סניף של רמי לוי צילום: By Yoninah - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.ph
סניף של רמי לוי צילום: By Yoninah - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.ph

כמה תשלם רמי לוי על איחור של יותר משעתיים?

התובע קיבל שני מסרונים שהודיעו על עיכובים, והשליח הגיע ב-23:07 במקום עד 21:00. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע שהרשת בחרה "לטעון על דרך הכלל" במקום להביא ראיות ספציפיות לגבי המקרה שבמרכז הסיפור

עוזי גרסטמן |

תומר יצחק קיסר הזמין מוצרים מאתר האינטרנט של רשת רמי לוי ב-26 ביולי 2025. ההזמנה תואמה להגעה כעבור ארבעה ימים, בין 19:00 ל-21:00. בפועל, השליח הקיש בדלת רק ב-23:07 - איחור של יותר משעתיים מהחלון שנקבע מראש. הפער הזה, ומה שקרה בעקבותיו בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, הם הדברים שעמדו במרכז פסק הדין שפרסם באחרונה השופט אלישי בן יצחק.

לפי כתב התביעה, ב-18:17 - עוד לפני תחילת חלון האספקה - קיבל קיסר מסרון מהרשת שהודיע על איחור של עד שעה. ב-21:43, כשגם המועד המעודכן הזה כבר חלף, הגיעה הודעה נוספת שהשליח בדרך. קיסר, שצירף לכתב התביעה צילומי מסך של ההודעות ותיעוד של שעת ההגעה בפועל, פנה לרשת בדרישה לפיצוי של 300 שקל לפי סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן - הסעיף שקובע פיצוי סטטוטורי, ללא צורך בהוכחת נזק, לצרכן שספק איחר במסירת מוצר או שירות בביתו.

רמי לוי לא הכחישה את עצם האיחור, אבל טענה שהמקרה נכנס לגדר החריג שבסעיף 18א(ו) לחוק - סעיף שפוטר עוסק מתשלום כשהאיחור נבע מנסיבות שאינן בשליטתו. הרשת פירטה בכתב ההגנה את מערך הלוגיסטיקה הכללי שלה: צי של כלי רכב שמופעל על ידי קבלני משנה, מכסות יומיות שנקבעות לפי עומסי תנועה, אזורי חלוקה וחניה. אלא שלפי פסק הדין, כל התיאור הזה נשאר כללי לחלוטין ולא נגע במה שקרה בפועל באותו הערב.

השופט בן יצחק היה ברור בעניין הזה: "הנתבעת בכתב הגנה מטעמה טענה על דרך הכלל ונמנעה לפרט על הפרט. רוצה לומר הנתבעת טרחה להציג את פועלה ואת מורכבות המציאות אולם נמנעה מליתן גרסה מה אירע במקרה הנדון". כלומר הרשת הסבירה איך היא עובדת בכלל, אבל לא הסבירה למה השליח הספציפי הזה איחר לבית הספציפי הזה.

הרשת לא הציגה שום אסמכתא לתמיכה בטענה שלה

בית המשפט הצביע על כך שהנתבעת לא צירפה תיעוד של מסלול הנסיעה, לא הגישה תצהיר מטעם הנהג ולא הציגה שום אסמכתא לתמיכה בטענת הפטור שלה. ההימנעות הזו, קבע השופט, אינה נייטרלית: "משמעות אי הצגה של השתלשלות האירועים על ידי הנתבעת יש בה כדי היזקף לחובתה". הוא נשען על שורה ארוכה של פסיקה בנושא, ובין היתר צוטט פסק דין שקבע כי "הימנעות בעל דין מהבאת ראיה אשר בנסיבות העניין מתבקש להציגה, מחזקת את הראיות העומדות לנגד הנמנע, ומחלישה את גרסתו". התוצאה: בית המשפט קבע שהרשת לא הרימה את הנטל להוכיח שמתקיים חריג הפוטר אותה מתשלום, וחייב אותה במלוא הפיצוי הסטטוטורי - 300 שקל.

קיסר לא הסתפק בפיצוי הסטטוטורי. הוא ביקש עוד 600 שקל עבור עוגמת נפש, טרחה וביטול זמן שנגרמו לו, כך לטענתו, בעקבות ההתנהלות. כאן הכף התהפכה. השופט הזכיר שהפיצוי הקבוע בחוק הגנת הצרכן נועד מלכתחילה לגלם בתוכו גם את אי הנוחות ועוגמת הנפש הרגילה שכרוכה באיחור - ורק נזק ממשי ומוכח, בראיות, יכול להצדיק תוספת מעבר לכך. קיסר, כך נקבע, "לא הציג ולו בדל ראיה אחד" לנזק ממשי, לא בכתב התביעה ולא בהשלמת הטיעון שהגיש. לכן גם רכיב הפיצוי הנוסף נדחה.

מעניינת לא פחות מהשאלה הכספית היתה בקשה נלווית שהגיש קיסר: למחוק את כתב ההגנה של רמי לוי, בטענה שהוא הוגש באיחור. השופט דחה גם את זה, וניצל את ההזדמנות להרחיב על אופיו של בית המשפט לתביעות קטנות. "שערי בית משפט לתביעות קטנות לא ינעלו בפני נתבע שלא הגיש את כתב ההגנה במועד", כתב, "וכל עוד לא ניתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה... אין להתעלם ממנו". לדבריו, כל עוד כתב ההגנה כבר מונח בתיק לפני שניתן פסק דין בהיעדר הגנה, אין הצדקה למחוק אותו - גם אם הוא הוגש באיחור.

בית המשפט  קיבל את התביעה בחלקה: רמי לוי תשלם לקיסר 300 שקל עבור האיחור, בתוספת 50 שקל אגרת בית משפט שהוא שילם. פסק הדין ניתן על בסיס כתבי הטענות בלבד, בהסכמת שני הצדדים, וללא צורך בדיון באולם.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה