הדס שטייף וגלי צה"ל יפצו את אפי נוה ב-450,000 שקל על הפריצה לטלפון

העיתונאית הדס שטייף תפצה ב-450,000 שקל את ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, לאחר שיזמה את הפריצה לפלאפונים הפרטיים שלו ובכך חוללה את פרשת "מין תמורת מינויים". האחריות למעשה ולפיצוי הוטלה גם על גלי צה"ל. כך קובע סגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ. הוא דחה את תביעתו של נוה נגד אנשי תקשורת אחרים; התביעה עמדה על 7 מיליון שקל והוגשה בטענות לפגיעה בפרטיות, לשון הרע ופגיעה בפרנסתו של נוה. בין היתר הוא טען, כי הכנסות משרדו צנחו מ-17 מיליון שקל בשנים 2018-2017 ל-9.4 מיליון שקל בשנת 2021.

נוה הותיר את הטלפונים שלו בביתו בדצמבר 2018 לאחר שנפרד מרעייתו דאז, חני נוה, אשר חשבה שתוכל להיעזר בתכני המכשירים במאבק הגירושין ביניהם. היא העבירה את המכשירים לשטייף, שהייתה אז כתבת הפלילים של גלי צה"ל. שטייף העבירה את הטלפונים ליולי רוזנברג, אשר הצליח לפרוץ לתוכם ולחשוף את ההתכתבויות שהיו בהם. עלה מהן, בין היתר, כי נוה ביקש וקיבל שוחד מיני ממועמדות לשיפוט תמורת קידום מועמדותן באמצעות נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.

התיק נגד נוה נסגר לאחר שפרקליט המדינה, עמית איסמן, קבע, כי נטילת המכשירים בידי חני נוה פוסלת את כל הראיות שהופקו מהם, שכן מדובר ברכוש גנוב. מאותה סיבה נסגר גם התיק נגד שופטת השלום אתי כרייף, שנחשדה בהענקת שוחד מיני, והיא פרשה מכס השיפוט. נוה חשוד כעת בכך שפעל בצורה פסולה למינויו של איתן אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. כעת קובע גם שוורץ, כי הטלפונים היו של אפי וכי חני לא הייתה רשאית ליטול אותם, וכי התכנים היו פרטיים של אפי והוא ציפה שפרטיותו בהם תישמר.

שוורץ קובע, כי שטייף לא פרצה בעצמה את הטלפונים, אך הייתה האחראית המרכזית לכך, מאחר שכאמור העבירה אותם לידי רוזנברג. היא גם אישררה את הפקת המידע מתוך הטלפונים של נוה שהיו מוגנים בסיסמה, למרות שידעה שהמעשה אינו חוקי. שוורץ אומר, כי בניגוד לגרסתה של שטייף לפניו - היא יזמה את המפגש המשולש עם חני ורוזנברג לצורך הפקת המידע. לשלושתם היה אינטרס בכך: חני בשל מאבק הגירושין, שטייף כעיתונאית חוקרת ורוזנברג כאחד ממתנגדיו של נוה בלשכה.

הגנת תום הלב ליתר הנתבעים

לגבי יתר אנשי התקשורת (רזי ברקאי, נורית קנטי, אילאיל שחר ושמעון אלקבץ) שהיו שותפים למשדר המיוחד בגלי צה"ל בעניינו של נוה, נמצא שנתונה להם הגנה, מאחר שהם פעלו בתום לב ובמסגרת עבודתם העיתונאית, והם לא ידעו על הדרך הפסולה שבה הושגו החומרים. עוד נקבע, כי המידע היה אמיתי ובעל חשיבות ציבורית וגם מטעם זה עומדת להם הגנה מפני הפגיעה בפרטיותו של נוה. לכן התביעה נגדם נדחתה (לגבי אלקבץ – ההליכים נגדו הופסקו קודם לכן בהסכמתו של נוה). התביעה נגד יתר אנשי התקשורת נגעה למשרד מיוחד של "מה בוער" בינואר 2019: ברקאי היה המגיש, קנטי הייתה העורכת הראשית, שחר הייתה מנהלת מחלקת האקטואליה, ואלקבץ - מפקד התחנה.

