תאונת דרכים בדרך הביתה תיחשב תאונת עבודה – גם אם פנו לטיפול אחרי חודשיים
מנהלת תביעות בסוכנות ביטוח בבאר שבע נפגעה בתאונת דרכים בדרכה הביתה, אך בחרה להמתין חודשיים בתקווה שהכאבים יחלפו מעצמם. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בתאונה כתאונת עבודה, בטענה שלא הוכח שהיתה בדרכה הביתה ואף הוטל ספק בקיומה של התאונה. בית הדין לעבודה
דחה את טענות המוסד, וקבע כי מדובר בתאונת עבודה, תוך מתיחת ביקורת על עמדת הביטוח הלאומי
ביום קיץ שגרתי ביוני 2023 סיימה מנהלת התביעות בסוכנות הביטוח כרמים בבאר שבע את יום עבודתה מעט אחרי 16:00. היא החתימה כרטיס ב-16:10, ירדה לחניון ברחוב הפלמ"ח הסמוך למשרד ויצאה בנסיעה הביתה. דקות ספורות אחר כך, ברחוב קק"ל בעיר העתיקה, רכב אחר סטה לעברה ופגע בצדה של מכוניתה. התאונה לא נראתה חמורה, והעובדת, ילידת 1987, החליטה לוותר על טיפול רפואי מיידי. היא חשה כאבים, אך שכנעה את עצמה שמדובר במכה קלה שתחלוף.
רק כעבור חודשיים, כשהכאבים בגב ובצוואר לא נרגעו ואף לוו בנימול ביד שמאל, היא פנתה לרופא. האבחון היה חד־משמעי: פגיעות בעמוד השדרה, כתף וצוואר, ואף תסמיני PTSD וקשיי הסתגלות בעקבות התאונה. אלא שבשל חלוף הזמן, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה להכיר בתאונה כתאונת עבודה. לטענת המוסד, לא הוכח כלל שהתאונה אירעה בדרך הביתה, ובנוסף נטען כי עצם התרחשות התאונה לא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט עדו בן־צור ובהשתתפות נציגי הציבור אמיר אילון וסאלם ריאתה, חשב אחרת. בפסק דין שניתן באוקטובר 2025, הוא קיבל את התביעה וקבע כי התאונה התרחשה בדרכה של העובדת ממקום עבודתה לביתה, וכי יש להכיר בה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. השופט בן־צור פתח את דבריו בהבהרה נוקבת כלפי עמדת המוסד לביטוח לאומי: "נראה כי הטענות שנטענו בעניין זה בשולי סיכומי המוסד ראוי שלא היו נטענות". לדבריו, כבר בתחילת הדיון הצהיר בא כוח הביטוח הלאומי כי אין מחלוקת על עצם התרחשות התאונה, וכי הוויכוח מצטמצם לשאלה האם היא התרחשה בדרך הביתה והאם יש קשר בינה לבין הנזק הרפואי. בית הדין הזכיר כי בדיון ההוכחות עצמו הובהר שאין מחלוקת על עצם האירוע, ולכן עצם העלאת הטענה בהמשך פוגעת באמינות טיעוני המוסד.
התאונה התרחשה חמש דקות אחרי שיצאה מהמשרד
מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עלה כי העובדת דיווחה על התאונה למנהלת המשרד כבר למחרת האירוע. בנוסף, הוצגו הודעותיה לחברת הביטוח ולמשטרה, תמונה שצולמה דקות לאחר התאונה, חוות דעת של שמאי שנערכה ימים ספורים אחריה, ואישור תשלום על תיקון הרכב. כל אלה, כך נקבע, מחזקים את הגרסה שהאירוע התרחש כפי שתיארה. השופט בן־צור הדגיש את סמיכות הזמנים: העובדת סיימה לעבוד ב-16:10, והתאונה התרחשה כחמש דקות לאחר מכן. "סמיכות הזמנים בין שעת יציאתה ממקום עבודתה לשעת התאונה תומכת בגרסתה לכך שהתאונה אירעה בעת נסיעתה ממקום העבודה לביתה", נכתב בפסק הדין שפורסם.
- מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
- אחרי שקיבל מיליון: חשמלאי שנפל יפוצה בכ-130 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המוסד טען כי התובעת שינתה גרסאות לגבי מקום התאונה, וכי מפת הדרכים מצביעה על כך שהיא לא נסעה במסלול הרגיל לביתה. ואולם לאחר בדיקה גיאוגרפית מדוקדקת שכללה עיון במפה מגוגל מפות, קבע בית הדין כי כל המקומות - מקום העבודה ברחוב העצמאות, החניון ברחוב הפלמ"ח, ומקום התאונה ברחוב קק"ל - מצויים כולם במרחק קצר זה מזה באזור העיר העתיקה. גם אם העובדת בחרה לנסוע דרך רחוב קק"ל במקום דרך הפלמ"ח, מדובר בסטייה מינימלית שאינה מהווה "סטייה של ממש" מהדרך המקובלת לפי החוק.
השופט התייחס גם לחקירתה של העובדת במוסד, שבה לא נשאלה כלל על מסלול נסיעתה - מחדל שלדברי בית הדין יש להביא לחובת המוסד. יתרה מכך, במהלך הדיון התברר כי עורך הדין של המוסד בעצמו טעה בטענה שרחוב קק"ל חד־סטרי, ושאי אפשר לנסוע בו לכיוון היעד של העובדת. בהמשך הובהר כי הרחוב דו־סטרי וכי המסלול תואם את דרכה הביתה.
הערכה מוטעית - לא חוסר תום לב
אחד הנושאים המרכזיים בתיק היה העיכוב בפנייה לטיפול רפואי. גם כאן בחר בית הדין לראות בתובעת אדם סביר שפעל מתוך הערכה מוטעית, אך לא בחוסר תום לב. בפסק הדין צוין כי ברישום הרפואי הראשון מ-27 באוגוסט 2023 כתוב במפורש כי, "לפני כחודשיים הייתה מעורבת בתאונת דרכים בחזרה מהעבודה. רכב אחר נכנס בה מהצד. לא פונתה לחדר מיון ולא הגיעה לבדיקה רפואית". בעיני בית הדין, רישום זה חיזק את גרסתה ולא החליש אותה. "מהאמור עולה כי אין בפנייה המאוחרת של התובעת לטיפול רפואי כדי לסתור את גרסתה בנוגע להיות התאונה תאונת עבודה", נכתב בהכרעת הדין. השופט הוסיף כי סוגיית הקשר הרפואי בין התאונה לבין הליקויים שמהם סובלת התובעת - שאלה שעלתה לאור האיחור בפנייה לרופא ועברה הרפואי - תידון בהמשך בפני הוועדה הרפואית של המוסד.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- אזורים דרשה פטור מפיצוי בשל הקורונה, ונדחתה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי התובעת הוכיחה שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעתה ממקום עבודתה לביתה, ולפיכך מדובר בתאונת עבודה לכל דבר. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לה הוצאות משפט בסכום כולל של 3,500 שקל. פסק הדין כולל גם אמירה עקרונית יותר על התנהלות המוסד בתיקים מהסוג הזה. בין השורות ניכר כי בית הדין רואה בחומרה את הנטייה להטיל ספק במבוטחים רק משום שלא פנו מיד לטיפול רפואי. "העובדה שהתובעת המתינה זמן מה לפני שפנתה לרופא אינה שוללת את אמיתות גרסתה", פסק השופט בן־צור, והוסיף כי הראיות החיצוניות והעדויות מחזקות את טענתה באופן מספק.
