תביעה נגד מעייני הישועה על שיתוק מוחין לילדה נדחתה בשל התיישנות

תביעת הורים לילדה הלוקה בשיתוק מוחין נגד בית החולים מעייני הישועה נדחתה על הסף בשל התיישנות. שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, דחתה את ערעורם של ההורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

הילדה נולדה במאי 2009, כאשר האם הייתה בשבוע ה-37 להריונה. למחרת לידתה עלה חשש לפגיעה מוחית, וכאשר שוחררה כעבור חמישה ימים - צוינו ממצאים אלה והיא הופנתה לבדיקת נוירולוג. לאחר שורה של בדיקות, באוגוסט 2009 היא אובחנה עם שיתוק מוחין. התביעה הוגשה בספטמבר 2016, ארבעה חודשים לאחר שבע שנות ההתיישנות. ההורים טענו, כי בית החולים התרשל במעקב אחרי האם, ובכך נמנעה מהם האפשרות לשקול הפלה. הם העלו את אותה טענה מול שירותי בריאות כללית, אך איתה הגיעו לפשרה.

לדברי ההורים, הם לא הבינו את ממצאי הבדיקות שנעשו לאחר הלידה והללו לא הוסברו להם. קצה החוט הדרוש נוצר רק בשיחה עם הגורמים הרפואיים בספטמבר 2016, בעקבות הבדיקות שנערכו חודש קודם לכן. לשיטתם, מירוץ ההתיישנות החל ביולי 2010, כאשר נועצו לראשונה עם עורכת דין. בית המשפט המחוזי קבע שמירוץ ההתיישנות החל עם הלידה ושגרסת ההורים אינה אמינה.

"קצה החוט" היה עם הלידה

בערעור לבית המשפט העליון חזרו ההורים על טענותיהם, אך וילנר דחתה אותן על הסף. לדבריה, הערעור מופנה נגד ממצאי עובדה ומהימנות של המחוזי, ואין עילה להתערבות חריגה של ערכאת הערעור. "ממצאי הבדיקות שנערכו לקטינה לפני שנמסר להורים מכתב השחרור, כמו גם מכתב השחרור עצמו, עולים כדי אותו 'קצה חוט' בדבר העובדות המקימות את עילת התביעה", היא אומרת. 

וילנר מוסיפה: "אף אם בסמוך לאחר הלידה (בשלהי חודש מאי 2009) טרם היה ברור מלוא היקפו של הנזק המוחי שנגרם לקטינה, במועד זה כבר היה ברור כי נזק מוחי משמעותי כלשהו אירע לקטינה. מכאן, שהיה בידי ההורים, לכל הפחות, 'קצה חוט' לקיומו של נזק, שעשוי לבסס את תביעתם. אשר ליסוד ההתרשלות, כפי שנקבע לא פעם - ההתארגנות לצורך הגשת תביעה, לרבות החקירה והדרישה לשם השגת המידע והראיות לביסוסה, צריכה להתבצע בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק". 

השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין הסכימו עם וילנר. את ההורים ייצגו עוה"ד יוסי טולדנו ועידו שטובל, ואת מעייני הישועה - עו"ד פאדי מטאנס.