"המידע שהובא לפתחם של הנתבעים ופורסם על ידם הצביע לכאורה על השפעה רעה ומושחתת על הוועדה למינוי שופטים ועל פגיעה בטוהר המידות שקשור לתהליכי מינוי שופטים במדינת ישראל. במצב דברים זה, קמה לנתבעים חובה מקצועית ומוסרית ראשונה במעלה כעיתונאים וכאנשי תקשורת מקצועיים לפעול לחשיפת המעשים", אומר שוורץ.

בשונה מכך, לשטייף לא הוענקו ההגנות על פי חוק הגנת הפרטיות, מאחר שמעשיה להפקת המידע מהטלפונים היו בלתי חוקיים ובניגוד לכללי האתיקה. שוורץ מדגיש, כי עיתונאי אינו יכול להיות שותף או מסייע לעבירה בעניין השגת מידע, ובה בעת ליהנות מהגנות שונות לפי חוק הגנת הפרטיות. לפיכך נקבע ששטייף אחראית לפגיעה החמורה בפרטיותו של נוה.

בית המשפט קבע, כי עיקר הפגיעה בפרטיותו של נוה נבעה מהפריצה לטלפונים, הפקת החומרים מהם והעיון במידע האישי, ולא מהמשדר המיוחד שהיה בעל אופי חדשותי ועסק בחקירה המשטרתית ובהתנהלותו של נוה.

עוד קבע שוורץ, כי גלי צה"ל אחראית באחריות שילוחית למעשיה של שטייף מאחר שפעולתה הייתה במסגרת תפקידה ככתבת תחום הפלילים בתחנה (גם אם מדובר בביצוע לא ראוי של התפקיד). לדברי שוורץ, הטלת אחריות שילוחית על  גוף תקשורת למעשיו של עיתונאי חוקר, תסייע בשמירה על עיתונאות תחקירים חופשיה וחזקה. בנוסף לפיצוי עבור הפגיעה בפרטיות, חויבה שטייף לפצות לבדה את נוה ב-25,000 שקל בגין פרסום בפייסבוק, בו כינתה אותו "תולעת האשפה".

"מסכת חריגה של פגיעה בפרטיות"

לגבי גובה הפיצוי אומר שוורץ, כי הביא בחשבון ש"מדובר במסכת חריגה של פגיעה בפרטיות המצויה בליבת הזכות של נוה לצנעת חייו האישיים והציבוריים. פגיעה זו בוצעה למרות שהגישה למידע האישי של נוה הייתה מוגנת בסיסמה, כך שהיה צורך במומחיות בכדי לחדור למידע. מדובר בפעולה שמהווה עבירה לכאורה על פי חוק האזנת סתר וחוק המחשבים. החדירה הפסולה למידע והפקתו נעשתה ביוזמתה, בתיווכה ובאשרורה של שטייף".

שוורץ מוסיף:"העיון המשותף והפיכת ענייניו הכמוסים של נוה לנושא לדיון פנימי פגעו קשות באוטונומיה שלו, ובזכותו לבחור עם מי לחלוק את סוד שיחו. מדובר במידע אישי ביותר-אינטימי, הגם שיש לו השלכות משמעותיות במישור הציבורי. הליך הפגיעה בפרטיות לא היה חד פעמי. מדובר בכמה וכמה אירועים, שכללו עיון משותף בין כמה וכמה גורמים, כאשר המעוול הישיר (שטייף) מודע לאופן הפסול בו הושג המידע".

לדברי שוורץ, "התנהלותו של נוה ראויה לגנאי ולביקורת, וייתכן כי זו הייתה מתבררת לגופה בהליך פלילי, אלמלא האופן הפסול בו הופק המידע. עם זאת הדבר אינו מצדיק את הפגיעה החמורה בפרטיותו ואינו מבטל את הנזק הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה מכך". לצד זאת הוא הביא בחשבון שגל"ץ קיבלה ייעוץ משפטי לפני השידור ושליבת הפגיעה בנוה לא הייתה השידור אלא הפריצה למכשירים.