ביום קיץ שגרתי ביוני 2023 סיימה מנהלת התביעות בסוכנות הביטוח כרמים בבאר שבע את יום עבודתה מעט אחרי 16:00. היא החתימה כרטיס ב-16:10, ירדה לחניון ברחוב הפלמ"ח הסמוך למשרד ויצאה בנסיעה הביתה. דקות ספורות אחר כך, ברחוב קק"ל בעיר העתיקה, רכב אחר סטה לעברה ופגע בצדה של מכוניתה. התאונה לא נראתה חמורה, והעובדת, ילידת 1987, החליטה לוותר על טיפול רפואי מיידי. היא חשה כאבים, אך שכנעה את עצמה שמדובר במכה קלה שתחלוף.

רק כעבור חודשיים, כשהכאבים בגב ובצוואר לא נרגעו ואף לוו בנימול ביד שמאל, היא פנתה לרופא. האבחון היה חד־משמעי: פגיעות בעמוד השדרה, כתף וצוואר, ואף תסמיני PTSD וקשיי הסתגלות בעקבות התאונה. אלא שבשל חלוף הזמן, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה להכיר בתאונה כתאונת עבודה. לטענת המוסד, לא הוכח כלל שהתאונה אירעה בדרך הביתה, ובנוסף נטען כי עצם התרחשות התאונה לא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט עדו בן־צור ובהשתתפות נציגי הציבור אמיר אילון וסאלם ריאתה, חשב אחרת. בפסק דין שניתן באוקטובר 2025, הוא קיבל את התביעה וקבע כי התאונה התרחשה בדרכה של העובדת ממקום עבודתה לביתה, וכי יש להכיר בה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. השופט בן־צור פתח את דבריו בהבהרה נוקבת כלפי עמדת המוסד לביטוח לאומי: "נראה כי הטענות שנטענו בעניין זה בשולי סיכומי המוסד ראוי שלא היו נטענות". לדבריו, כבר בתחילת הדיון הצהיר בא כוח הביטוח הלאומי כי אין מחלוקת על עצם התרחשות התאונה, וכי הוויכוח מצטמצם לשאלה האם היא התרחשה בדרך הביתה והאם יש קשר בינה לבין הנזק הרפואי. בית הדין הזכיר כי בדיון ההוכחות עצמו הובהר שאין מחלוקת על עצם האירוע, ולכן עצם העלאת הטענה בהמשך פוגעת באמינות טיעוני המוסד.

התאונה התרחשה חמש דקות אחרי שיצאה מהמשרד

מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עלה כי העובדת דיווחה על התאונה למנהלת המשרד כבר למחרת האירוע. בנוסף, הוצגו הודעותיה לחברת הביטוח ולמשטרה, תמונה שצולמה דקות לאחר התאונה, חוות דעת של שמאי שנערכה ימים ספורים אחריה, ואישור תשלום על תיקון הרכב. כל אלה, כך נקבע, מחזקים את הגרסה שהאירוע התרחש כפי שתיארה. השופט בן־צור הדגיש את סמיכות הזמנים: העובדת סיימה לעבוד ב-16:10, והתאונה התרחשה כחמש דקות לאחר מכן. "סמיכות הזמנים בין שעת יציאתה ממקום עבודתה לשעת התאונה תומכת בגרסתה לכך שהתאונה אירעה בעת נסיעתה ממקום העבודה לביתה", נכתב בפסק הדין שפורסם.

• מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
• אחרי שקיבל מיליון: חשמלאי שנפל יפוצה בכ-130 אלף ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המוסד טען כי התובעת שינתה גרסאות לגבי מקום התאונה, וכי מפת הדרכים מצביעה על כך שהיא לא נסעה במסלול הרגיל לביתה. ואולם לאחר בדיקה גיאוגרפית מדוקדקת שכללה עיון במפה מגוגל מפות, קבע בית הדין כי כל המקומות - מקום העבודה ברחוב העצמאות, החניון ברחוב הפלמ"ח, ומקום התאונה ברחוב קק"ל - מצויים כולם במרחק קצר זה מזה באזור העיר העתיקה. גם אם העובדת בחרה לנסוע דרך רחוב קק"ל במקום דרך הפלמ"ח, מדובר בסטייה מינימלית שאינה מהווה "סטייה של ממש" מהדרך המקובלת לפי החוק.

