יצוא הרחפנים מטייוואן זינק ב-2,000% - מי הלקוחה הגדולה ומה הקשר לישראל?

סעודיה הפכה בחודש שעבר לשוק היצוא הגדול ביותר של תעשיית הרחפנים הטייוואנית, לאחר שרכשה כלי טיס בלתי מאוישים בהיקף של 47.2 מיליון דולר. זה הסכום החודשי הגבוה ביותר שנרשם ביצוא רחפנים מטייוואן למדינה אחת מאז יוני 2023.

הנתון, שפורסם על ידי משרד האוצר בטאיפיי והובא על ידי בלומברג, מצביע על התחזקות הדרגתית של תעשיית הרחפנים המקומית, שעדיין נמצאת בתחילת דרכה אך מנסה לבסס את עצמה כחלופה לספקיות הסיניות. עד כה היו מדינות במזרח אירופה, ובראשן צ'כיה ופולין, בין הלקוחות המרכזיים של הרחפנים הטייוואניים, בין היתר בשל תפקידן כמרכזים לוגיסטיים להעברת ציוד לאוקראינה.

לא ברור לאילו מטרות מתכוונת סעודיה להשתמש ברחפנים שנרכשו. משקלם הממוצע נע בין 7 ל-15 קילוגרם, קטגוריה שיכולה לשמש לצרכים אזרחיים, תעשייתיים וביטחוניים. סו צו-יון, מנהל חטיבת אסטרטגיה ומשאבים במכון הטייוואני למחקרי ביטחון לאומי, העריך כי השימוש הסביר ביותר הוא למשימות מודיעין, תצפית וסיור אבל ייתכן מאוד שזה גם קשור להתחממות ממזרח והאיום האיראני על הממלכה.

הביקוש הגובר לרחפנים מקבל ביטוי גם בוול סטריט - הלסינג גייסה 1.8 מיליארד דולר מגולדמן זאקס, ג'יי.פי מורגן ומשקיעים גדולים נוספים. החברה שהחלה בפיתוח תוכנה למערכות נשק כבר מייצרת רחפני תקיפה וכלים אוטונומיים, ומבקשת לנצל את הזינוק בתקציבי הביטחון ביבשת, להרחבה: שווי של 18 מיליארד דולר בארבע שנים: חברת הרחפנים שמטלטלת את תעשיית הביטחון באירופה

בהיבט הישראלי, הרחפנים הם איום משמעותי גם על כוחות צה"ל. רחפני נפץ ורחפני FPV הפכו בשנים האחרונות לאחד האמצעים המרכזיים בשדות הקרב, והמלחמה באוקראינה המחישה עד כמה כלים קטנים וזולים יכולים לפגוע במערכות יקרות ובכוחות גדולים. אוקראינה אף הקימה זרוע ייעודית למערכות בלתי מאוישות, ומפעילה רחפנים למגוון משימות - מתקיפות קצרות טווח נגד חיילים וכלי רכב בחזית, דרך פגיעה במערכי הגנה אווירית ובצירי אספקה, ועד תקיפות עומק נגד מתקנים צבאיים, תשתיות אנרגיה ונמלים בשטח רוסיה. בחודשים האחרונים הרחיבה קייב את השימוש ברחפנים ארוכי טווח ובכלים ימיים בלתי מאוישים, במטרה לשבש את הלוגיסטיקה הרוסית ולהרחיק את הלחימה מעבר לקו החזית.

בזירה הצפונית, הלחימה בלבנון המחישה גם עבור ישראל את הקושי להתמודד עם רחפנים קטנים, זולים ונמוכי טוס. ישראל מחזיקה בתעשיית מל"טים ובמערכות נגד רחפנים, אך האיום החדש מחייב פתרונות שניתן לייצר ולהפעיל בכמויות גדולות ובעלות נמוכה יחסית.

היצוא זינק, אבל סין עדיין מייצאת פי 30

תעשיית הרחפנים הטייוואנית רשמה צמיחה חדה בשנה האחרונה. בשנת 2025 ייצאה טייוואן רחפנים בשווי של 93.4 מיליון דולר, זינוק של כ-2,000% לעומת השנה הקודמת. צ'כיה ופולין היו יעדי היצוא הגדולים ביותר, בין היתר בשל קרבתן לאוקראינה והשתלבותן בשרשרת האספקה הצבאית האירופית.

