כך הפסידה אשה את הקרב על הבית שלה ושל הגרוש
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה את תביעתה של אשה לבטל הסכם שבמסגרתו היא מכרה לבעלה לשעבר שליש מזכויותיה בדירה, וקיבל את התביעה שלו לפירוק השיתוף בנכס. השופטת שירלי שי: "אין בכך כדי לפטור אותה מאחריות"
זוג התחתן ב-2017, התגרש ב-2022 - ומאז ועד היום נלחם על דירה אחת. הסיפור שנחשף בפסק דינה של השופטת שירלי שי מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, מדגים כמה סבוכה יכולה להיות חלוקת רכוש בין בני זוג, כשעל השולחן מונחים לא פחות משלושה הסכמים שונים.
הרקע: האשה הגיעה לנישואים השניים שלה כשבבעלותה דירה שקיבלה במלואה כחלק מהסכם הגירושים מבעלה הראשון. עוד לפני החתונה, ב-26 לנובמבר 2017, חתמו בני הזוג על הסכם ממון שאושר בפני נוטריון וקבע כי הדירה שייכת לאשה בלבד. עד כאן הכל נראה מסודר. אבל כשנתיים לתוך הנישואים, ב-2 לפברואר 2019, חתמו השניים על מסמך נוסף - הסכם מכר - שלפיו האשה מוכרת לבעלה חלקים מזכויותיה בדירה, עבור תמורה כספית. בפועל, כיום רשומות בטאבו 2/3 מהזכויות על שם האשה ו-1/3 על שם האיש.
כשהנישואים האלה התפרקו, התפרקה גם ההסכמה. האשה עתרה בדרישה לבטל את הסכם המכר ולהצהיר כי היא הבעלים הבלעדית של הדירה, ואילו הבעל לשעבר עתר בבקשה לפירוק השיתוף בנכס ומכירתו.
"עשוק, כפוי, תחת לחץ", אבל בלי הוכחות
בבסיס תביעתה של האשה ניצבה הטענה שהסכם המכר נחתם ממש תחת עושק וניצול, בעקבות שנים של השפלה מצד בעלה. אלא שבחקירתה הנגדית התברר שהיא העידה שגם על הסכם הממון היא חתמה "תחת לחץ", ובכל זאת היא ביקשה לכבד אותו. בית המשפט לא התרשם: "די בכך בכדי לדחות את הטענה כי חתימה תחת לחץ מצדיקה ביטול הסכם", נכתב בפסק הדין.
השופטת שי הוסיפה כי מדובר "באשה בוגרת, בריאה, אשר לא הוכיחה בעיה נפשית או שכלית, המונעת ממנה לחתום על הסכמים", וכי זו לא ההתקשרות המשפטית הראשונה שלה. היא כבר ניהלה בעבר הליך גירושים ממושך מול בעלה הקודם. אפילו טענות כמו "אתגרש ממך" או "תהיי ענייה", שעלו בעדות, לא הוכרו כעדות לכפייה או עושק.
מה שפגע יותר מכל באמינות התביעה הוא דבריה של האשה עצמה, שהודתה כי מעולם לא סמכה על בעלה ותמיד נעזרה בעורך דין משלה - הודאה שלטענת בית המשפט, "שוללת כל טענה לגבי עושק ולכל הפחות לגבי כפייה". גם בחקירה, כשהיא נשאלה שאלות פשוטות - כמו למשל מדוע היא מעולם לא שלחה הודעת ביטול רשמית להסכם - השיבה האשה פעם אחר פעם "אין לי תשובה" ו"אין לי מושג", תשובות שלדברי בית המשפט "פוגעות באמינותה".
"לא שילם"? הראיות אמרו אחרת
טענה נוספת של האשה היתה שבעלה כלל לא שילם לה את מלוא התמורה שהתחייב אליה בהסכם המכר - 500 אלף שקל. אבל דווקא כאן התהפכה הקערה: בחקירתה הודתה האשה עצמה שהיא קיבלה תשלומים, ובעצמה גם ביטלה את הוראת הקבע שדרכה שילם בעלה לשעבר את חלקו במשכנתא המשותפת. בית המשפט קבע כי "התמורה החסרה הינה בעטיה של האשה" ולא של הבעל.
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה הסכם המכר סותר את הסכם הממון המוקדם יותר. הוא התבסס לשם כך על העיקרון שהסכם מאוחר גובר על הסכם קודם, ואף ציין שחלק מהשינויים שבוצעו בהסכם המכר דווקא הטיבו עם האשה.
לאור כל זאת, קבעה השופטת שי כי הסכם המכר "שריר וקיים", ודחתה את כל הדרישות של האשה לביטולו ולביטול רישום זכויות הבעל לשעבר. במקביל, התקבלה תביעת הבעל לשעבר לפירוק השיתוף: הדירה תימכר בשוק החופשי בתוך חצי שנה, והיא אם לא תימכר - ימונו באי כוחם של הצדדים ככונסי נכסים. הכסף יחולק לפי היחס הקנייני - 2/3 לאשה ו-1/3 לאיש. אלא שמתוך חלקו של הבעל לשעבר ינוכה סכום של 150 אלף שקל בתוספת ריבית והצמדה, כפיצוי על תקופת אי-התשלום במשכנתא שנגרמה בגלל האשה.
בית המשפט חייב את האשה גם בהוצאות המשפט של בעלה לשעבר, בסכום כולל של 35 אלף שקל, בגלל ניהול ההליך הממושך שכלל חמישה דיונים ו-43 בקשות בשני התיקים גם יחד.
