אלכס קארפ מזהיר: חברות ה-AI לומדות מהלקוחות - ואז לוקחות להם את העסק

ההתפרצות של אלכס קארפ נגד חברות הבינה המלאכותית בשבוע שעבר  נשמעה כמו עוד הופעה צבעונית של מנכ"ל פלנטיר, אבל מאחורי הטון החריף מסתתרת אחת השאלות העסקיות החשובות של השנים הקרובות. חברות משלמות ל-OpenAI, אנתרופיק עבור טוקנים, מחברות את המודלים למערכות הפנימיות שלהן ומעבירות אליהם בהדרגה חלק מהעבודה. השאלה של קארפ פשוטה: אחרי שכל הידע הזה הצטבר, מי יישאר עם העסק? הרי גם לחברות ה-AI יש את המידע. 

פלנטיר פרסמה מסמך תחת הכותרת ריבונות ארגונית בעידן ה-AI, ובו היא קוראת לחברות ולממשלות לשמור אצלן את הגדרת הנתונים, ההרשאות, הפעולות וההחלטות. המסר הוא שספק מודל עשוי לשנות מחיר, תנאי גישה, מדיניות שמירת מידע או התנהגות של מוצר בזמן קצר, בעוד הארגון כבר בנה סביבו תהליכים קריטיים.

קארפ טוען שמנהלים משלמים על כמויות גדולות של שימוש שמייצרות ערך מוגבל. זו ביקורת שקל להזדהות איתה. ארגונים מיהרו להציג אימוץ AI, חילקו גישה לעובדים והגדילו תקציבים, לעיתים לפני שבנו דרך למדוד תפוקה. מספר השאילתות עלה, החשבוניות תפחו והקשר בין ההוצאה לבין שיפור ברווחיות נשאר מעורפל.

ועדיין, המחיר הוא החלק הפחות מטריד בדבריו. ארגון יכול לנהל תקציב, להעביר משימות למודל זול יותר או לצמצם שימוש. הסיכון העמוק נמצא במקום אחר: מעבדות ה-AI מקבלות מבט רחב על סוגי העבודה שהשוק מבקש להפוך לאוטומטיים. הן רואות אילו משימות חוזרות על עצמן, היכן נמצאים הרווחים ואילו מוצרים עסקיים אפשר להפוך ליכולת מובנית במודל.

אנתרופיק כבר מציעה מוצרים ייעודיים לתכנות, אבטחה, משפטים ומדע. OpenAI מתקדמת לעבר סוכנים שמבצעים מחקר, כותבים קוד ומנהלים תהליכים. כל התרחבות כזאת מקרבת את המעבדות מהתפקיד של ספק תשתית למעמד של מתחרה בחברות שנבנו מעליהן.

הטיעון של קארפ דורש גם הסתייגות. פלנטיר מוכרת בדיוק את שכבת השליטה שהוא מציג כחיונית. המערכות שלה מחברות מודלים לנתונים, להרשאות ולפעולות בתוך הארגון. ככל שהחשש מתלות במעבדות גדל, המוצר של פלנטיר הופך אטרקטיבי יותר. קארפ מדבר בשם המנכ"לים, ובמקביל מציג את החברה שלו כפתרון.

האינטרס העסקי שלו מחליש את הדרמה, אך מחזק את השאלה. ההיסטוריה הדיגיטלית מלאה בפלטפורמות שהתחילו כתשתית והתקדמו לעבר השווקים של לקוחותיהן. אמזון למדה אילו מוצרים מצליחים אצל הסוחרים בזירה שלה. אפל וגוגל שלטו בהפצת אפליקציות ובקשר עם המשתמש. חברות ה-AI עשויות להשיג השפעה רחבה יותר, משום שהן משתלבות בתוך תהליך החשיבה וההחלטה עצמו.

מצד שני, החברות הוותיקות נהנות במשך שנים מרישיונות תוכנה יקרים ומערכות מסורבלות. מודל AI שמחליף מוצר יקר או צוות גדול עשוי להעניק ללקוח ערך אמיתי. חלק מהכעס כלפי המעבדות מגיע גם מספקים שמבינים שהשכבה שלהם נמצאת בסכנת החלפה.

המשמעות עבור מנכ"לים היא שהבחירה במודל צריכה להפוך להחלטה אסטרטגית, בדומה לבחירת ספק ענן או מערכת ליבה. OpenAI מצהירה כי נתוני לקוחות עסקיים נשארים מחוץ לאימון המודלים כברירת מחדל, ואנתרופיק מציגה מערך של כלי אבטחה וציות ללקוחות ארגוניים. ההתחייבויות האלה חשובות, אך ריבונות עסקית רחבה יותר ממדיניות פרטיות.

• מנכ"ל פלנטיר מזהיר מבועת AI - ומסביר למה דווקא החברה שלו מוגנת
• מנכ״ל פלנטיר: ״ישראל נמצאת בצד של הטוב״

חברה שרוצה לשמור על כוחה צריכה להחזיק בבעלות על שכבת הידע, היסטוריית ההחלטות והקשר עם הלקוח. המודל יכול להתחלף לפי מחיר, ביצועים או משימה. הנתונים וההיגיון העסקי צריכים להישאר אצל הארגון.

קארפ צודק בכיוון, גם כשהוא מגזים בעוצמה. המאבק של השנים הקרובות יתנהל סביב השליטה בערך שנוצר בין המודל לבין הלקוח. חברות שיתייחסו ל-AI כאל כלי עבודה ישמרו על עצמאותן. חברות שימסרו למודל גם את הידע, גם את התהליך וגם את הקשר עם הלקוח עשויות לגלות שהספק שלהן הפך בהדרגה לעסק עצמו.