עיראק משנה את הדרך שבה היא מוכרת נפט - ותעביר בעצמה יותר מטענים דרך הורמוז
עיראק משנה את הדרך שבה היא מוכרת את הנפט שלה. במקום למסור את החביות לקונה בנמל בצרה ולהשאיר לו את ההתמודדות עם מצר הורמוז, בגדד רוצה להעביר בעצמה חלק הולך וגדל מהמטענים אל מחוץ למפרץ. המהלך אמור לתת לה יותר שליטה על ההובלה ובעיקר לעזור לה לקבל מחיר גבוה יותר על הנפט.
חברת המכליות הממשלתית צפויה לשכור בימים הקרובים לפחות שתי אוניות נוספות. אחת מהן תהיה מכלית ענק מסוג VLCC, שיכולה לשאת כ-2 מיליון חביות, והשנייה מכלית קטנה יותר מסוג Suezmax, עם קיבולת של כמיליון חביות. במקביל מתוכנן מכרז נוסף לשכירת כלי שיט, והממשלה כבר בוחנת מימון לרכישת מכליות שיהיו בבעלות עיראקית.
המהלך מגיע מיד אחרי שעיראק העבירה בעצמה 2 מיליון חביות דרך הורמוז, לראשונה זה עשרות שנים. עד היום השיטה הייתה אחרת: בתי הזיקוק שרכשו את הנפט היו שולחים מכליות לבצרה, מעמיסים את המטען ונושאים בעלויות ובסיכון של המעבר דרך הורמוז.
מאז שהמעבר במצר הפך למסוכן ויקר יותר, השיטה הזאת פוגעת בעיראק. קונה שצריך לשלוח אונייה לתוך המפרץ מחשב את מחיר השכירות, הביטוח והסיכון הביטחוני, ואז דורש הנחה על הנפט. עיראק מצאה את עצמה נותנת הנחות גדולות כדי לשכנע לקוחות להגיע לבצרה.
עכשיו היא מנסה להפוך את החשבון. עיראק תשכור בעצמה את המכלית, תעביר את הנפט דרך הורמוז ותמסור אותו לקונה באזור בטוח יותר. כך הקונה מקבל מטען שכבר עבר את החלק היקר והמסוכן במסע, ועיראק יכולה לדרוש עליו מחיר טוב יותר.
ההובלה הפכה להוצאה עצומה
מחירי המכליות מסבירים למה בגדד משנה כיוון. ההכנסה היומית של מכלית ענק במסלול הייחוס מסעודיה לסין מגיעה כיום לכ-1.29 מיליון דולר ביום. בשנים 2021-2025 הממוצע היה פחות מ-30 אלף דולר ביום. הזינוק הזה הופך את ההובלה מחלק שולי יחסית בעסקה לרכיב שמשפיע באופן משמעותי על המחיר הסופי של החבית.
עיראק נמצאת בעמדה מורכבת יותר מחלק משכנותיה. סעודיה יכולה להעביר כמויות גדולות של נפט בצינור מזרח-מערב אל ים סוף. הצינור הסעודי שחזר לפעילות מסוגל להעביר עד 7 מיליון חביות ביום ולעקוף את הורמוז. גם לאיחוד האמירויות יש נתיב שמאפשר להעביר חלק מהנפט אל מחוץ למפרץ.
עיקר היצוא העיראקי, לעומת זאת, יוצא מדרום המדינה דרך בצרה. המשמעות היא תלות גבוהה בהורמוז. עיראק עובדת גם על נתיבי יצוא נוספים, אבל בשלב הנוכחי הים נשאר הערוץ המרכזי שלה.
התוכנית החדשה מבוססת בין היתר על שיטת "שאטל": מכלית עיראקית או שכורה תאסוף נפט בבצרה, תחצה את הורמוז ותעביר את המטען למכלית אחרת שממתינה מחוץ לאזור. כך האונייה שממשיכה לסין, הודו או יעד אחר יכולה להישאר מחוץ למפרץ.
- 2 מיליון חביות עברו בהורמוז - עיראק לוקחת את ההובלה לידיים
- 25 שנה ששינו את המזרח התיכון: מי התחזק, מי נחלש ואיפה ישראל בתמונה?
היתרון מבחינת עיראק רחב יותר מהחיסכון במחיר. נפט הוא מקור ההכנסה המרכזי של המדינה, ולכן שליטה רבה יותר ביכולת להעביר אותו ללקוחות היא גם סוג של ביטוח כלכלי. צי מכליות משלה יאפשר לבגדד להחליט מתי להוציא מטענים, לאילו שווקים לשלוח אותם ואיזה חלק מהסיכון לקחת על עצמה.
מדינות אחרות במפרץ כבר פועלות בכיוון הזה. איחוד האמירויות השקיעה סכומים גדולים בצי מכליות, סעודיה מחזיקה צי משמעותי וגם כווית בוחנת הרחבה של יכולות ההובלה שלה. הביקוש לכלי שיט מתאימים עולה בדיוק בזמן שבו מספר המכליות שמוכנות לעבור בהורמוז מוגבל.
עבור עיראק, מדובר בשינוי עסקי פשוט להבנה: במקום לתת הנחה גדולה לקונה בגלל הדרך המסוכנת מבצרה, היא רוצה לקחת על עצמה את הדרך ולמכור את החבית במחיר גבוה יותר. אם המודל יעבוד, המכליות יהפכו מבחינת בגדד מכלי הובלה לעוד דרך להגדיל את ההכנסה מכל חבית שהיא מוכרת.
