טראמפ לדרום קוריאה: תשקיעו 54 מיליארד דולר באלסקה - או שתשלמו יותר
נשיא ארה"ב מחריף את הדרישה מסיאול להשתתף בפרויקט הגז הענק באלסקה ומאיים להגדיל את המחיר הכלכלי שתשלם אם תישאר בחוץ; הקוריאנים מצידם בוחנים פרויקט שעשוי לעלות יותר מפי 2 ממתקני LNG מתחרים בארה"ב
דונלד טראמפ הופך את עסקת הסחר עם דרום קוריאה לכלי שמאפשר לו לקדם אחד מפרויקטי האנרגיה הגדולים והיקרים בארה"ב. הנשיא האמריקאי דורש מסיאול להתקדם עם השקעה בפרויקט Alaska LNG, שמחבר את שדות הגז בצפון אלסקה למסוף יצוא בדרום המדינה, ומאותת שהמחיר עבור דרום קוריאה עשוי לעלות אם תעדיף להישאר מחוץ לפרויקט. טראמפ אף דיבר על הכפלת הסכום שייגבה מדרום קוריאה, כשהשאלה מה בדיוק יוכפל נשארה פתוחה. ברקע נמצאים המכסים והסכם הסחר בין המדינות, ולכן בסיאול מבינים היטב את המסר הכלכלי. זה גם חלק מדפוס רחב שבו טראמפ משתמש במכסים כמנוף על בעלות הברית.
המחלוקת התחילה מפער משמעותי בין הצגת הדברים בוושינגטון לבין העמדה בסיאול. הממשל האמריקאי הציג השקעה קוריאנית של יותר מ-50 מיליארד דולר בפרויקט באלסקה כחלק מחבילת השקעות רחבה בארה"ב, בעוד דרום קוריאה מציגה עמדה זהירה בהרבה: הפרויקט נמצא מבחינתה בבחינה כלכלית, וההשתתפות תלויה בכדאיות מסחרית ובתנאים שייקבעו. מבחינת סיאול, מדובר בהחלטת השקעה של עשרות מיליארדי דולרים שצריכה לייצר תשואה סבירה לאורך שנים.
הסיפור מתחבר לעסקת הסחר הגדולה בין המדינות. דרום קוריאה התחייבה למסגרת השקעות בהיקף 350 מיליארד דולר בארה"ב, מתוכה 150 מיליארד דולר הקשורים לתעשיית הספנות ועוד 200 מיליארד דולר להשקעות אסטרטגיות, ובתמורה קיבלה בין היתר תנאי מכס משופרים ביצוא לארה"ב. כך נראתה העסקה שבה סיאול התחייבה להשקיע 350 מיליארד דולר בארה"ב.
פרויקט יקר, והמספרים מסבירים את הזהירות
Alaska LNG אמור להוביל גז מאזור North Slope בצפון אלסקה לאורך צינור של כמעט 1,300 קילומטר עד לניקיסקי בדרום המדינה, שם יוקם מתקן הנזלה ומשם יישלח הגז בעיקר לשווקים באסיה. היקף הפרויקט מוערך בכ-44.5 עד 54.5 מיליארד דולר, עם כושר יצוא מתוכנן של כ-20 מיליון טונות LNG בשנה. גלנפארן מחזיקה 75% בפרויקט ומדינת אלסקה מחזיקה 25%.
היתרון הגדול נמצא במיקום. משלוח LNG מאלסקה ליפן, דרום קוריאה ושווקים נוספים במזרח אסיה קצר משמעותית מהמסלול ממפרץ מקסיקו, ובעולם שבו ביטחון אנרגטי הפך לשיקול מרכזי, האפשרות לקבל גז מארה"ב דרך האוקיינוס השקט מעניינת מאוד את המדינות האסייתיות.
הבעיה נמצאת במחיר. עלות ההקמה ביחס לכושר הייצור עשויה להיות יותר מכפולה מזו של פרויקטי LNG בחוף המפרץ האמריקאי. ההערכות מדברות על כ-2.2 עד 2.7 מיליארד דולר השקעה לכל מיליון טונות כושר ייצור שנתי, והצינור לבדו עשוי לעלות 13.2 עד 16.9 מיליארד דולר. ככל שההשקעה הראשונית גבוהה יותר, הפרויקט זקוק למחירי מכירה גבוהים יותר או לחוזים ארוכי טווח בתנאים טובים כדי להצדיק את ההון שמושקע בו.
עד כה נחתמו הבנות בהיקף של כ-13 מיליון טונות LNG בשנה עם גופים ביפן, דרום קוריאה, טייוואן, תאילנד ועם טוטאל אנרג'יס, אבל חלק גדול מההבנות עדיין דורש מעבר לחוזים מחייבים. היזם מכוון לקבלת החלטת השקעה על הצינור במהלך 2026 ועל מתקן היצוא ב-2027, כשתחילת יצוא ה-LNG מתוכננת ל-2031.
מבחינת טראמפ, הפרויקט משלב שלוש מטרות: הגדלת יצוא האנרגיה האמריקאי, משיכת הון זר והשקעה גדולה באלסקה. מבחינת דרום קוריאה, החשבון פשוט יותר - היא כבר התחייבה להשקעות עתק בארה"ב, במקביל לזינוק שלה למעמד של מעצמת נשק מייצאת, וכעת היא בוחנת אם פרויקט בעלות של עשרות מיליארדים, שמתחרה במתקני LNG זולים יותר בארה"ב ובקנדה, מצדיק חלק משמעותי נוסף מהכסף שלה. המחלוקת סביב אלסקה ממחישה עד כמה הסכמי הסחר של טראמפ מתרחבים מעבר למכסים והופכים בפועל גם לכלי שמכוון השקעות של בעלות בריתה של ארה"ב.
