שטראוס ואיילון נכנסות לרשימת הריכוזיות: מה זה אומר על העסקאות הבאות
שטראוס הכניסה של שטראוס ואיילון לרשימת הריכוזיות אינה משנה מחר בבוקר את מחיר הקוטג', את דמי הניהול או את פעילות החברות השוטפת. היא כן משנה את האופן שבו המדינה תסתכל עליהן בעסקאות גדולות, במכרזים, ברישיונות ובמהלכים שקשורים לתשתיות חיוניות או להפרטות. שתי הקבוצות נכנסות למעגל החברות שהמדינה רואה בהן גורם בעל משקל רחב במשק הישראלי.
ועדת הריכוזיות פרסמה את העדכון השנתי לקראת 2026, ובו צורפו שתי קבוצות חדשות: קבוצת שטראוס, שבשליטת עופרה שטראוס, עדי שטראוס ועירית שטראוס, יחד עם החברות שבשליטתן; וקבוצת איילון, עם נועם ברורמן והחברות הקשורות אליו. כל אחת נכנסה מסיבה אחרת - שטראוס בגלל היקף הפעילות הריאלי שלה בישראל, ואיילון בגלל היקף הנכסים הפיננסיים שבניהול הקבוצה.
במקרה של שטראוס, הסף הרלוונטי עומד על כ-7 מיליארד שקל. החישוב אינו זהה להכנסות המדווחות של הקבוצה בכל העולם, אלא מתייחס למדד פעילות מקומי רחב יותר, שכולל בעיקר מכירות בישראל, לצד רכיבים נוספים כמו הכנסות מריבית, דיבידנדים, מענקים ותגמולים. לפי העדכון, שטראוס עברה לראשונה את הסף הזה ב-2025, ולכן היא מצטרפת למאגר החברות הריאליות הגדולות לפי חוק הריכוזיות.
שטראוס מגיעה לעדכון אחרי שנה חזקה עסקית. הקבוצה רשמה ב-2025 הכנסות של 12.5 מיליארד שקל, עלייה של כ-12%. הרווח התפעולי עבר את רף מיליארד השקלים, גידול של כ-36%. פעילות הקפה, אחת הפעילויות המרכזיות בקבוצה מחוץ לישראל, הציגה שיפור חד: הרווח התפעולי בה עלה בכ-197%, בזמן שהמכירות בתחום גדלו בכ-31%. לצד הנתונים האלה הודיעה שטראוס גם על חלוקת דיבידנד של 250 מיליון שקל.
הנתונים האלה מסבירים מדוע שטראוס נכנסת כעת לדיון רחב יותר מהרווחיות של חברה מסחרית רגילה. שטראוס היא אחת מקבוצות המזון הגדולות בישראל, עם נוכחות עמוקה בקטגוריות יומיומיות כמו חלב, סלטים, חטיפים, קפה ומוצרים קפואים. כאשר חברה כזו עוברת את הרף שקבע המחוקק, המדינה אינה בוחנת רק את הגודל שלה בענף המזון, אלא גם את החיבור האפשרי שלה לתחומים נוספים במשק, לרבות אשראי, תשתיות או החזקות פיננסיות.
איילון נכנסת מהצד הפיננסי של החוק. נכסי הגופים בקבוצה עברו ב-2025 את רף 47 מיליארד השקלים - הסף שממנו גוף פיננסי נחשב גדול מספיק לצורך כללי הריכוזיות. לפי העדכון, איילון היא הגוף בעל היקף הנכסים הנמוך ביותר מבין הגופים הפיננסיים שנכללים ברשימה, אבל עצם המעבר מעל הסף מכניס אותה לאותה מסגרת פיקוח עקרונית.
91 קבוצות ברשימה, 18 מהן פיננסיות
ברשימה המעודכנת יש 91 קבוצות. היא כוללת 18 גופים פיננסיים גדולים, בהם חמשת הבנקים הגדולים ו-12 גופים מוסדיים, וכן 30 חברות ריאליות גדולות. לצד אלה מופיעים גם גורמים בעלי השפעה בתחומי שידורים או עיתונות מודפסת, וכן קבוצות עם פעילות רחבה בתשתיות חיוניות. בחלק מהמקרים מדובר בגורמים שמחזיקים זכויות בארבעה תחומי תשתית לפחות, דרך עשרה רישיונות או חוזים ויותר. זו הנקודה שהחוק מנסה לטפל בה: לא רק גודל של חברה בתחום אחד, אלא הצטברות כוח בכמה מוקדים של המשק.
המשמעות המעשית היא בעיקר במפגש עם המדינה. אם גורם שמופיע ברשימות רוצה לקבל רישיון בתחום תשתית חיונית, להשתתף בהפרטה של חברה ממשלתית או להרחיב דריסת רגל בתחומים מסוימים, הרגולטור הרלוונטי לא יכול לבחון את העסקה רק דרך הפריזמה הענפית הצרה. עליו לשקול גם ריכוזיות כלל משקית, ובמקרים המתאימים להתייעץ עם ועדת הריכוזיות.
יש כאן גם השלכות על החיבור בין כסף ריאלי לכסף פיננסי. החוק מבקש לצמצם מצבים שבהם גוף שמנהל כספי ציבור, למשל פנסיה, גמל או ביטוח, מחזיק כוח משמעותי גם בחברה ריאלית גדולה. גוף פיננסי גדול משפיע על אשראי, השקעות וחסכונות ציבוריים, בעוד חברה ריאלית גדולה פועלת בשווקים שבהם הציבור קונה מוצרים ושירותים. חיבור עודף בין השניים עלול ליצור חשש לניגוד עניינים או לריכוז כוח עסקי. רקע נוסף על מגמת הריכוזיות במשק הישראלי מופיע בסקירות קודמות באתר.
בשטראוס, שלושת המוסדיים עם ההחזקות הגדולות ביותר הם מגדל עם 6.89%, כלל עם 5.8% והראל עם 5.62%. עצם ההחזקה אינה בהכרח בעייתית, אבל מרגע ששטראוס מוגדרת כחברה ריאלית גדולה לפי החוק, והגופים שמחזיקים בה הם מוסדיים מרכזיים, כללי ההפרדה וההגבלות על כהונות צולבות מקבלים משקל גבוה יותר. נושאי משרה ודירקטורים לא יוכלו, במקרים מסוימים, לשלב תפקידים בין גוף פיננסי גדול לבין חברה ריאלית גדולה.
עבור שטראוס, ההצטרפות לרשימה מגיעה בתקופה שבה החברה מציגה חזרה לשיפור תפעולי, אחרי שנים שבהן התמודדה עם אתגרים תפעוליים, תחרות בענף המזון ועליות בעלויות. עבור איילון, זהו סימן להתרחבות בהיקף הנכסים ולעלייה במעמד בשוק הפיננסי המקומי. בשני המקרים השינוי אינו קנס ואינו מגבלה מיידית על פעילות רגילה, אבל הוא מכניס את החברות למסלול שבו כל עסקה משמעותית מול המדינה תיבחן בזהירות גבוהה יותר.
