נדחתה תביעה ב-50 מיליון שקל נגד מיכאל מירילשוילי שהגיש בן-דודו
שבתאי אלון שהמיליארדר לא שילם את המגיע לו בעסקת יהלומים בעשרות מיליוני דולרים. ביהמ"ש קבע: מירילשוילי לא הבטיח שותפות אלא סייע לבן משפחה שהתמכר לסמים ונקלע למצוקה כלכלית
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אילן דפדי, דחה תביעה ב-50 מיליון שקל שהגיש שבתאי אלון - לשעבר בעל רשת מרפאות האסתטיקה ד"ר סנטר - נגד המיליארדר מיכאל מירילשוילי. אלון טען, כי תיווך בעסקת ענק ביהלומים שביצע מירלשוילי בשנת 2009, אך דפדי קבע שהוא לא הוכיח את טענותיו וחייב אותו בהוצאות בסך מיליון שקל.
מירילשוילי פעיל בתחום הנדל"ן, היהלומים, האנרגיה והניו-מדיה, והוא גם פילנטרופ ופעיל ציבור; בנו, יצחק מירילשוילי, הוא בעל השליטה בערוץ 14. אלון ומירילשוילי הם בני דודים, אך בעוד אלון טען שהיה שותפו לעסקים של מירילשוילי ואף סייע להשתקם ולעלות ארצה לאחר שהורשע בפלילים - האחרון טען שרק סייע לאלון בשל התמכרותו לסמים והחובות אליהם נקלע.
יהלומים ב-50 מיליון דולר ברוסיה
במרכז המחלוקת עמדו שתי גרסאות לעסקת יהלומים בעשרות מיליוני דולרים, שבוצעה כאמור ב-2009. לפי אלון, הוא קיבל הצעה מאדם בשם תומאס חיננשווילי, שהיה קשור לחברת יהלומים בבעלות ממשלת רוסיה, לממן רכישת יהלומי גלם ב-50 מיליון דולר, אותם ימכרו חיננשווילי ושותפיו ברווח ניכר ותוך שלושה חודשים ישלמו למממנים 70 מיליון דולר. הוא הציג את העסקה למירילשוילי, שהסכים לממן אותה. אולם, כאשר היא לא יצאה לפועל - רכש אותם מירילשוילי עצמו ב-70 מיליון דולר.
לדברי אלון, עד 2014 הרוויח מירלשוילי 100 מיליון דולר בעסקה זו. לטענתו, מירילשוילי הבטיח לו עמלה של 2.5% מהעסקה הראשונה (שלא יצאה לפועל) ושותפות של 10% בעסקה השנייה, ואף העסיק אותו כמפקח על ליטוש היהלומים בעיר סנט פטרסבורג. הוא העריך שהרווח הכולל מן העסקה היה 160 מיליון דולר וכאמור תבע 50 מיליון שקל.
מירילשוילי טען, כי אלון לא סייע לו לעלות ארצה, וכי הוא זה שסייע לאלון שוב ושוב להיחלץ מהמצוקות אליהן נקלע. הוא העביר לו מיליוני שקלים לאחר שעסקיו קרסו וסייע לרעייתו, תמי אלון, כאשר הועמדה לדין על עבירות מס בעסקיהם. לדברי מירלשוילי, אלון מעולם לא היה שותפו, הוא הכניס אותו לעסקי היהלומים שלו במאמץ לשקם אותו והבטיח לו מתנה של 600,000 דולר אם עסקת היהלומים תעלה יפה. במקביל, אלון ביקש ממנו להשקיע סכום זה בעסקה בעיר ניירובי (קניה), ונותר חייב לו 700,000 שקל לאחר שנכשלה.
לגבי עסקת היהלומים טען מירילשוילי, כי בשנת 2009 פנה אליו בוריס קריכלי והציע לו להעמיד מימון של 50 מיליון דולר לאחים חיננשווילי. מירילשוילי נענה, וכאשר חיננשווילי לא יכלו לעמוד בפרעון ההלוואה - היהלומים הועברו לבעלותו. מתוך רצון לספק לאלון תעסוקה, הוא אפשר לו להתלוות לגמולוג (מומחה לאבנים יקרות) בנסיעותיו לרוסיה, אך לאלון לא היה כל חלק בעסקה - שלדברי מירילשוילי הסתיימה בהפסדים, כאשר חלק מן היהלומים טרם נמכרו.
אין עדים, אין הסכמים
דפדי אומר תחילה, כי ניתן היה לדחות את התביעה בשל התיישנותה, אך בשל קשרי המשפחה בין השניים וההבדל בגרסאות - הוא מצא לנכון להכריע בה לגופה. הוא גם מקדים ואומר, כי אלון לא הוכיח את הטענות הקשות שהטיח במירילשוילי לאורך ניהול ההליך. הוא קובע: "גרסתו של התובע לא התיישבה עם עדויות של עדים אחרים לרבות עדים שזומנו להעיד מטעמו; התובע נמנע מלזמן עד מרכזי [חיננשווילי] שיכול היה לכאורה להעיד לטובתו; וגרסתו לאופן התרחשות האירועים אף שונתה במהלך ההליך המשפטי. התובע נשען בעדותו על עדויות בני משפחה, כאשר המקור המרכזי לעדותם הם דברים שהוא עצמו הציג להם.
"בנוסף, לא זו בלבד שהתובע לא הציג הסכמים בכתב המוכיחים טענותיו, אלא שהוא לא הציג מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד על האמור. חרף זאת שמערכת היחסים עם הנתבע עלתה על שרטון עוד בשנת 2012, התובע לא המציא אף הקלטה של הנתבע ממנה עולה הודיה כלשהי בזכאותו לקבלת הסכומים להם טען בתביעה. היה מצופה כי לפחות דרישות או בקשות לתשלום יתועדו בכתב, בהודעות בטלפון הנייד וכיו"ב".
לעומת זאת, דפדי קיבל את גרסתו של מירילשוילי על הנסיבות שהובילו אותו לסייע לאלון ולשלב אותו בעסקיו; אלון עצמו אישר שהיה מכור לסמים והסתבך קשות מבחינה כלכלית. לדבריו, כאשר מירילשוילי הציג את אלון כ"שותפו", כוונתו לא הייתה לשותף עסקי בעל אחוזים, אלא למי שמתלווה אליו. עוד ציין דפדי, כי מירילשוילי תובע 10 מיליון שקל מיוסי אלון, בנו של שבתאי, וגם לכך יש משקל. את אלון ייצגו עוה"ד זוהר לנדה, ערן וינר ולינה מחולה, ואת מירילשוילי - עוה"ד תומר ויסמן, אריק ברנאייזן ואילן שטרנברג.