השופט התייחס גם לחקירתה של העובדת במוסד, שבה לא נשאלה כלל על מסלול נסיעתה - מחדל שלדברי בית הדין יש להביא לחובת המוסד. יתרה מכך, במהלך הדיון התברר כי עורך הדין של המוסד בעצמו טעה בטענה שרחוב קק"ל חד־סטרי, ושאי אפשר לנסוע בו לכיוון היעד של העובדת. בהמשך הובהר כי הרחוב דו־סטרי וכי המסלול תואם את דרכה הביתה.

הערכה מוטעית - לא חוסר תום לב

אחד הנושאים המרכזיים בתיק היה העיכוב בפנייה לטיפול רפואי. גם כאן בחר בית הדין לראות בתובעת אדם סביר שפעל מתוך הערכה מוטעית, אך לא בחוסר תום לב. בפסק הדין צוין כי ברישום הרפואי הראשון מ-27 באוגוסט 2023 כתוב במפורש כי, "לפני כחודשיים הייתה מעורבת בתאונת דרכים בחזרה מהעבודה. רכב אחר נכנס בה מהצד. לא פונתה לחדר מיון ולא הגיעה לבדיקה רפואית". בעיני בית הדין, רישום זה חיזק את גרסתה ולא החליש אותה. "מהאמור עולה כי אין בפנייה המאוחרת של התובעת לטיפול רפואי כדי לסתור את גרסתה בנוגע להיות התאונה תאונת עבודה", נכתב בהכרעת הדין. השופט הוסיף כי סוגיית הקשר הרפואי בין התאונה לבין הליקויים שמהם סובלת התובעת - שאלה שעלתה לאור האיחור בפנייה לרופא ועברה הרפואי - תידון בהמשך בפני הוועדה הרפואית של המוסד.

• האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
• המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי התובעת הוכיחה שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעתה ממקום עבודתה לביתה, ולפיכך מדובר בתאונת עבודה לכל דבר. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לה הוצאות משפט בסכום כולל של 3,500 שקל. פסק הדין כולל גם אמירה עקרונית יותר על התנהלות המוסד בתיקים מהסוג הזה. בין השורות ניכר כי בית הדין רואה בחומרה את הנטייה להטיל ספק במבוטחים רק משום שלא פנו מיד לטיפול רפואי. "העובדה שהתובעת המתינה זמן מה לפני שפנתה לרופא אינה שוללת את אמיתות גרסתה", פסק השופט בן־צור, והוסיף כי הראיות החיצוניות והעדויות מחזקות את טענתה באופן מספק.

עוד קבע בית הדין כי יש להכיר גם בנסיעה קצרה בדרך הביתה, כל עוד מדובר במסלול הגיוני וסביר, כ"דרך מקובלת" לפי סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. בכך חיזק את הפרשנות הרחבה למושג תאונת עבודה, שמעניקה הגנה לעובדים גם מחוץ לשערי מקום העבודה, כל עוד הם נמצאים במסגרת הדרך הרגילה לביתם. המקרה הזה מדגים היטב את הפער בין תפישת הביטוח הלאומי לבין גישת בתי הדין לעבודה. בעוד שהמוסד דרש הוכחות כמעט מוחלטות לכל פרט - מיקום מדויק, מסלול, עדים ותיעוד רפואי מיידי, בית הדין הסתפק במבחן ההסתברות ובחומר הראיות הכולל, תוך הסתמכות גם על ההיגיון והשכל הישר. כפי שנכתב בסיום פסק הדין: "אנו קובעים כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בדרכה ממקום עבודתה לביתה, כך שיש להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה".

למה בעצם היה כל כך חשוב לתובעת שהתאונה תוכר כתאונת עבודה?

מכיוון שרק אם הביטוח הלאומי מכיר בתאונה כתאונת עבודה, היא זכאית לדמי פגיעה, טיפולים רפואיים על חשבון המוסד, ובהמשך גם לקביעת אחוזי נכות וקצבה. אם התאונה נחשבת “סתם” תאונת דרכים פרטית, היא צריכה להסתפק בביטוח החובה של הרכב - וזה משתלם הרבה פחות מבחינת זכויות.

איך המוסד לביטוח לאומי בכלל מטיל ספק בתאונה שקרתה בכביש, עם רכב אחר?

המוסד בודק כל מקרה לגופו. במקרה הזה הוא טען שהתובעת לא הוכיחה שהיא היתה בדרך הביתה, ושאולי נסעה למקום אחר. בנוסף, בגלל שהיא לא פנתה מיד לרופא, המוסד טען שאולי לא היתה בכלל תאונה או שהנזק לא קשור אליה. רק שבית הדין חשב אחרת.