עוד קבע בית הדין כי יש להכיר גם בנסיעה קצרה בדרך הביתה, כל עוד מדובר במסלול הגיוני וסביר, כ"דרך מקובלת" לפי סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. בכך חיזק את הפרשנות הרחבה למושג תאונת עבודה, שמעניקה הגנה לעובדים גם מחוץ לשערי מקום העבודה, כל עוד הם נמצאים במסגרת הדרך הרגילה לביתם. המקרה הזה מדגים היטב את הפער בין תפישת הביטוח הלאומי לבין גישת בתי הדין לעבודה. בעוד שהמוסד דרש הוכחות כמעט מוחלטות לכל פרט - מיקום מדויק, מסלול, עדים ותיעוד רפואי מיידי, בית הדין הסתפק במבחן ההסתברות ובחומר הראיות הכולל, תוך הסתמכות גם על ההיגיון והשכל הישר. כפי שנכתב בסיום פסק הדין: "אנו קובעים כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בדרכה ממקום עבודתה לביתה, כך שיש להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה".
למה בעצם היה כל כך חשוב לתובעת שהתאונה תוכר כתאונת עבודה?
מכיוון שרק אם הביטוח הלאומי מכיר בתאונה כתאונת עבודה, היא זכאית לדמי פגיעה, טיפולים רפואיים על חשבון המוסד, ובהמשך גם לקביעת אחוזי נכות וקצבה. אם התאונה נחשבת “סתם” תאונת דרכים פרטית, היא צריכה להסתפק בביטוח החובה של הרכב - וזה משתלם הרבה פחות מבחינת זכויות.
איך המוסד לביטוח לאומי בכלל מטיל ספק בתאונה שקרתה בכביש, עם רכב אחר?
המוסד בודק כל מקרה לגופו. במקרה הזה הוא טען שהתובעת לא הוכיחה שהיא היתה בדרך הביתה, ושאולי נסעה למקום אחר. בנוסף, בגלל שהיא לא פנתה מיד לרופא, המוסד טען שאולי לא היתה בכלל תאונה או שהנזק לא קשור אליה. רק שבית הדין חשב אחרת.
למה בית הדין הדגיש כל כך את המרחק בין העבודה לבית?
מפני שהחוק קובע שתאונת דרכים נחשבת תאונת עבודה רק אם היא קרתה “בדרך המקובלת” לעבודה או ממנה. אם אדם עוצר לסידורים או נוסע בכיוון אחר, זו כבר לא תאונת עבודה. לכן השופט בדק במפה את המסלול, וראה שמדובר ברחובות סמוכים מאוד, כך שלא היתה סטייה של ממש.
זה שהיא לא פנתה לרופא חודשיים, זה לא מוזר?
זה אולי לא רגיל, אבל קורה לא מעט. אנשים לפעמים חושבים שהכאבים יעברו, בייחוד כשמדובר בתאונה לא קשה. בית הדין קיבל את ההסבר הזה, בייחוד לאור זה שהיא סיפרה על התאונה כבר למחרת למנהלת שלה, וצירפה אחר כך את כל המסמכים שחיזקו את דבריה.
מה המשמעות של זה שהיא הוכרה כנפגעת עבודה?
המשמעות היא שהיא תוכל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי טיפול רפואי על חשבון המדינה, ימי מחלה בתשלום, ואם יתברר שנגרמה לה נכות כלשהי - גם פיצוי או קצבה בהתאם לחומרת הפגיעה. זה נותן לה הרבה יותר ביטחון כלכלי מאשר תביעה מול חברת ביטוח בלבד.
האם העובדה שהיא מנהלת תביעות בסוכנות ביטוח השפיעה איכשהו על ההחלטה?
לא. בית הדין התייחס אליה כמו לכל עובד אחר. אולי דווקא בגלל הידע שלה בתחום, היא ידעה איך להגיש את המסמכים בצורה מסודרת, אבל ההכרעה התבססה על עובדות, מסמכים ועדויות - לא על המקצוע שלה.
למה בכלל בית הדין כתב ביקורת על הביטוח הלאומי?
מכיוון שהמוסד ניסה לטעון בדיעבד טענות שסתרו את מה שאמר בתחילת הדיון. השופט ציין שהמוסד כבר הודה שאין מחלוקת שהיתה תאונה, ולכן לא היה מקום להעלות אחר כך ספקות בנושא. הוא גם רמז לכך שהמוסד נוהג לפעמים להקשות כדי שלא לצורך על מבוטחים.
