בג"ץ דחה על הסף עתירה לגבי צורת המאבק בארגוני הפשיעה הערביים

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה על הסף עתירה נגד הצורה בה נאבקת המדינה בארגוני הפשיעה במגזר הערבי. ארגון המשפחות השכולות "בחרנו בחיים", הרצל חג'אג' ובועז קוקיא עתרו נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה; מפכ"ל המשטרה, דני לוי; ראש הממשלה, בנימין נתניהו; שר המשפטים, יריב לוין; וראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, רואי כחלון.

כפי שמתאר סולברג, "במסגרת העתירה, התבקשנו להוציא שורה ארוכה של צווים על תנאי, שלפיהם ינמקו המשיבים, בין היתר, 'מדוע לא יוסרו החסמים המשפטיים, המינהליים והאופרטיביים שהוצבו בפני שימוש בכלי חיפוש טכנולוגיים מתקדמים לצורך סיכול, מניעה וחקירה של עבירות חמורות'; מדוע לא 'יוכרז לאלתר על מצב חירום אכיפתי ביחס לפשיעה הרצחנית בחברה הערבית'; וכן, 'מדוע לא ייקבע כי ארגוני הפשיעה יוכרזו ויוכרו כארגוני טרור', ומדוע לא יקדמו הצעות חוק שונות, אשר מבקשות לטפל בסוגיות אלו. עוד נתבקשנו להורות למשיבים לכנס 'באופן שבועי וקבוע' את צוות-העל להתוויית מדיניות למאבק בפשיעה החמורה ובפשיעה המאורגנת, וכן לכנס באופן דחוף את ועדת המשנה הממשלתית למאבק בפשיעה בחברה הערבית". 

סולברג מונה שורה של סיבות לדחיית העתירה על הסף. הראשונה: "העותרים אינם ממקדים חיציהם בהחלטה מינהלית קונקרטית, אלא מלינים על מכלול פעולותיהן של רשויות השלטון במאבק בפשיעה בחברה הערבית, ועל שלל תקלות מתחומים שונים, שלשיטתם נפלו בו. כידוע, 'בית משפט זה לא יידרש לעתירות הכורכות בתוכן עניינים שונים, אף אם נושאם משותף'".

התשתית העובדתית והמשפטית חסרה

השנייה: התשתית העובדתית והמשפטית היא חסרה, בלשון המעטה. כך למשל, לא הובהר מהם אותם אמצעים טכנולוגיים שיש להפעיל ומה מונע זאת. ההסתמכות הנרחבת על דיווחים בתקשורת אינה מספקת תשתית שכזאת, ואילו דו"ח מבקר המדינה - שגם אליו הפנו העותרים - אינו מהווה ראיה בהליך משפטי.

השלישית: אין עילה להתערבות בג"ץ. "אמנם, על חומרתה של תופעת הפשיעה המאורגנת, כמו גם על חובתן של רשויות המדינה לפעול למיגורהּ, ולהגן על הציבור כולו (ובכלל זה, כמובן, האזרחים הערבים הסובלים מן המצב במיוחד) מפני פגיעתם הרעה - לית מאן דפליג". אולם, אכיפת החוק מוטלת על הרשויות ולא על בית המשפט שאינו בא במקומן - מדגיש סולברג.

"העותרים דורשים, הלכה למעשה, כי נבוא אנחנו בנעליה של הרשות המבצעת, ונורה לה באֵילו כלי חקירה ואכיפה להשתמש לצורך המאבק בפשיעה, אילו פורומים יש לכנס כדי לדון בכך, ואף באיזו תדירות לכנס אותם; אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בכגון דא. גם חילוקי דעות כאלה ואחרים בין המשיבים, שעליהם הלינו העותרים, אינם מצדיקים כי נסיג אנחנו את גבולם". 

הדברים תקפים ביתר שאת לגבי הדרישה מבהרב-מיארה להסיר את התנגדותה להצעות חוק בהן תומכים העותרים, ממשיך סולברג. בג"ץ לא יורה לכנסת מה לחוקק, בשל עקרון הפרדת הרשויות והכבוד לרשות המחוקקת. "מכל מקום, ברי כי את הדרישה לקדם הצעת חוק זו או אחרת ראוי להפנות, בראש ובראשונה, לכנסת - שאף לא צורפה כמשיבה לעתירה". 

השופטות יעל וילנר ורות רונן הסכימו עם סולברג. העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 2,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד איתמר מירון ואלחנן מירון, ואת המדינה - עוה"ד שוש שמואלי ויונתן נד"ב.