בג"ץ אשרר את הרפורמה בשירותים בתחום התפתחות הילד

שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, דחתה עתירה נגד הרפורמה בשירותים בתחום התפתחות הילד, שבמרכזה ביטול האפשרות לקבל טיפול במסגרת פרטית והחזר מקופות החולים. רונן קבעה, כי אין סיבה להתערבות חריגה של בג"ץ בקביעת מדיניות הבריאות בידי גורמי המקצוע, ובמיוחד כאשר מדובר בהיבטיה הכספיים.

בשנת 2010 קבע משרד הבריאות, לאור ההמתנה הארוכה לטיפול בקופות החולים, כי ניתן יהיה לקבל שירותים בתחום התפתחות הילד במגזר הפרטי (אם לא ניתן בידי הקופה בזמן שנקבע), והקופות יכסו את הטיפולים (בניכוי השתתפות עצמית) לפי תעריפון משרד הבריאות. התוצאה הייתה, שהיקף הטיפולים במסלול ההחזר גדל עד כדי שליש מכלל הטיפולים - מה שהעמיק את חוסר השוויון על בסיס יכולת כלכלית, נטישת מטפלים את המגזר הציבורי ופגיעה בטיפול בשל העדר ראייה רב-מקצועית.

לאחר ניסיון שלא עלה יפה להפחית את השימוש במסלול ההחזר, קבע משרד הבריאות ב-2025 שהוא יבוטל בחמש פעימות עד סוף 2029. המשרד הסביר, כי הרפורמה נועדה להחזיר את הטיפול לקופות החולים, לאפשר קליטת מטפלים במגזר הציבורי ובעתיד לצמצם את זמני ההמתנה. המשרד נקט ונוקט שורה של צעדים להגדלת מספר המטפלים, כולל העלאות שכר משמעותיות והגדלת מספר המקומות בחוגים למקצועות הבריאות באוניברסיטאות.

עמותות "נכה לא חצי בן אדם" ומכון שליו ביקשו מבג"ץ בפברואר השנה להקפיא לשנה את הרפורמה, להורות למדינה למסור את מלוא הנתונים הרלוונטיים למהלך ולקבוע שמי שמטופלים כיום במגזר הפרטי יוכלו להמשיך בטיפול. לטענתן, ההיערכות לרפורמה לוקה בחסר, אין מספיק מטפלים, אין נתונים לבחינת היערכות קופות החולים ויש לשמור על רציפות טיפולית. משרד הבריאות השיב, שמסלול ההחזר אינו הדרך המיטבית לקצר את ההמתנה ושהקופות ערוכות ליישום שלביה הראשונים של הרפורמה.

התערבות מצומצמת בניהול מערכת הבריאות

רונן אומרת: "הלכה היא כי מידת ההתערבות של בית משפט זה בניהול מערכת הבריאות היא מצומצמת. אופן ניהולה של מערכת הבריאות הוא עניין שבמדיניות, הכרוך בהכרעות מקצועיות ותקציביות אשר מצויות בליבת מומחיותו של משרד הבריאות, ולפיכך על בית משפט זה לנקוט בריסון שיפוטי עת נבחנות החלטות בנושאים אלה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר במדיניות המערבת סוגיות כלכליות-חברתיות, המתאפיינות במגוון דרכי פעולה אפשריות ובמורכבות השיקולים הנדרשים לצורך בחירה ביניהן".

אין להקל ראש בקושי של קופות החולים לגייס ולשמר כוח אדם בתחום התפתחות הילד, ממשיכה רונן, אך משרד הבריאות - כרגולטור המופקד על התחום - סבור שמסלול ההחזר אינו הפתרון לבעיית ההמתנה. הדרך לשיפור השירות וקיצור ההמתנה אינה קצרה ועלולה להיתקל בקשיים. "אולם בשלב זה נכון לאפשר למשרד הבריאות ולקופות החולים את 'מרחב הנשימה' הדרוש לשם כך. זאת, בפרט בשים לב לשלביות שנקבעה בחוזר בדבר ביטול מסלול ההחזר, המבטיחה כי כל התקדמות שתיעשה בעניין זה תהיה כפופה להמלצת גורמי המקצוע ותיבחן על בסיס תשתית עובדתית רחבה - 'עקב בצד אגודל'". 

לבסוף מעירה רונן: "העתירה רוויה הפניות לאסמכתאות שיש בהן חוסר התאמה פנימית. כך, בתשעה מתוך 18 עמודים של העתירה, העותרות מפרטות רשימה ארוכה של עילות להתערבות שיפוטית, חלקן כלל אינן קשורות לענייננו... עם הפניות שברובן אינן קשורות לעילת ההתערבות הנטענת. אין זה ברור אם מדובר בשימוש לא ראוי בבינה מלאכותית. אולם כך או אחרת - ודאי שלא  היה מקום להגשת העתירה באופן הזה". בשל סיבה זו, חויבו העמותות בתשלום הוצאות בסך 24,000 שקל.

השופטים דוד מינץ וחאלד כבוב הסכימו עם רונן. את העמותות ייצגו עוה"ד נטלי אלון וגיא אקוקה, את משרד הבריאות ייצגו עוה"ד יונתן נד"ב ויעל הרבסט, את הכנסת ייצג עו"ד יצחק ברט, ואת קופות החולים - עוה"ד יצחק אנדיג'ר, גל שרליט, אסף רנצלר, אורי לבנת, גלעד לין, אורן מאור ונועה קובלנץ-שביט.