למרות קצב הצמיחה, טייוואן עדיין רחוקה מסין. היצוא הסיני של רחפנים הסתכם ב-2025 בכ-3.1 מיליארד דולר, יותר מפי 30 מהיקף היצוא הטייוואני. חברות סיניות מחזיקות לפי הערכות בכ-80% משוק הרחפנים העולמי, והן נהנות מייצור המוני, שרשראות אספקה מפותחות ועלויות נמוכות.

בטייוואן מבקשים למצב את התעשייה המקומית כחלופה שאינה תלויה בסין, בעיקר עבור מדינות מערביות ומערכות ביטחוניות שמבקשות להרחיק רכיבים סיניים ממערכות רגישות. ארה"ב פועלת בשנים האחרונות יחד עם טייוואן לפיתוח טכנולוגיות רחפנים ולהקמת שרשראות אספקה חלופיות, על רקע החשש מהשליטה הסינית בענף.

• שווי של 18 מיליארד דולר בארבע שנים: חברת הרחפנים שמטלטלת את תעשיית הביטחון באירופה
• אינוויז וקוגניטים משיקות מערכת לזיהוי רחפנים באמצעות AI ו-LiDAR

אלא שהיתרון הטכנולוגי של טייוואן בתעשיית השבבים עדיין אינו מתורגם במלואו לתחום הרחפנים. המדינה היא ביתן של TSMC, פוקסקון ומדיה-טק, אך החברות הגדולות עדיין אינן מעורבות בהיקף משמעותי בפיתוח ובייצור רחפנים צבאיים.

לפי גורמים בענף, שוק מקומי קטן, שולי רווח נמוכים ועלויות ייצור גבוהות מרתיעים את ענקיות הטכנולוגיה. יצרניות הרחפנים המקומיות נשענות בעיקר על חברות קטנות וסטארט-אפים, שחלקם מתקשים להשיג רכיבים במחירים תחרותיים.

אחת מנקודות החולשה המרכזיות היא תכנון שבבים ייעודיים לרחפנים. ללא מעורבות רחבה יותר של חברות השבבים והאלקטרוניקה הגדולות, היצרניות המקומיות נדרשות לרכוש חלק מהרכיבים מחו"ל במחירים גבוהים יותר. יצרן טייוואני אחד, למשל, נאלץ לפי בלומברג לייבא מישראל מייצבי מצלמה לרחפנים במחיר הגבוה פי עשרה מזה של רכיבים סיניים מקבילים.

המלחמה באוקראינה שינתה את תפיסת הביטחון

ההשקעה הטייוואנית ברחפנים הושפעה, כאמור, במידה רבה מהמלחמה באוקראינה, שהמחישה את תפקידם של כלי טיס בלתי מאוישים במודיעין, תקיפה, לוחמה אלקטרונית והגנה על כוחות קרקעיים.

בטאיפיי רואים ברחפנים מרכיב מרכזי בהיערכות לאפשרות של עימות עם סין, שמצהירה כי היא רואה בטייוואן חלק משטחה ואינה שוללת שימוש בכוח כדי להשיג שליטה באי. צבא השחרור העממי של סין מפעיל צי גדול של כלי טיס בלתי מאוישים, בעוד שמלאי הרחפנים הצבאיים של טייוואן מוערך בכ-1,000 בלבד.

• צניחה חופשית בגל החום: האנרגיה מכבידה על האירו בדרך לשבירת רף ה-1.13 דולר
• הכנסות טייוואן סמיקונדקטור קפצו ב-68% ביוני - אבל זה היה צפוי

לפי מומחי ביטחון, זהו מלאי קטן ביחס לעשרות אלפי הרחפנים שלפי ההערכות נמצאים בידי סין. ארה"ב צפויה להעביר לטייוואן כ-1,000 רחפנים צבאיים נוספים עד שנת 2029, אך במערכת הביטחון הטייוואנית מעריכים כי הכמות עדיין אינה מספיקה.

טייוואן מתכננת להקים יחידות רחפנים ראשונות בצבא היבשה ולשלב כלי שיט בלתי מאוישים בחיל הים. לפי דיווחים בתקשורת המקומית, היא אף מתכוונת להתחיל משנת 2026 בתהליך הדרגתי של הוצאת טנקים ישנים משירות והחלפת חלק מהיכולות שלהם במערכות רחפנים.

