למה ביטלה השופטת דוח תנועה ואיך תדעו אם הדוח שקיבלתם ניתן לביטול?

נהג מעכו קיבל דו"ח על סטייה מנתיב הנסיעה, וגילה שבמסמך המרכזי שאמור להוכיח את ההפרה כתובות בעצם רק מלות התקנה עצמה, בלי שום פרט קונקרטי. בית המשפט השלום לתעבורה בעכו קיבל את ערעורו וביטל את הקנס, בפסק דין שמזכיר לרשויות שגם כשמדובר בהפרה מנהלית קלה יחסית, אי אפשר להסתפק בניסוח גנרי.

הפרשה החלה באירוע שהתרחש ב-17 במאי, כשלטענת המשטרה מוחמד מוסא סטה מנתיב נסיעתו בכביש מחבר באזור ביענה, ב-11:25. השוטר שערך את הדו"ח כתב בפרק "תיאור הנסיבות": "בהיותי בניידת משטרה, משטרה, הבחנתי ברכב הנ"ל, סטה מנתיב הנסיעה תוך כדי החזיק טלפון נייד ביד ימין צמוד לפה ראות טובה". מוסא טען שהתיאור לוקה בחסר ולא מפרט את ההפרעה בפועל לתנועה שהתקנה דורשת, ואף העלה טענה נוספת ומעניינת: לדבריו, העובדה שהשוטר "תפר" לו גם עבירת שימוש בטלפון (שהוא לא הואשם בה) מלמדת על טעות בזיהוי הרכב או בעצם המעקב אחריו. בית הדין המנהלי לתעבורה דחה את הערר, וקבע שדי בפוטנציאל לסיכון או להפרעה, ושמעמד "חזקת התקינות" של המעשה המנהלי מטה את הכף לטובת המשטרה.

מוסא לא ויתר, וערער לבית המשפט השלום. השופטת אסתר טפטה גרדי הפכה את התמונה. לדבריה, הודעת תשלום הקנס "אינה מגלה כל הפרה", כלשונה, כי היא נעדרת בדיוק את הפרטים שיכולים להוכיח שהיתה כאן סטייה בעייתית ולא סתם תנועה שגרתית על הכביש. "האם רכב אחר נאלץ לסטות מהנתיב או לבלום? אם כן, באיזה רכב מדובר? באיזה נתיב נהג העורר ולאיזה נתיב סטה? מאיזה כיוון הבחין בו השוטר ומאיזה מרחק? כיצד נשמר קשר העין הרציף?", שאלה השופטת, וקבעה שבלי תשובות לשאלות האלה, אין בסיס עובדתי מספק לביסוס העבירה.

השינוי החקיקתי לא שינה את כללי המשחק

חלק מעניין בפסק הדין הוא סביב שאלה עקרונית יותר: מה קורה לביקורת השיפוטית על דו"חות תנועה בעקבות כניסתו לתוקף של חוק הפרות תעבורה מנהליות, התשפ"ד-2024, שהעביר חלק מעבירות התנועה למסלול מנהלי נפרד. השופטת טפטה גרדי הבהירה שהשינוי החקיקתי לא שינה את כללי המשחק: תוקפו של דו"ח עדיין נבחן לפי אמות המידה הרגילות של המשפט המנהלי. היא ציטטה מפסק דין קודם שלה: "השינוי נעוץ, אך ורק בכך שהפרת עבירות התעבורה... הן כעת הפרות מנהליות". כלומר שינוי המסלול המשפטי לא הופך את הדרישה להוכיח עובדות לדרישה רכה יותר.

השופטת גם נשענה על תקדים מבית משפט השלום לתעבורה בעכו עצמו, מפי השופט אהרן האוזרמן, שקבע כי חזקת התקינות של המעשה המנהלי, שעליה נשענת המשיבה, מדינת ישראל, בטענותיה, "אף היא כשלעצמה, אינה גוברת על הדרישה הבסיסית להוכיח את כל יסודות העבירה", וכי מדובר ב"חזקה שבדין הניתנת להפרכה". כלומר גם אם יש הנחת יסוד לטובת תקינות פעולת השוטר, היא לא פוטרת את הרשות מהצורך להראות שהעבירה אכן קרתה, בפירוט שמאפשר לנהג להתגונן.

מנגד, לא כל טענות העורר התקבלו. השופטת דחתה את הטענה שהוספת עבירת הטלפון הסלולרי בתיאור הנסיבות מלמדת על טעות בזיהוי, וקבעה שלטענה הזו "אין כל ביסוס עובדתי מספק". היא דחתה גם את הטענה שיש קושי אובייקטיבי מובנה בתצפית של שוטר הנמצא בניידת נעה, וציינה שאין סיבה להניח שהמשטרה אינה מבצעת את עבודתה בצורה נאמנה, וכי דו"חות תנועה מגיעים לבתי המשפט "חדשות לבקרים" בלי שיש בסיס לפקפק במהימנותם באופן גורף.

התיאור שנרשם בפועל היה חסר מדי

השופטת הכריעה שהפגם המרכזי הוא לא בתום לבו של השוטר, אלא בכך שהתיאור שנרשם בפועל היה חסר מדי כדי לבסס את יסודות העבירה. היא גם התייחסה לשאלה הדיונית: האם לערכאת הערעור יש יתרון  מהותי פחות כשמדובר בביקורת על גוף מנהלי שדן בתיקים על בסיס חומר כתוב בלבד, כמו בית הדין לתעבורה, וקבעה שבנסיבות כאלה אין לערכאה הדיונית יתרון דיוני משמעותי שיצדיק הימנעות מהתערבות.

הערעור התקבל, והודעת תשלום הקנס בוטלה. פסק הדין הזה מצטרף לשורת החלטות אחרונות שמזכירות לרשויות האוכפות שגם דו"ח פשוט על סטייה מנתיב צריך לספר סיפור עובדתי שלם, ולא רק לצטט את לשון התקנה.