מה עושים עם מיליוני בארות נפט נטושות? בארה"ב מנסים להפוך אותן למתקני אנרגיה
מדינות בארה"ב מקדמות חקיקה שתאפשר להסב בארות נפט וגז נטושות לייצור חום גיאותרמי, אגירת אנרגיה ולכידת פחמן, בניסיון לצמצם מפגע סביבתי יקר ולהפחית את התלות במימון הפדרלי
נפט מיליוני בארות נפט וגז נטושות הפזורות ברחבי ארה"ב הפכו בשנים האחרונות מבעיה סביבתית ותשתיתית לשאלה כלכלית דחופה. עלות האטימה שלהן גבוהה, התקציב הפדרלי מוגבל, והמדינות מתקשות להתמודד עם מלאי בארות שנבנה לאורך יותר ממאה שנה. כעת הן מנסות לקדם פתרון אחר: לא רק לסגור את הבארות, אלא להסב חלק מהן לייצור ולאגירת אנרגיה.
טקסס וניו מקסיקו כבר העבירו חוקים המקלים על הסבת בארות נטושות, אלבמה הצטרפה אליהן השנה, ובפנסילבניה ממתינה הצעת חוק דומה לאישור. גם באוקלהומה מקדמים חקיקה שנועדה לעלות לדיון בשנה הבאה. המכנה המשותף הוא ניסיון ליצור מסלול רגולטורי שיאפשר לחברות ולרשויות להשתמש מחדש בתשתית קיימת במקום להותיר אותה כמפגע.
האפשרויות המרכזיות שנבחנות הן אגירת אנרגיה תת־קרקעית והפקת חום גיאותרמי. במספר קטן יותר של אתרים ניתן יהיה לייצר חשמל גיאותרמי, ובחלקם נבדקת גם התאמה ללכידה ולאחסון של פחמן. לא כל באר מתאימה לכך, אך המחוקקים מקווים שגם שימוש חוזר בחלק קטן מהן יסייע לצמצם את הנטל המצטבר.
מיליוני בארות, עלויות של עשרות מיליארדי דולרים
לפי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, ברחבי ארה"ב קיימות כ־4 מיליון בארות נפט וגז נטושות. מתוך אלה, המדינות זיהו עד 2023 כ־141 אלף בארות יתומות - בארות שלא נאטמו ושאין גורם בעלים ידוע שניתן לחייב אותו לשאת בעלויות הטיפול. בנוסף, מחקר שפורסם בשנה שעברה העריך כי בארות נפט וגז נטושות בארה"ב פלטו ב־2022 כ־200 אלף טונות מתאן. מדובר בכמות שהשפעתה האקלימית הושוותה לפליטות הפחמן השנתיות של כ־1.3 מיליון מכוניות.
גם הסיכון לציבור משמעותי. כ־14 מיליון אמריקאים מתגוררים במרחק של פחות ממייל מבאר יתומה מתועדת. בארות שאינן אטומות כראוי עלולות לזהם מי תהום ולפלוט מזהמים מסרטנים, בהם בנזן, לצד מתאן וגזים נוספים. חלק מהבארות נקדחו בתקופות הגאות של תעשיית הנפט במאות ה־19 וה־20, כאשר הפיקוח היה מצומצם. עם זאת, רבות מהן חדשות יותר, ובמקרים מסוימים הן ננטשו לאחר שמפעילים העבירו נכסים לא רווחיים לחברות קטנות או לגופים חסרי יכולת כלכלית, שנותרו ללא משאבים לממן את סגירתם.
בשנה שעברה תבע התובע הכללי של ניו מקסיקו שלושה בכירים בתעשיית הנפט, בטענה שהעבירו מאות בארות בלתי רווחיות לחברות מעטפת, שפשטו לאחר מכן את הרגל. המקרה המחיש את הקושי לאכוף אחריות על בעלי רישיונות כאשר הבאר מחליפה ידיים והחברה האחרונה בשרשרת קורסת.
הממשל הפדרלי הקצה במסגרת חוק התשתיות של ממשל ביידן 4.7 מיליארד דולר לאיתור ולאטימת בארות יתומות. התוכנית הוקפאה זמנית תחת ממשל טראמפ, אך משרד הפנים האמריקאי מסר כי חלק ניכר מהכספים חזר להיות זמין. אלא שגם התקציב הזה רחוק מלפתור את הבעיה. עלות אטימת באר יתומה עשויה להגיע ל־250 אלף דולר, והעלות הממוצעת מוערכת בכ־40 אלף דולר לבאר. באוקלהומה, שקיבלה אחד מהיקפי המימון הפדרלי הגבוהים, מעריכים כי בקצב הנוכחי יידרשו יותר מ־200 שנה כדי לטפל בכל הבארות הידועות במדינה.
המדינות מחפשות מודל כלכלי במקום אטימה בלבד
המחוקקים מנסים אפוא לייצר תמריץ כלכלי במקום להסתמך רק על תקציב ציבורי. ההנחה היא שאם ניתן יהיה להפיק מבאר נטושה הכנסה באמצעות חום, חשמל או אגירת אנרגיה, חברות פרטיות יהיו מוכנות להשתתף בעלויות השיקום גם ללא סבסוד מלא של המדינה.
החקיקה בטקסס ובניו מקסיקו נועדה לצמצם חסמים משפטיים ולהבהיר מי רשאי לקבל אחריות על באר נטושה וכיצד ניתן להסב אותה לשימוש חדש. הצעות החוק במדינות אחרות מבוססות על מודלים דומים, ובמקרים רבים זוכות לתמיכה של רפובליקאים ודמוקרטים כאחד, בעיקר בשל העלויות הגבוהות של החלופה. עם זאת, הפוטנציאל מוגבל על ידי מצב התשתית. כדי להשתמש בבאר קיימת נדרש בדרך כלל קידוח בעומק מתאים, מעטפת תקינה ומבנה גיאולוגי רלוונטי. בארות ישנות רבות אינן עומדות בתנאים האלה, ולעיתים בדיקתן ושיקומן עלולים להיות יקרים כמעט כמו קידוח חדש.
גם הטכנולוגיה עדיין אינה בשלה בקנה מידה רחב. חברות צעירות מנסות להפיק חשמל מחום שנמצא בבארות נפט וגז, אך מרבית הפרויקטים עדיין נמצאים בשלבי פיילוט או בדיקה. הכדאיות משתנה בין אתר לאתר ותלויה בעומק, בטמפרטורה, במצב הבאר, בקרבה לרשת החשמל ובזמינות מענקים ותמריצים. מחקר שביצעה Gradient Geothermal בעיירה פירס שבקולורדו מצא כי ניתן להקים מערכת חימום וקירור אזורית המבוססת על בארות קיימות. המערכת עשויה לחסוך כ־200 אלף דולר בשנה בעלויות אנרגיה, אך הקמתה הוערכה בכ־11 מיליון דולר ללא תמריצים ובכ־5 מיליון דולר לאחר סיוע ציבורי.
בשלב זה, הסבת בארות לא תחליף את הצורך באטימה מסודרת של מרבית האתרים. היא עשויה בעיקר לצמצם חלק מהמלאי, ליצור מודלים חדשים לשיתוף פעולה עם המגזר הפרטי ולהפחית את התלות בתקציב הפדרלי. עבור המדינות, גם מספר מוגבל של בארות שיוחזרו לשימוש עשוי להקל על בעיה שהצטברה במשך דורות.