"המלחמה הבאה תהיה מלחמת רחפנים", אמר בעבר צ'יו צ'ו-שיאנג, סגן המנהל הכללי של המכון הלאומי צ'ונג-שאן למדע וטכנולוגיה, גוף המחקר הצבאי המרכזי של טייוואן. לדבריו, שיעור הילודה הנמוך במדינה מחזק את הצורך במערכות בלתי מאוישות שיפחיתו את התלות בכוח אדם.

עם זאת, טייוואן אינה מבקשת להסתפק באגירת רחפנים, שעלולים להפוך למיושנים בתוך זמן קצר. האסטרטגיה שלה היא לבנות תעשיית רחפנים אזרחית רחבה, שבזמן עימות תוכל להסב במהירות את קווי הייצור לצרכים צבאיים.

יותר מ-200 חברות הצטרפו למיזם הממשלתי המכונה "נבחרת הרחפנים הלאומית", שהושק לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. חלק מהחברות הטייוואניות כבר בוחנות את מוצריהן בתנאי לחימה באוקראינה, אם כי פרטי הפעילות אינם נחשפים.

בין היצרניות הבולטות נמצאת Coretronic Intelligent Robotics, שמייצרת רחפני תצפית ורחפנים זעירים ומתכננת לספק השנה כ-3,000 יחידות לצבא הטייוואני. Thunder Tiger, שהחלה את דרכה כיצרנית דגמי מטוסים, מפתחת כיום מסוקים בלתי מאוישים, כלים תת-ימיים ורחפנים עם מערכות זיהוי פנים מבוססות בינה מלאכותית.

ומה המשמעות עבור ישראל?

הניסיון הטייוואני רלוונטי גם לישראל, שנאלצת להתמודד עם התפשטות מהירה של איום הרחפנים בזירה הצפונית. במהלך הלחימה בלבנון הפכו רחפני הנפץ של חיזבאללה מאיום משני לאחד האמצעים הקטלניים ביותר נגד כוחות צה"ל. שמונה מתוך 12 חיילים שנהרגו בגזרה מאז כניסתה לתוקף של הפסקת האש באפריל נפגעו מרחפנים.

חלק מהאיום נובע מרחפני FPV קטנים וזולים, שמאפשרים למפעיל לראות את נתיב הטיסה בזמן אמת ולהכווין את הרחפן לעבר כוח, כלי רכב או עמדה. חיזבאללה משתמש גם ברחפנים המופעלים באמצעות סיב אופטי, שאינם תלויים בתקשורת רדיו רגילה ולכן קשה יותר לשבש אותם באמצעי לוחמה אלקטרונית. לפי דיווחים, עלות הייצור של חלק מהכלים מסתכמת במאות דולרים בלבד, בעוד שהגילוי והיירוט שלהם מחייבים שילוב של מכ"מים, חיישנים, ירי מדויק, אמצעי חסימה והגנה פיזית.

ישראל היא אחת המדינות הוותיקות בענף ומחזיקה בחברות ביטחוניות שמייצרות כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות גילוי ופתרונות נגד רחפנים. הבעיה היא שהמערכות הישראליות התפתחו במשך שנים בעיקר מול כלי טיס גדולים יותר, רקטות וטילים, בעוד שהאיום החדש מורכב מאלפי כלים קטנים, זולים, נמוכי טוס ולעיתים מחוברים בכבל, שאינם מצדיקים בהכרח שימוש במיירטים יקרים.

בעקבות הפגיעות בלבנון הרחיב צה"ל את השימוש ברשתות מגן, מכ"מים קטנים, אמצעי ירי ומערכות שיבוש, ובמקביל הגביר את התקיפות נגד עמדות שיגור ומחסני רחפנים של חיזבאללה.

בהקשר הזה, טייוואן אינה בהכרח ספקית טבעית של רחפנים שלמים לישראל. לתעשייה הישראלית יש ידע מבצעי, יצרניות מקומיות ומערכות מתקדמות משלה. הרלוונטיות של טייוואן נמצאת בעיקר בשרשרת האספקה: שבבים, אלקטרוניקה, מצלמות, מנועים, סוללות ורכיבים שאינם מתוצרת סין. שתי המדינות מבקשות לצמצם תלות ברכיבים סיניים במערכות ביטחוניות, ולכן קיימת אפשרות לשיתוף פעולה בין יכולות הייצור והאלקטרוניקה של טייוואן לבין הניסיון המבצעי ופיתוח המערכות של ישראל.