למה בעצם הסיפור הזה מעורר עניין ציבורי?
מפני שהוא נוגע כמעט לכל אחד מאתנו. רבים נוסעים מדי יום לעבודה וחוזרים ממנה, ותאונות כאלה יכולות לקרות לכל אדם. פסק הדין מזכיר שגם אם עבר זמן או אין עדים, אפשר לקבל צדק - כל עוד יש גרסה אמינה ותיעוד בסיסי.
במקרה אחר, בוקר קיץ שגרתי נהפך עבור אשה אחת, עובדת מסורה, לנקודת מפנה בחייה. בדרכה למקום עבודתה, סטייה קלה מהמסלול הרגיל שלה הובילה לתאונה, שהציתה מאבק משפטי ממושך על הזכויות שלה. המקרה הגיע עד לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, שהכריע במקרה עם פסק דין חשוב שצפוי להשפיע על הפרשנות של המושג "תאונת עבודה". האשה, עובדת במוסד חינוכי, נהגה לנסוע לעבודה במסלול קבוע. באותו הבוקר היא החליטה לעצור בדרך לקנות קפה במאפייה סמוכה ולהוריד את בתה בבית הספר - סטייה של כמה דקות מהמסלול הרגיל שלה. במהלך העצירה, היא מעדה ונפצעה. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך נדחתה בטענה שהסטייה מהדרך שוללת את ההכרה בכך. המוסד לביטוח לאומי טען כי החוק מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה בדרך לעבודה או ממנה, וסטייה מהדרך, שאינה לצורך עבודה, שוללת את ההכרה בכך. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת הביטוח הלאומי, וקבע כי הסטייה לצורך קניית קפה אינה חלק מהדרך לעבודה. האשה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהסטייה היתה מינורית, חלק מהשגרה היומית, ואינה מנתקת את הקשר לעבודה. היא הדגישה כי מדובר בפעולה סבירה של עובד בדרכו לעבודה, שאינה צריכה לשלול את זכויותיה. ההכרעה במקרה הזה הגיעה באפריל האחרון.
הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
אבישי ברדה, ששימש מפקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, פוטר לאחר שנחקר על התנהלות בלתי הולמת בקבוצת וואטסאפ פנימית של פקחים. בית הדין לעבודה קבע כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, משום שהיתה צריכה לנקוט נגדו הליך משמעתי ולא לפטרו בדרך מנהלית. בנוסף להשבתו
לעבודה, נפסקו לו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-200 אלף שקל
אבישי ברדה, פקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, לא ציפה שביקור תמים במשרד מבקר העירייה יוביל לסיום עבודתו אחרי 16 שנות שירות. הוא הוזמן, כך נאמר לו, כדי למסור עדות בעניינו של עובד אחר, אך מצא את עצמו נחקר בחשד לשימוש לרעה בסמכותו. זמן קצר לאחר מכן נשלל ממנו תפקידו הבכיר, הוא הוחזר לדרגת פקח מן השורה ולבסוף פוטר מעבודתו. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופטת יעל אנגלברג שהם, קבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, והורה לעירייה להשיבו לתפקידו ולשלם לו פיצויים משמעותיים.
הפרשה החלה עוד ב-2017, אז פתח ברדה קבוצת וואטסאפ שכללה את כלל פקחי החניה בעירייה. מטרתה הראשונית היתה, לדבריו, יצירת קבוצה חברתית לעובדים. עם השנים שינתה הקבוצה את ייעודה - היא שימשה להעברת בקשות שונות בין הפקחים, לרבות בקשות להימנע מרישום דו"חות חניה במקרים מסוימים. מדובר היה בהתנהלות שבמבט ראשון נראתה כחורגת מסמכות, אך ברדה טען כי מאז שמונה לתפקידו הבכיר ב-2022 הוא ניסה לשים קץ לתופעה, ואף ביקש את אישור מנהלו הישיר לסגור את הקבוצה. לטענתו, המנהל, מר גבי דהאן, מנע זאת ממנו והודיע כי דיווח על הקבוצה לגורמים הבכירים בעירייה.