למה בית הדין הדגיש כל כך את המרחק בין העבודה לבית?

מפני שהחוק קובע שתאונת דרכים נחשבת תאונת עבודה רק אם היא קרתה “בדרך המקובלת” לעבודה או ממנה. אם אדם עוצר לסידורים או נוסע בכיוון אחר, זו כבר לא תאונת עבודה. לכן השופט בדק במפה את המסלול, וראה שמדובר ברחובות סמוכים מאוד, כך שלא היתה סטייה של ממש.

זה שהיא לא פנתה לרופא חודשיים, זה לא מוזר?

זה אולי לא רגיל, אבל קורה לא מעט. אנשים לפעמים חושבים שהכאבים יעברו, בייחוד כשמדובר בתאונה לא קשה. בית הדין קיבל את ההסבר הזה, בייחוד לאור זה שהיא סיפרה על התאונה כבר למחרת למנהלת שלה, וצירפה אחר כך את כל המסמכים שחיזקו את דבריה.

מה המשמעות של זה שהיא הוכרה כנפגעת עבודה?

המשמעות היא שהיא תוכל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי טיפול רפואי על חשבון המדינה, ימי מחלה בתשלום, ואם יתברר שנגרמה לה נכות כלשהי - גם פיצוי או קצבה בהתאם לחומרת הפגיעה. זה נותן לה הרבה יותר ביטחון כלכלי מאשר תביעה מול חברת ביטוח בלבד.

האם העובדה שהיא מנהלת תביעות בסוכנות ביטוח השפיעה איכשהו על ההחלטה?

לא. בית הדין התייחס אליה כמו לכל עובד אחר. אולי דווקא בגלל הידע שלה בתחום, היא ידעה איך להגיש את המסמכים בצורה מסודרת, אבל ההכרעה התבססה על עובדות, מסמכים ועדויות - לא על המקצוע שלה.

למה בכלל בית הדין כתב ביקורת על הביטוח הלאומי?

מכיוון שהמוסד ניסה לטעון בדיעבד טענות שסתרו את מה שאמר בתחילת הדיון. השופט ציין שהמוסד כבר הודה שאין מחלוקת שהיתה תאונה, ולכן לא היה מקום להעלות אחר כך ספקות בנושא. הוא גם רמז לכך שהמוסד נוהג לפעמים להקשות כדי שלא לצורך על מבוטחים.

למה בעצם הסיפור הזה מעורר עניין ציבורי?

מפני שהוא נוגע כמעט לכל אחד מאתנו. רבים נוסעים מדי יום לעבודה וחוזרים ממנה, ותאונות כאלה יכולות לקרות לכל אדם. פסק הדין מזכיר שגם אם עבר זמן או אין עדים, אפשר לקבל צדק - כל עוד יש גרסה אמינה ותיעוד בסיסי.

במקרה אחר, ​בוקר קיץ שגרתי נהפך עבור אשה אחת, עובדת מסורה, לנקודת מפנה בחייה. בדרכה למקום עבודתה, סטייה קלה מהמסלול הרגיל שלה הובילה לתאונה, שהציתה מאבק משפטי ממושך על הזכויות שלה. המקרה הגיע עד לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, שהכריע במקרה עם פסק דין חשוב שצפוי להשפיע על הפרשנות של המושג "תאונת עבודה".​ האשה, עובדת במוסד חינוכי, נהגה לנסוע לעבודה במסלול קבוע. באותו הבוקר היא החליטה לעצור בדרך לקנות קפה במאפייה סמוכה ולהוריד את בתה בבית הספר - סטייה של כמה דקות מהמסלול הרגיל שלה. במהלך העצירה, היא מעדה ונפצעה. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך נדחתה בטענה שהסטייה מהדרך שוללת את ההכרה בכך.​ המוסד לביטוח לאומי טען כי החוק מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה בדרך לעבודה או ממנה, וסטייה מהדרך, שאינה לצורך עבודה, שוללת את ההכרה בכך. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת הביטוח הלאומי, וקבע כי הסטייה לצורך קניית קפה אינה חלק מהדרך לעבודה.​ האשה ערערה על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהסטייה היתה מינורית, חלק מהשגרה היומית, ואינה מנתקת את הקשר לעבודה. היא הדגישה כי מדובר בפעולה סבירה של עובד בדרכו לעבודה, שאינה צריכה לשלול את זכויותיה.​ ההכרעה במקרה הזה הגיעה באפריל האחרון.