בכלל לא בטוח שתהיה משמעות מעשית לחוק יסוד לימוד תורה

מה תהיה המשמעות המעשית של חוק יסוד לימוד תורה, אותו עומדת הכנסת לאשר בשבוע הבא? רבים מזהירים, כי הוא יאפשר לעגן את ההשתמטות ההמונית של רבבות חרדים וימנע נקיטת צעדים נגדם. בהחלט ייתכן שהם צודקים. אך מבט מעמיק יותר עשוי לצייר תמונה שונה.

החוק יהיה בן שורה אחת בלבד: "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ומדינת ישראל". יוזמיו סבורים, כי בכך יוצב לימוד התורה בדרגה אחת עם עקרון השוויון, שהוא-הוא הניצב ביסוד פסיקתו העקבית של בג"ץ נגד ההשתמטות. עקרון השוויון עצמו אינו מוגדר במישרין כערך יסוד, אך עשרות שנות פסיקה קובעות אותו ככזה מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

אלא מאי? אין אף זכות מוחלטת וכל הזכויות מצויות תמיד באיזון זו מול זו. קחו לדוגמא את הזכות הנעלה ביותר: הזכות לחיים. אי-אפשר לטעון בשמה, כי המדינה חייבת להפסיק לסבסד תרבות ולהעביר את הכסף לסך התרופות, משום שיש חשיבות גם לתרבות. או הזכות לבחור ולהיבחר: אין חובה להביא קלפיות לבתיהם של נכים, ומי שפועל נגד היהדות והדמוקרטיה של המדינה מנוע מלהיבחר.

כך גם יקרה כאשר ערך היסוד של לימוד התורה יתנגש עם ערך היסוד של השוויון. סביר להניח שזה יקרה מיד לאחר השלמת החקיקה, כאשר יוגשו עתירות לבג"ץ בדרישה להפסיק את הצעדים האכיפתיים והכספיים נגד המשתמטים. בג"ץ יידרש לאזן בין זכויות אלו, ומותר להניח שהוא יקבע שערך השוויון גובר - במיוחד לנוכח מצוקת כוח האדם הקשה בה מצוי צה"ל.

כדאי לשים לב לעוד נקודה חשובה: חוק יסוד לימוד תורה אינו כולל פסקת הגבלה, כמו זו המצויה בחוק כבוד האדם ובחוק חופש העיסוק. פסקה זו אומרת: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". לכן, ניתן יהיה לפגוע בזכות לימוד התורה הרבה יותר בקלות מאשר בזכות לשוויון.

"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!"

במקביל, צפויות עתירות מיידיות לבג"ץ נגד החוק עצמו, הן בטענה לפגיעה בשוויון והן בטענה להליך חקיקה פגום. העותרים יטענו, כי מדובר בחוק פרסונלי שנועד לסכל את אכיפת חוק שירות הביטחון רק מול קבוצה מסוימת, ושהוא הועבר בצורה חפוזה ביותר ומשיקולים זרים. ייתכן שבג"ץ יאמר שאת הטענות לגבי גופו של החוק צריך יהיה לבדוק בהמשך, כאשר יתבררו השלכותיו, או בעתירות שיבקשו להפעיל אותו; הטענות הפרוצדורליות ייבחנו כבר עתה.

יש הסבורים, כי לשופטים שלימוד התורה יקר לליבם יהיה קשה לפסוק נגד החוק. דומה שהמציאות הפוכה. שלושת השופטים הדתיים בבית המשפט העליון - נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר - יושבים בהרכב חמשת השופטים הדן בחודשים האחרונים בנושא ההשתמטות. הם יותר חריפים מעמיתיהם דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף, משום שהם שייכים לדור הדתי-לאומי ששירת בעצמו וילדיו משרתים אף הם, לרוב ביחידות קרביות.

18 כתבות על גיוס חרדים מחכות לכם בעמוד הנושא

וילנר ציינה באחד הדיונים, יותר מפעם אחת, כי יש מי שמשרתים 500 ימים במילואים; קרוב לוודאי שהיא מכירה מקרוב אנשים כאלה. לא במקרה, הפורעים החרדים התנפלו דווקא על ביתו של סולברג (העומד בראש ההרכב) ואחרים היו בדרכם לביתו של מינץ. דווקא השופטים הדתיים יודעים היטב, יותר טוב מכל אחד אחר, שאפשר לשרת וללמוד תורה במקביל, שאפשר להיות חייל שומר מצוות - ומה המחיר שמשלם המגזר אליו הם משתייכים.

• עתירה לבג"ץ: למנוע ממשתמטים לגשת לבחינות ההסמכה לרבנות
• היחס נקבע לפי סוג הכיפה ולא לפי טיב הראש שתחתיה

במישור המשפטי, בהחלט ייתכן שהחוק הזה - על כל הסערה המוצדקת שהוא מחולל - יתברר כהצהרה פוליטית ריקה מתוכן, שחברי הכנסת החרדים זקוקים לה בבחירות לאחר שלא הצליחו לעגן את ההשתמטות. ובכל זאת, צריך מידה גדושה במיוחד של ציניות ואטימות כדי להעביר אותו דווקא בצמוד לשבת בה אנו קוראים את דבריו הנוקבים של משה לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!"