נשיא ארה"ב דונלד טראמפ משיק גישה חדשה לפתרון מלחמת הסחר: במקום לדרוש ויתורים מסחריים או להטיל מכסים מיידיים, הוא מציע למדינות לקנות יותר אנרגיה אמריקאית, בעיקר גז טבעי - ובכך לצמצם את הגירעון מול ארה"ב ולהימנע ממכסים כבדים. ההצעה כוללת אפשרות להסכמים בילטרליים, עם תקופת מו"מ של שלושה חודשים, ובמרכזה עומד פרויקט הגז הענק באלסקה שמיועד לייצוא לשווקים באסיה ובאירופה.

במקום להסלים את מלחמת הסחר, טראמפ בחר להשהות את יישום המכסים ההדדיים, למעט מול סין - ולהציע למדינות דרך חלופית: הגדלת יבוא האנרגיה מארה"ב. הנשיא אף הציב יעד מספרי לאירופה: רכישה של 350 מיליארד דולר של אנרגיה אמריקאית, כדי לקזז את הגירעון המסחרי מול האיחוד, שעמד ב-2024 על 235.6 מיליארד דולר.

"הם יצטרכו לקנות את האנרגיה שלנו - כי הם צריכים אותה", אמר טראמפ מוקדם יותר השבוע, תוך איום במכסי יבוא של 20% על האיחוד אם לא תושג עסקה. עם זאת, כאמור בהמשך השבוע הוא השהה את יישום המכסים לרוב המדינות, למעט סין - ונתן להן שלושה חודשים לגבש הסכמים בילטרליים שיאפשרו להימנע מהגבלות חדשות. אנליסטים בברקליס מציינים שדווקא גז טבעי נוזלי (LNG) מהווה את הקטגוריה שבה הכי קל להרחיב את הייצוא מארה"ב, גם בשל עודפי הייצור וגם בשל הביקוש הגלובלי ההולך וגובר.

לב ההצעה של טראמפ היא השקעה בפרויקט הגז באלסקה, שעתיד לעלות מעל 40 מיליארד דולר. על פי שר האוצר סקוט בסנט, יפן, דרום קוריאה וטייוואן עשויות להשקיע בפרויקט ולרכוש ממנו כמויות גדולות של LNG - מהלך שישרת גם את מטרת ייצוא האנרגיה וגם יאפשר להן להימנע מהמכסים החדשים (24% ליפן, 25% לקוריאה). 

• מי אנשי השנה שלי בוול סטריט?
• טראמפ: אם השווקים חזקים יו״ר הפד צריך להוריד ריבית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפרויקט כולל הקמת צינור גז באורך של כ-1,300 קילומטרים מצפון אלסקה עד חוף ניקיסקי, שם יוקם מתקן הנזלת הגז לייצוא לאסיה. שר הפנים דאג בורגום ציין לאחרונה כי ממשל טראמפ רואה בפרויקט "אבן יסוד בביטחון האנרגטי של ארה"ב". כיום, האיחוד האירופי, יפן ודרום קוריאה כבר רוכשות חלק ניכר מיצוא הגז האמריקאי, אך טראמפ שואף להפוך את התלות הזו ליתרון דיפלומטי.

בד בבד עם הצעתו של טראמפ לקשר בין הסכמי סחר לרכישת אנרגיה אמריקאית, שר האנרגיה כריס רייט שרטט את החזון הרחב יותר שמאחורי הגישה הזו. לדבריו, ארה"ב לא רק יכולה לספק לעולם גז ונפט, היא גם צריכה לעשות זאת כדי לחזק את ביטחונה הכלכלי והגיאופוליטי. בראיון שנערך באבו דאבי, רייט הדגיש כי גם אם מחירי האנרגיה ירדו והלחצים על תעשיית הפצלים גברו, המגזר האמריקאי ימשיך לחדש, להתייעל ולספק תוצרים תחרותיים. "זה בדיוק מה שעשינו גם במשברים הקודמים" ציין, בהתייחסו לתקופות עבר של ירידות חדות במחיר הנפט. 

עבור ממשל טראמפ, האנרגיה הפכה לכלי מיקוח דיפלומטי לכל דבר. קריאתו לאיחוד האירופי לרכוש מאות מיליארדי דולרים של אנרגיה אמריקאית, כתנאי להימנע ממכסים, לא הייתה אמירה כלכלית בלבד, אלא מסר מדיני ברור. כך גם לגבי פרויקט הענק באלסקה, שצפוי לשמש כתחנת ייצוא מרכזית של גז טבעי נוזלי לאסיה. מזכיר האוצר האמריקאי כבר הציע ליפן, דרום קוריאה וטייוואן להשקיע בפרויקט ובתמורה לזכות להימנע ממכסים בגובה 24–25%.

• אלפאבית מסכמת את 2025 עם זינוק של 66% - בוול-סטריט עדיין רואים אפסייד של 22%
• טראמפ מדיה מחלקת טוקן לבעלי המניות - המניה עולה ב-4%
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

למרות האסטרטגיה שמובילה ממשלת טראמפ לקשור בין עסקאות סחר לבין הגדלת יבוא האנרגיה האמריקאית, הנתונים בפועל מלמדים כי הפוטנציאל לצמצום משמעותי של הגירעון המסחרי מוגבל, במיוחד מול שותפות סחר כמו יפן ודרום קוריאה. שתי המדינות נחשבות ליבואניות אנרגיה מרכזיות, ובעלת עודף סחר מהותי מול ארה"ב, אך גם אם יגדילו בצורה ניכרת את רכישות הנפט, הגז והפחם מארה"ב, ההשפעה על מאזן הסחר תישאר חלקית בלבד. 

כך למשל, אם יפן תעלה את שיעור יבוא הנפט מארה"ב ל-10% מכלל יבוא הנפט שלה, יעד שאפתני בהתחשב במחויבויות קיימות לספקים אחרים - זה יתורגם ליבוא של כ-80 מיליון חביות בשנה, בשווי של כ-4.8 מיליארד דולר בלבד, לעומת עודף סחר של 68 מיליארד דולר מול ארה"ב ב-2024. גם בגז טבעי נוזלי (LNG), שם קיים פוטנציאל גידול קל, ניכר כי יפן כבר רוכשת נתח נכבד מהייצוא האמריקאי, כמעט 10% מכלל יבוא ה-LNG שלה, וגידול נוסף יתקל במגבלות תשתית וספקים קיימים. 

בסקטור הפחם, בו יפן מסתמכת על מדינות כמו אוסטרליה ואינדונזיה, המעבר ליבוא מוגבר מארה"ב יגרור עלויות הובלה גבוהות יותר ומגבלות בהיקף ההיצע הזמין. בשורה התחתונה, גם אם מדינות רבות ייענו לדרישת טראמפ ויבחרו להגדיל את רכישת האנרגיה מארה"ב בניסיון להימנע ממכסים, האפקט הכלכלי על מאזן הסחר צפוי להיות מוגבל, בעוד שהביקוש המוגבר עשוי לחשוף את תעשיית היצוא האמריקאית למגבלות קיבולת שכבר כיום נוגעות בתקרת הביקוש. בכך, מדיניות "אנרגיה תמורת סחר" עשויה להפוך למורכבת הרבה יותר מכפי שנראה בנאומים.