מגדל טעתה בחישוב ולא שמה לב 7 שנים, וכעת תגלה כמה זה עולה לה
מבוטחת שאיבדה את כושר העבודה שלה בגיל 28 קיבלה תגמול גבוה מדי בגלל טעות הקלדה של פקידה. מגדל גילתה את זה רק כעבור שבע שנים, ותבעה להחזיר הכל. בית הדין לעבודה בתל אביב אמר לה שעליה להסתפק בחמישית מהסכום בלבד
תמר גבע היתה בת 28 כשעברה אירוע מוחי שהוציא אותה ממעגל העבודה לצמיתות. היא עבדה אז באולפני הרצליה, השתכרה 3,500 שקל בחודש, וכמו כל עובד באולפנים היתה מבוטחת אצל מגדל בביטוח אובדן כושר עבודה קולקטיבי. הפוליסה הבטיחה לה 75% מהשכר אם תאבד את יכולתה לעבוד. וכך היה - מגדל אישרה לה תשלום חודשי החל מ-2004, כמעט 15 שנה ברציפות.
הבעיה התגלתה רק ב-2020, ולגמרי במקרה. ב-2019 ניסתה מגדל להפסיק לגבי לה את התגמול, בטענה שהיא כבר לא זכאית לו במלואו. גבע לא ויתרה, הלכה לבית הדין וניצחה - במסגרת הליך קודם שהסתיים ב-2020 בקביעה שמגיע לה תשלום מלא. אבל כשמגדל ישבה לערוך את חישוב ההפרשים שהיא חייבת לה בעקבות הניצחון הזה, היא גילתה משהו אחר לגמרי: מיולי 2013, שנים לפני שהכל התחיל, מישהי בחברה הקלידה בטעות נתון שגוי במערכת - הן לגבי גובה הפיצוי החודשי והן לגבי תאריך הבסיס להצמדה למדד. התוצאה: התגמול שגבע קיבלה כל חודש קפץ בכ-1,900 שקל יותר ממה שהגיע לה, וכך הוא נשאר במשך שבע שנים תמימות, בלי שאף אחד שם לב.
מגדל פנתה לעורכי הדין של גבע, הציעה לקזז את החוב הנטען (יותר מ-160 אלף שקל) מול הכסף שהיא בכל זאת חייבת לה מההליך הקודם. גבע סירבה לקיזוז. אז מגדל תבעה אותה ישירות, ודרשה בחזרה כ-175 אלף שקל. גבע לא נשארה חייבת. היא הגישה תביעה נגדית, ודרשה גם פיצוי על עוגמת נפש בסכום של 80 אלף שקל וגם החזר הוצאות מחיה של 40 אלף שקל, בטענה שמגדל התנהלה ברשלנות ולא שמרה על תיעוד תקין.
מי הוכיח את הטעות?
האקטואר מטעם מגדל, אליאור ויסברג, נחקר ארוכות על אופן חישוביו וחזר על אותה גרסה שוב ושוב. כך תיאר את תפקידו: "אני עושה לכל חברות הביטוח שיש להם בעיות חישוביות מבקשים ממני לחשב באופן עצמאי בלתי תלוי מה היתה צריכה להיות".
ובמקום אחר, כשנשאל מניין באמת נובעת הטעות, הוא השיב בפשטות שזה לא מעניינו - מה שמעניין אותו זה רק אם הסכום ששולם בפועל תואם את מה שהיה צריך להיות משולם. מנגד, האקטואר מטעם גבע, ד"ר יניב זקס, ביסס את חוות דעתו על נתוני פוליסה שהופקה עשר שנים אחרי האירוע הביטוחי, והוא אף הודה שלא הכיר את חוזר הפיקוח שקובע תקרה של 75% לפיצוי. בית הדין קבע שחוות הדעת שלו "לוקחת כנקודת מוצא" תגמול שגוי, ולכן כל התחשיב שלו התמוטט.
השופטת מרב חבקין ונציגי הציבור אברהם קמינסקי ורחל זיתוני קבעו ביחד באופן חד משמעי שהתגמול שולם ביתר, ושחלה חובת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. גם טענת ההתיישנות של גבע נדחתה, משום שכל תשלום חודשי נחשב עילת תביעה נפרדת, ותקופת ההתיישנות הרלוונטית היא שבע שנים ולא שלוש.
חיוב מלא בהשבה "אינו צודק וראוי"
אבל כאן מגיע הטוויסט: בית הדין החליט שחיוב מלא בהשבה "אינו צודק וראוי". הוא הצביע על פער הכוחות בין חברת ביטוח לבין אשה שאיבדה את כושר עבודתה בגיל צעיר ביותר והסתמכה על הקצבה למחייתה השוטפת. גבע העידה שהשתמשה בכסף לטיפולים ולחיים היומיום, וגם אם לא שמרה קבלות משך שנים - זה הגיוני. היא גם הסבירה מדוע לא חשדה בכלום: "אני לא הייתי עסוקה בלחשב כמה אני צריכה לקבל... אני ידעתי שזה הכסף שיש לי להסתדר איתו חודש". בית הדין קיבל את הגרסה הזו וקבע שלא הוכח כי היא פעלה בחוסר תום לב.
התוצאה: מגדל תקבל בחזרה 20% בלבד מהסכום ששולם ביתר. כלומר גבע פטורה מהשבה של 80% מהחוב. גם התביעה הנגדית של גבע נדחתה במלואה, כולל דרישת הפיצוי על עוגמת נפש. בית הדין הורה למגדל להגיש בתוך 15 יום חישוב מעודכן של הסכום המדויק לתקופה הרלוונטית, ורק אז יינתן פסק דין משלים שיקבע את הסכום הסופי ואת שאלת ההוצאות.
