הפרישה מהעבודה: היא מאריכה חיים או דווקא מזקינה את המוח?

יש אנשים שסופרים את הימים עד הפנסיה. יש אחרים שמפחדים מהרגע שבו יפסיקו לעבוד. מבחינה בריאותית, שני הצדדים יכולים להיות צודקים.

פרישה היא אחד האירועים הגדולים בחיים. בתוך יום אחד אדם יכול לאבד או לקבל עשרות שעות בשבוע, שגרה, עמיתים, סטרס, סמכות, מטרות, הכנסה ומעמד. לכן הרעיון ש"פרישה טובה לבריאות" או "פרישה הורגת את המוח" פשוט מדי.

סקירת-על שפורסמה ב-2025 אספה 15 סקירות שיטתיות, כולל ארבע מטא אנליזות, ובחנה בריאות פיזית, נפשית, קוגניטיבית והתנהגויות אחרי פרישה. התוצאה הייתה מעורבת מאוד. אצל אנשים ממעמד כלכלי גבוה יותר הופיעו בממוצע שיפור במצב הנפשי ועלייה בפעילות הגופנית. אצל אוכלוסיות חלשות יותר נרשמו יותר ישיבה, החמרה בבריאות הנפש ולעיתים גם תוצאות לבביות חלשות יותר.

ההבדל הזה הגיוני מאוד. אדם שיוצא לפנסיה עם דירה, פנסיה טובה, חברים ותוכניות מקבל זמן. הוא יכול להתאמן, לטייל, לישון יותר ולעסוק בדברים שתמיד דחה. אדם שיוצא עם הכנסה נמוכה, בעיות בריאות ומעט קשרים יכול לקבל במקום העבודה בעיקר חלל.

ומה קורה למוח?

סקירה שיטתית מ-2025 של 22 מחקרי אורך מצאה שבממוצע פרישה נקשרה לתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר, קצב ירידה מהיר יותר וסיכון מוגבר לדמנציה בחלק מהמחקרים. אבל האפקט השתנה מאוד לפי סוג העבודה, רמת ההשכלה והחיים אחרי הפרישה.

סקירות אחרות מציגות תמונה מורכבת יותר. חלק מהמחקרים מצאו שפרישה מאוחרת יותר קשורה לסיכון נמוך יותר לדמנציה, בעוד אחרים מצאו השפעה קטנה או מעורבת. מחקר חדש על 19 מדינות אפילו מצא שבחלק מהאוכלוסיות הפורשים זכרו יותר מילים במבחני זיכרון בהמשך, עם יתרון גדול יותר אצל נשים, אנשים בעלי מצב כלכלי טוב ובריאות טובה.

כלומר, הבעיה היא כנראה פחות "פרישה" ויותר מה מחליף את העבודה.

מנהל, רופא, עורך דין, מהנדס, מורה או בעל עסק מקבלים במשך עשרות שנים אלפי גירויים ביום: החלטות, שיחות, מידע חדש, בעיות, משא ומתן וקריאה. אם כל זה נעלם ביום אחד והחיים החדשים מבוססים בעיקר על טלוויזיה, המוח מקבל פחות עבודה.

מצד שני, מי שעבד בעבודה פיזית קשה, במשמרות לילה או תחת סטרס כרוני יכול להרוויח מאוד מהפרישה. אצל אדם כזה העבודה עצמה הייתה חלק מהבעיה.

• האם זוגיות באמת מאריכה חיים - ולמה גברים כנראה מרוויחים ממנה יותר?
• חום, קור ולונג'ביטי: האם סאונה ואמבטיית קרח באמת מאטות הזדקנות?

מחקר משוודיה שעקב אחרי 5,913 אנשים סביב הפרישה מצא בממוצע שיפור בכמה מדדי בריאות ורווחה אחרי הפרישה, במיוחד אצל פורשים מוקדמים. ההשפעה השתנתה לפי שביעות הרצון מהעבודה ולפי השאלה אם הפרישה הייתה מרצון. מי שאוהב את העבודה ונאלץ לעזוב יכול להיפגע. מי שסבל מהעבודה ובחר לצאת יכול לפרוח.

אם העבודה סיפקה קשרים, צריך למצוא קשרים אחרים. אם היא סיפקה אתגר, צריך אתגר אחר. אם היא גרמה לאדם ללכת 6,000 צעדים ביום, צריך לשים לב שהפרישה לא מורידה אותו ל-2,000. זה בדיוק המקום שבו מחקרי הצעדים והמחקרים על VO2 max הופכים רלוונטיים. הרבה אנשים עובדים פשוט זזים כי הם יוצאים מהבית. בפרישה תנועה צריכה להפוך למשהו שמתכננים.

גם תחושת המטרה חשובה. אדם יכול לעבור מקריירה אינטנסיבית לתפקיד במשפחה, התנדבות, לימודים או תחביב רציני. המוח לא באמת יודע אם האתגר מגיע ממשכורת או ממשחק שחמט, כל עוד הוא נדרש לעבוד.

הפרישה הטובה ביותר מבחינה בריאותית כנראה אינה "להפסיק לעבוד". היא לעבור ממערכת אחת של מטרות וקשרים לאחרת.