החוק לרכישת דירות בדיור הציבורי נבלם בכנסת - ובמקומו תקציב של 450 מיליון שקל
הצעת החוק שנועדה לאפשר לדיירים ותיקים בדיור הציבורי לקנות את הדירה שבה הם מתגוררים, בהנחה ממשלתית, יורדת מסדר יומה של הכנסת הנוכחית, אחרי שדיון בוועדת הפנים השבוע הותיר אותה מאחור. ההצעה כבר עברה קריאה ראשונה במליאה לפני כחצי שנה, והציפיות בקרב הדיירים זינקו, אך קידומה נדחה שוב ושוב עד שהגיע לתחנה הזו.
הדיון לקראת הקריאות השנייה והשלישית נדחה כמה פעמים בשבועות האחרונים על רקע התנגדות של משרד האוצר, לצד הסתייגות של משרד הבינוי והשיכון מהנוסח הקיים. הטענה המרכזית שהושמעה נגד ההצעה נוגעת לחשש שמכירת הדירות תכווץ עוד את היצע הדיור הציבורי, שממילא הולך ומצטמצם. מנגד, הדיירים הנאבקים על ההסדר גורסים שמדובר בתירוץ, שכן המדינה יכולה להפנות תקציבים לרכישה ולבנייה של דירות ציבוריות חדשות. סוגיית ההתנהלות התקציבית בענף עלתה גם סביב המתווה שגיבשו משרד השיכון והאוצר להסדרת חובות בדיור הציבורי.
יו"ר הוועדה, יצחק קרויזר, מסר בדיון כי קידום ההצעה אומנם יידחה לכנסת הבאה, אך בתמורה הושגו תקציבים בהיקף של כ-450 מיליון שקל לטובת שיפוץ דירות ורכש של דירות חדשות. לדבריו, הוועדה פעלה למען אוכלוסיית הדיור הציבורי לאורך כמה דיונים חוזרים, בהיקף חריג ביחס לעבר.
שורשי החוק נטועים בהוראת שעה משנת 1998, שקבעה כי דייר ותיק יהיה זכאי לרכוש את דירתו במסלול מסובסד ייעודי אחרי שהתגורר בה שנים אחדות. שתי מטרות עמדו ביסוד ההסדר: לאפשר למשפחות להוריש את הדירה לילדיהן ולשפר את נקודת הפתיחה שלהן בדרך אל מחוץ למעגל העוני, ובמקביל לחדש את מצאי הדירות הציבוריות, כשהכספים מהמכירה מיועדים לרכישת דירות חדשות.
יישום ההסדר התעכב שוב ושוב במסגרת חוק ההסדרים, והוא נכנס לתוקף בשנת 2013. במהלך עשר השנים שחלפו מאז עברו לידי הזכאים כ-15 אלף דירות שנמכרו במחיר מוזל, אולם הצד המשלים של המהלך מומש בהיקף מצומצם: נרכשו כאלף יחידות בלבד כתחליף לאלה שיצאו לבעלות פרטית. הפער הזה מסמן את הבעיה המרכזית, שכן היצע הדיור הציבורי הצטמצם בפועל במקום להתחדש.
על פי נתונים שהוצגו בוועדה, כ-4,500 משפחות ממתינות כיום לדיור ציבורי באחריות משרד השיכון, ולצידן כ-7,000 זכאים נוספים במסגרת משרד העלייה והקליטה. בשל עיכוב בהעברת תקציבי השיפוץ, כאלף דירות עומדות בתור לשיפוץ בטרם ניתן יהיה לאכלס בהן זכאים. רקע המצוקה משתלב במגמה רחבה יותר בשוק, שבה הדיור הפך למצרך חיוני שמדיר זוגות צעירים מהערים הגדולות.
מקרב יוזמי החוק, ובהם חברת הכנסת נעמה לזימי, נשמעה ביקורת חריפה על עצירת ההליך, כשבאופוזיציה הזכירו כי המהלך התגלגל כשלוש שנים עד שהגיע לשלב הזה. הטענה המרכזית של התומכים היא שמדובר בהחמצת הזדמנות לחזק את המשפחות החלשות ולהעניק להן יציבות מגורים לאורך זמן.