במרץ 2024, במהלך חקירה משמעתית נגד אחד הפקחים, התבקש ברדה להגיע למשרד מבקר העירייה ולהשיב לשאלות. לדבריו, הוא הגיע מתוך תחושת מחויבות מקצועית, אך במהרה התברר לו כי הוא עצמו נחשד בעבירת משמעת. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 במרץ, הוא הועבר מתפקידו כמפקח בכיר בחזרה לתפקיד פקח רגיל, מבלי שנערך לו שימוע. במאי נמסרה לו הזמנה לשימוע בפני ועדת פיטורים בעילה של “אי התאמה לתפקיד והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה”. לאחר השימוע הוחלט על פיטוריו מ-1 ביוני 2024.
ברדה לא השלים עם ההחלטה. באמצעות עורך דינו, כפיר זאב, הוא עתר לבית הדין לעבודה וביקש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לתפקידו. בתביעתו הוא טען כי העירייה נקטה הליך מנהלי לא תקין, מכיוון שהיה עליה לנקוט הליך משמעתי לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). לדבריו, עצם העובדה שנחקר על ידי מבקר העירייה מלמדת כי מדובר בעבירת משמעת, ולכן לא ניתן היה להסתפק בהליך פיטורים מנהלי. עוד הוסיף כי עצם ניידו מהתפקיד לפני קבלת החלטה בעניינו מהווה הפרה של החוק, וכי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים כנדרש. לטענת ברדה, “העירייה בחרה לעקוף את ההליך המשמעתי, אולי משום שחששה שהבירור בפני בית הדין למשמעת יחשוף מעורבות של עובדים נוספים בקבוצה”. הוא הדגיש כי לא היה היחיד ששלח הודעות בקבוצה, אך בפועל רק הוא פוטר. “מדובר באכיפה בררנית, שנועדה להפוך אותי לשעיר לעזאזל”, הוא טען. בנוסף, הוא ביקש פיצוי בגין נזקיו הכספיים והנפשיים בסכון כולל של יותר מרבע מיליון שקל.
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
- עובדות תבעו את הכללית בטענה לאפליה - ביהמ"ש הכריע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עיריית אשדוד, מנגד, טענה כי פעלה כדין וכי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ניהוליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעבירת משמעת אלא באובדן אמון, שכן התנהלותו של ברדה, שהקים קבוצה ששימשה למעשה להעדפת מקורבים ולהפרת חובת ההגינות, פגעה קשות באמון הציבור ובמעמדה של העירייה. “מדובר בעובד בכיר שתפקידו מחייב סטנדרט ערכי גבוה”, טענה באת כוחה של העירייה, עו"ד חן סומך. עוד נטען כי ועד העובדים היה שותף להליך ולא הביע התנגדות, וכי השימוע נערך כדין.
הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
אף שבית המשפט דחה את תביעתם של רוכשי דירה שטענו להפרת הסכם מכר בעל־פה, הוא קבע כי הקבלן פעל בחוסר תום־לב במשא ומתן - וחייב אותו לשלם להם פיצויים. השופט קבע כי, "מי שמנהל מו"מ למכירת דירה חייב לפעול בשקיפות ובהגינות, גם אם העסקה לא נחתמה לבסוף"
הפרשה שהובאה באחרונה לפתחו של בית משפט השלום עוסקת בזוג רוכשים צעיר שביקש לקנות דירה מקבלן בשכונה חדשה - עסקה שנראתה תחילה פשוטה וברורה, אך הסתיימה בסכסוך משפטי מורכב סביב שאלת תוקפו של הסכם מכר שנחתם לכאורה בעל־פה בלבד. בני הזוג טענו כי לאחר שסיכמו את כל פרטי העסקה עם נציג החברה, כולל מחיר, מועדי תשלום ותנאי מסירה, נמסר להם כי “הכל סגור” והם רשאים לראות את עצמם כבעלי הזכות בדירה. אלא שכמה שבועות לאחר מכן גילו כי החברה מכרה את אותה דירה לרוכשים אחרים, במחיר גבוה יותר. לטענתם, מדובר היה בהפרת הסכם מחייב שנכרת בעל־פה, והם דרשו פיצוי בגובה של מאות אלפי שקלים. מנגד, החברה טענה כי לא נחתם כל חוזה מחייב, וכי על פי הדין עסקת מכר במקרקעין מחייבת מסמך בכתב. לטענת הקבלן, מדובר היה בשלב מוקדם של משא ומתן בלבד, שלא הבשיל לכדי הסכמה מחייבת.
