חיכתה ליד מחסום על כביש 443 בחושך - והפניקס תשלם לה 5,000 שקל
בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה קבע כי חברת הביטוח איחרה בהגעת הגרר בשעה שהמבוטחת נותרה לבדה באזור מסוכן; אך התביעה על עלות תיקון המנוע ועל חיוב הגרירה נדחתה
לילה שהתחיל בתקלה ברכב נהפך לסיוט אמיתי עבור בנצ'יליי מקונן, שנאלצה להמתין שעות ארוכות בשטח פתוח ליד מחסום מכבים בכביש 443, ובסופו של דבר אף יצאה ברגל כדי להימלט מהמקום. בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה קיבל חלקית את תביעתה נגד הפניקס חברה לביטוח, וחייב את החברה לשלם לה 5,000 שקל - אך דחה את מרבית הדרישות שלה, כולל פיצוי בסכום של 30 אלף שקל.
לפי פסק הדין, ב-15.10.2025 נתקע רכבה של מקונן, שהיתה מבוטחת אצל הפניקס וזכאית לשירותי גרירה במסגרת הפוליסה. בין 14:30 ל-15:00 היא עדכנה את החברה כי היא זקוקה לגרר. בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהשירות בפועל הגיע רק שעות רבות לאחר מכן - הרבה מעבר לחמש השעות שנקבעו בכתב השירות.
מקונן טענה כי במהלך ההמתנה, כשהחשיכה ירדה, היא "חשה בסכנת חיים" באזור שתיארה כלא נעים - בסמוך לתחנת דלק אחרי מחסום מכבים. לדבריה, לאחר שהגרר התעכב עוד ועוד היא החליטה לצאת ברגל לכיוון המחסום, השאירה את הרכב מאחור, ובמזל הצליחה לעצור רכב שהסיע אותה אל מעבר למחסום, משם היא המשיכה רגלית לביתה. הרכב עצמו לא הועבר ישירות למוסך אלא לאחסנה, והגיע למוסך רק למחרת.
היא הוסיפה כי כשהציעה לנציגי הנתבעת להשאיר את מפתחות הרכב ולעזוב, הם סירבו ואף הזהירו אותה שהאחריות תחול עליה בלבד - טענה שלא נסתרה במהלך ההליך על ידי הפניקס.
מחלוקת על מיקום, ושתי גרירות שיצאו לדרך
המחלוקת בין הצדדים היתה סביב נסיבות העיכוב: הפניקס טענה שמקונן לא מסרה מיקום מדויק, ולכן יצאו לשטח שני גררים - אחד חזר על עקבותיו לאחר שהתברר שהמיקום שגוי, והשני אכן איתר את הרכב. השופטת אביגיל פריי, סגנית הנשיא, קבעה כי טענה זו "נטענה בעלמא והובאה ללא תימוכין" - הפניקס לא הציגה שום הקלטה, מסמך או עדות שיוכיחו שהמידע שמסרה מקונן היה שגוי, ולכן העדיפה את גרסת התובעת.
בית המשפט הפנה לכתב השירות עצמו, שקבע כי במקרים חריגים, כמו אזורים מרוחקים או בעלי סיכון ביטחוני, השירות יסופק בתוך חמש שעות. לדברי פסק הדין, "המקרה שלפנינו נופל בגדר המקרים החריגים לאור מיקום הרכב... ולפיכך היה על הנתבעת לספק את שירותי הגרירה בתוך 5 שעות". מכיוון שהחברה לא עמדה גם במועד הזה, נקבע כי הפניקס הפרה את ההסכם.
התביעה כללה חמישה סעיפי נזק שונים בסכום כולל של 30 אלף שקל: עוגמת נפש קשה ופחד מסיכון חיים, השארה באזור מסוכן, התנהלות רשלנית ופגיעה בכבוד, חיוב כספי שלא כדין וכן נזק בעקבות תיקון מנוע. בית המשפט איחד את ארבעת ראשי הנזק הראשונים תחת מרכיב אחד של עוגמת נפש, וקבע כי מדובר בסכומים חופפים שמתארים אותו אירוע עצמו.
בפסיקה ציטטה השופטת פריי אמרה ותיקה ומוכרת מפסק דין קודם, שלפיה "תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים", ולכן "יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים... כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". בסופו של דבר נפסקו למקונן 4,000 שקל עבור המרכיב הזה - בהתחשב בחומרת ההפרה, משך הזמן ומיקום ההמתנה המסוכן. עם זאת, ביחס לחובת הקטנת הנזק, ציין בית המשפט כי בנסיבות שבהן נציגי השירות מנעו ממנה לעזוב את הרכב, "קשה לבוא בטרוניה כלפיה על כך שלא נטשה את הרכב והלכה לתחנת דלק או הזמינה מונית".
חיוב הגרירה ותיקון המנוע - נדחו
מקונן טענה גם כי חצי שנה לאחר האירוע היא חויבה בעלות הגרירה, אך לא ידעה לציין באיזה סכום מדובר. הנטל להוכיח שמדובר בגרירה שחורגת מהכיסוי חל על הפניקס, שלא הרימה אותו - אך מכיוון שגם מקונן לא הציגה את סכום החיוב בפועל, נקבע כי "לא ניתן לפסוק לתובעת דבר בגין רכיב נזק זה", משום שלא ניתן לפצות עבור נזק שלא כומת.
- אקסלנס משיקה שירות המלצות למשקיעים עצמאיים: מאשרים באפליקציה והפקודה עוברת לבורסה
- נהג בשלילה ולא ידע: הפניקס תשלם 42 אלף שקל
גם התביעה בעקבות עלות תיקון המנוע נדחתה במלואה, לאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת ההתחייבות של הפניקס לבין התקלה המכנית ברכב. הפניקס תשלם למקונן, כאמור, 4,000 שקל בצירוף אגרה של 300 שקל והוצאות משפט בסכום של 700 שקל - ןבסך הכל 5,000 שקל.
