המדינה תובעת 51 מיליון שקל מחברת חלמיש המשותפת לה ולעיריית ת"א
טוענת שהחברה רשמה על שמה 1,300 דירות השייכות למדינה ולא העבירה לה את התשלומים שגבתה מהדיירים בהן. מקרה חריג בו המדינה תובעת חברה השייכת לה
משרד הבינוי והשיכון תובע מחברת חלמיש - שבבעלות המדינה ועיריית תל אביב - 50.8 מיליון שקל, אותם גבתה מדיירים בדירותיה. המשרד גם מבקש מבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבוע, כי המדינה היא הבעלים של 1,314 דירות שחלמיש רשמה על שמה בשנים האחרונות. מדובר במקרה חריג ונדיר במיוחד, בו המדינה תובעת חברה שבבעלותה.
חלמיש עוסקת בדיור ציבורי לנזקקים בתל אביב ונמצאת בבעלות שווה של המדינה והעירייה. התביעה עוסקת במה שמכונה "רכוש בהשקעה": נכסים שנבנו או נרכשו ע"י המדינה והעוברו לניהול חלמיש או נכסים שנרכשו או נבנו ע"י חלמיש במימון המדינה. זאת, להבדיל מנכסי "רכוש מינהלי" - נכסים שנרכשו לאחר 1980 וחלמיש רק מנהלת אותם עבור המדינה.
לדברי המדינה, "חלמיש שימשה זרוע ביצוע של המדינה בכל הנוגע לדירות הדיור הציבורי שבניהולה, ובמסגרת זו החזיקה בנאמנות קונסטרוקטיבית בדירות. חרף האמור, במהלך השנים, בחוסר תום לב מובהק, חלמיש קידמה בלשכת רשם המקרקעין רישום של נכסי רכוש בהשקעה על שמה בלבד, ומשהתגלתה מחלוקת בנושא, סירבה חלמיש לרשום את הדירות על שם המדינה, ופעלה ביתר שאת לרישום הדירות על שמה. זאת, על אף שברור כי עסקינן בנכסי המדינה אשר נבנו או נרכשו ע"י המדינה ולמצער רכישתם מומנה ע"י המדינה.
"קשה להמעיט מחומרת ההתנהלות נשוא כתב תביעה זה. עסקינן בפעולות אקטיביות לרישום הנכסים שהינם נכסי המדינה, בשווי עתק, על שם חלמיש, באופן חד צדדי, תוך פגיעה אנושה בזכויות המדינה ובאינטרס הציבורי, בניגוד לדין ובניגוד להסכם בין הצדדים". חלמיש עושה זאת למרות הסכם בינה לבין המדינה משנת 1999, בגישורו של השופט בדימוס תיאודור אור, ולפיו הנכסים יירשמו על שם המדינה וההכנסות מהם יועברו אליה.
"מבלי לגרוע מזכויות הבעלות של המדינה עוד קודם לחתימת ההסכמים, התברר כי על אף ההוראות המפורשות שנקבעו בהסכמים, במהלך השנים שחלפו מאז החתימה על ההסכמים, חלמיש פועלת, באופן חד-צדדי וחסר תום לב ותוך הפרה יסודית של ההסכמים - על מנת לשנות את רישום הזכויות בנכסי רכוש בהשקעה ולרושמן על שם חלמיש, ללא הסכמת המשרד", נאמר בתביעה.
הרישום היה טכני בלבד
המדינה מסבירה: "רישום הזכויות הפורמלי בנכסי רכוש בהשקעה על שם חלמיש, בראשית הדרך, במהלך שנות ה-60 ו-70, נעוץ בעובדה שבתחילת דרכה של החברה, כוונת המדינה והעירייה - בעלי המניות בחברה - הייתה כי החברה תמומן באופן שווה ע"י שני הצדדים, ובהתאם, נכון לאותן השנים בהן זו הייתה הכוונה, לא הייתה מניעה שהדירות יירשמו ע"ש חלמיש, המוחזקת על ידם בהתאמה באופן שווה.
"אלא שבדיעבד התברר כי בניגוד להנחת המוצא, המדינה היא זו שהזרימה את רובו המוחלט (כ-99%) של ההון לחברה - הוא ההון שבאמצעותו, בין היתר, נבנו ו/או נרכשו דירות רכוש בהשקעה. המשך רישום הזכויות הפורמלי ע"ש החברה (עד לשינוי המצב בתחילת שנות ה-80, עם המעבר לדירות 'רכוש מינהלי') היה טכני בלבד. למדינה, ואף לחלמיש עצמה, היה ברור כי גם במקרה של רישום ע"ש חלמיש - הבעלות המהותית בדירות היא של המדינה בלבד. הלכה למעשה, חלמיש החזיקה בנכסי רכוש בהשקעה בנאמנות קונסטרוקטיבית עבור המדינה – שהיא בעלת הנכסים".
התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד עדי רון, רותם אלקלעי, ניר סברוב, ניר מילשטיין, נתן לרנר ועומד מנדיל, וטרם הוגש כתב הגנה.
