טעות של מזכירה כמעט עלתה לנושה ב-2.1 מיליון שקל
נושה שכח לכלול בתביעת החוב שלו חוב ענק נפסק קודם לכן לטובתו, גילה זאת רק בדיון בתיק חדלות הפירעון של החייב - ובית המשפט בחיפה נדרש להכריע האם ניתן לתת לו לתקן את הטעות שנעשתה
מכון תערובת כפר יהושע, אגודה שיתופית, מצא את עצמו במצב לא נעים: הוא הגיש תביעת חוב נגד חייב שנכנס להליך חדלות פירעון על סכום של כ-262 אלף שקל בלבד. בפועל, בזכות פסק דין ישן שכלל לא נלקח בחשבון, החוב האמיתי כלפיו מגיע ליותר מ-2.4 מיליון שקל. איך זה קרה, ואיך בית משפט השלום בחיפה הכריע בסאגה שהתגלגלה בין עורכי דין, נאמן ומערכת ממוחשבת שלא שיתפה פעולה?
הסיפור מתחיל בחייב בשם נסים סרחאן, שקיבל צו לפתיחת הליכים במאי 2024. במסגרת ההליך הוגשו נגדו שש תביעות חוב בסכום כולל של 554,834 שקל. מתוכן אישר הנאמן, עו"ד יוסף וייצמן, סכום של 503,589 שקל בדין רגיל, וממנו יוחסו למכון תערובת כפר יהושע 327,600 שקל בלבד.
הבעיה: תביעת החוב המקורית שהגישה החברה, ביוני 2024, התבססה רק על תיק הוצאה לפועל אחד והגיע ל-262,413 שקל. בפועל, לחברה היה חוב גדול בהרבה: פסק דין מבית המשפט בנצרת מאפריל 2021 חייב את סרחאן, יחד עם אחרים ובהסכמה, לשלם לה 2,429,710 שקל. אלא שבגלל טעות של מזכירה במשרד עורך הדין של החברה, החוב הזה מעולם לא נכלל בתביעה שהוגשה לנאמן.
הטעות התגלתה רק בדיעבד. ביולי 2025 התקיים דיון בתיק חדלות הפירעון של סרחאן. רק אז, כפי שעולה מפסק הדין, התברר לעורך דינה של החברה "לראשונה" דבר הטעות. מיד לאחר מכן, ב-22 ביולי, ביקשה החברה מהנאמן ארכה להגשת תביעת חוב מתוקנת. אלא שכאן היא נתקלה במכשול נוסף: הממונט - המערכת המקוונת של הממונה על חדלות פירעון, לא איפשרה כלל הגשת תביעת חוב נוספת או מתוקנת מאותו הנושה. הבקשה שנשלחה בדואר אלקטרוני למשרד הממונה אף חזרה עם תשובה שהתבה אליה נשלחה "נועדה לפניות כלליות" ואינה קשורה לתיק הספציפי.
הנושה ידע כבר על מתן הצו
בעקבות זאת, התנהלה התכתבות ארוכה בין עורך דינה של החברה למשרד הנאמן, עד שב-18 בספטמבר 2025 קיבל הנאמן תשובה סופית: הבקשה נדחית. הנאמן טען כי הוא יצר קשר עם החייב, שהתנגד לבקשה, וכי מדובר בהגשה באיחור בזמן שאין מחלוקת על כך שהנושה ידע כבר על מתן הצו. אגב, במכתב הדחייה עצמו נפלה תקלה : הוא צוין כמתוארך ל-27 ביולי, אף שמתוכנו התברר כי הוא נכתב מאוחר הרבה יותר. הנאמן הודה בתשובתו לערעור שמדובר בטעות סופר, וכי המסמך אכן נערך רק ב-18 בספטמבר. על ההחלטה הזו ערערה החברה לבית המשפט, ובעניין הזה נדרשה השופטת איילת הוך-טל, סגנית נשיאת בית משפט השלום בחיפה, להכריע.
השאלה המשפטית המרכזית נגעה לגבולות הסמכות: לפי סעיף 211(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, נאמן שרוצה לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק דין חייב לקבל לכך אישור בית משפט. אלא שהשופטת הבהירה כי הכלל הזה חל כשהנאמן דן בתביעת חוב לגופה, ולא כשהמחלוקת היא על בקשה להארכת מועד להגשה באיחור. את שאלת ההארכה מסדיר סעיף 210(ג) לחוק, הקובע שהנאמן מוסמך להאריך את המועד אם הוא קבע שהיו נסיבות שמנעו מהנושה להגיש את התביעה במועד, "וכי מן הצדק לעשות כן". כלומר זו סמכות בלעדית של הנאמן, שאינה טעונה אישור שיפוטי.
עם זאת, השופטת קבעה שראוי בכל זאת להתערב בהחלטת הנאמן - לא בגלל חוסר סמכות, אלא לגופו של עניין. בפסיקה נקבע לא פעם שטעות של נושה או של עורך דינו אינה מצדיקה כשלעצמה הארכת מועד. אבל כאן, כך קבעה השופטת, מדובר במקרה שונה: "מדובר בנושה שלא התעלם מקיומו של ההליך ולא זנח את זכויותיו, אלא רק טעה בציון גובה החוב כלפיו". מעבר לכך, החייב עצמו הצהיר על מלוא החוב לאותו נושה כבר בעת הגשת הבקשה שלו לצו פתיחת הליכים, כך שאין כאן טענת הפתעה מצדו.
ניתן "לייצר את האיזון ההולם בין האינטרסים"
השופטת גם התחשבה בעיתוי: ההליך עדיין נמצא בשלב מוקדם יחסית, לפני שניתן צו לשיקום כלכלי, ועדיין מתנהל בירור לגבי כלל הנכסים של החייב. לכן, אף שקבלת הערעור עשויה לשנות מהותית את מצבת הנשייה, נקבע כי ניתן "לייצר את האיזון ההולם בין האינטרסים" ולשקף תוצאה הוגנת.
השופטת קיבלה את הערעור, ביטלה את החלטתו של הנאמן ואישרה לחברה להגיש את הבקשה שלה לתיקון תביעת החוב, כשעל הנאמן להכריע כעת לגופה של התביעה המתוקנת. כל צד יישא בהוצאותיו.