במהלך הדיון העידו שני הצדדים, וכן הוצגו התכתבויות בין הרוכשים לבין נציגי החברה. שמהן עלה כי אכן נוהל משא ומתן מתקדם, ואף סוכמו חלק מהפרטים המהותיים, אבל לא הושלמה חתימה פורמלית. השופט העיר כי “אין מחלוקת כי עסקה במקרקעין אינה נכרתת אלא בכתב, כקבוע בסעיף 8 לחוק המקרקעין”, אך הדגיש כי גם שלב המו"מ עצמו כפוף לעקרונות של תום לב והגינות.
בית המשפט דחה את הטענה לקיומו של חוזה מחייב. הוא קבע כי, “לא הוכח כי הצדדים התכוונו להיקשר זה לזה באופן סופי ללא מסמך חתום”. לדבריו, “העובדה שהחברה דרשה את חתימתם של הרוכשים על טיוטת חוזה והדגישה כי אין לראות בסיכומים המוקדמים הסכם מחייב, מלמדת כי גם לשיטתם לא נכרת חוזה”. עם זאת, השופט קיבל את טענת הרוכשים כי הקבלן נהג בחוסר תום־לב בשלב המו"מ, בכך שנתן להם להבין כי העסקה סגורה והדירה “שלהם”, מבלי לגלות כי במקביל הוא מנהל מגעים עם רוכשים נוספים.
"חוסר תום לב ברור"
בהחלטתו כתב השופט כי, “המצופה ממוכר דירה, ובפרט חברה יזמית, הוא לנהוג בשקיפות כלפי הצד שמולו הוא מנהל מו"מ. מתן מצג לפיו העסקה הושלמה, כאשר בפועל נמשכים מגעים עם אחרים, מהווה חוסר תום־לב ברור”. הוא הוסיף כי התנהלות זו גרמה לרוכשים להסתמך על ההבטחות, להוציא כספים, ולוותר על אפשרויות אחרות. לאור זאת, אף שבית המשפט דחה את התביעה להפרת חוזה, הוא פסק לזוג פיצוי בגין ניהול מו"מ בחוסר תום־לב. “החובה לנהוג בתום לב אינה מסתיימת בהיעדר חתימה”, נכתב בפסק הדין שפורסם, “והיא חלה גם בשלב שבו נראה שהעסקה קרובה להשלמה אך טרם נחתמה. צד שאינו מגלה לצד השני כי הוא מתכוון לחזור בו, פועל בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים”.
- הקבלן נגד החברה המזמינה - איזה הסכם מחייב?
- מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד הדגיש השופט כי במקרה הזה נגרם נזק ממשי: הרוכשים הפסידו דירה אחרת שהיתה זמינה להם באותה עת, מתוך הנחה כי העסקה הנוכחית סגורה, ונגרמו להם הוצאות שונות בקשר לעסקה, כולל שכר טרחת עורך דין והתחייבות לקבלת משכנתה. לפיכך הורה בית המשפט על פיצוי כספי חלקי, שנועד לשפות אותם על הנזק שנגרם “כתוצאה מהסתמכותם הסבירה על מצגי הנתבעת”.