יש גם קשר תעשייתי שכבר פועל בכיוון ההפוך. לפי בלומברג, אחת היצרניות הטייוואניות מייבאת מישראל מייצבי מצלמה לרחפנים, אף שמחירם גבוה פי עשרה ממוצרים סיניים מקבילים. הנתון ממחיש את ההזדמנות וגם את המגבלה: ישראל יכולה לספק רכיבים וטכנולוגיות לתעשייה הטייוואנית, אך ללא הרחבת הייצור יהיה קשה להתחרות במחירים ובהיקפים של סין.

היעד: 180 אלף רחפנים בשנה

טייוואן שואפת להגיע לייצור שנתי של כ-180 אלף רחפנים אזרחיים עד שנת 2028. לשם השוואה, יצרניות סיניות ייצרו יותר מ-3 מיליון רחפנים אזרחיים בשנת 2023, ואוקראינה טוענת כי היא מסוגלת לייצר כ-4 מיליון רחפנים צבאיים בשנה.

גם התנאים הגיאוגרפיים מקשים על טייוואן. בניגוד לאוקראינה, החולקת גבול יבשתי עם רוסיה, טייוואן מופרדת מסין באמצעות מצר ברוחב של כ-130 קילומטרים. המשמעות היא שהרחפנים שלה נדרשים להיות עמידים יותר לרוחות, בעלי טווח טיסה ארוך יותר ויכולת לפעול מעל הים.

רחפנים גדולים עשויים לשמש להתראה מוקדמת מפני ניסיון פלישה. רחפנים אחרים יכולים לבצע תקיפות התאבדות, לשבש תקשורת באמצעות לוחמה אלקטרונית או לפגוע בכוחות שיגיעו לחופי האי. כלים קטנים יותר עשויים לשמש להטלת מטענים ורימונים, בדומה לשימוש הנרחב שנעשה בהם באוקראינה.

ארה"ב מעודדת את טייוואן להרחיב את יכולות הרחפנים שלה. מפקד פיקוד האינדו-פסיפיק האמריקאי, האדמירל סמואל פפארו, קרא בעבר להיערך להפיכת מצר טייוואן לאזור רווי באלפי רחפנים שיקשו על כוחות סיניים לפעול בו.

הפנטגון השיק יוזמה בהיקף של מיליארד דולר לבחינת השימוש ברחפנים בזירה הטייוואנית, תוך הפקת לקחים מהמלחמה באוקראינה, שבה כלי שיט בלתי מאוישים צמצמו את חופש הפעולה של הצי הרוסי בים השחור.

במקביל, המתיחות המסחרית בין ארה"ב לסין יוצרת הזדמנות עבור היצרניות הטייוואניות. לאחר שבייג'ינג החלה להגביל יצוא של רכיבי רחפנים לארה"ב ולאירופה, מדינות וחברות החלו לחפש ספקים חלופיים.

ממשלת טייוואן העניקה בשנה שעברה שישה חוזים בהיקף כולל של כ-212 מיליון דולר לחברות פרטיות, בתנאי שהרחפנים שיסופקו לצבא לא יכללו רכיבים סיניים. סבב נוסף של חוזים נמצא בתהליך.

טייוואן מנסה גם לנצל את העלייה בתקציבי הביטחון באירופה. לאחר ביקור של שר החוץ לין צ'יה-לונג באירופה יחד עם נציגי יצרניות רחפנים, החלה המדינה לייצא לפולין, גרמניה וצ'כיה.

העסקה עם סעודיה עשויה להרחיב את בסיס הלקוחות מעבר למדינות אירופה. ככל שהיצרניות הטייוואניות יקבלו הזמנות גדולות יותר, הן יוכלו להגדיל את היקפי הייצור ולהפחית עלויות. זהו מרכיב מרכזי בניסיון להפוך תעשייה קטנה, יקרה ומפוצלת לענף שיוכל להתחרות בשוק הבינלאומי ולספק בעת הצורך גם את צורכי הביטחון של טייוואן עצמה.