בג"ץ: די לעתירות נגד המטרו; הגיעה השעה שהפרויקט ייצא לדרך

שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, דחה חמש עתירות נגד המקטע הצפוני של המטרו בגוש דן - שתיים נגד תוואי המטרו בהוד השרון ושלוש נגד מיקום מתחם התחזוקה (ה"דיפו") של המטרו בכפר סבא. מינץ קובע, כי אין כל עילה להתערבות חריגה של בג"ץ בהחלטות גופי התכנון, ובפרט כאשר התוכנית אושרה בידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה ולאחר מכן בידי הממשלה.

עיריית הוד השרון ביקשה שתוואי המטרו בעיר יועבר לחלקה הדרומי, בסמוך לאיזור התעסוקה נווה נאמן. בעלי זכויות בפארק ההיי-טק "מגדל השרון" ביקשו גם הם שהמטרו יעבור ליד נווה נאמן ושאף תוקם שם תחנה. עיריית כפר סבא, מועצת דרום השרון, תושבים בכפר סבא הירוקה ואחרים ביקשו להעתיק את ה"דיפו" לאיזור טירה, בטענה שמיקומו באיזור מגורים אינו סביר.

אין מקום לבירור פרטני

מינץ מזכיר, כי "הלכה היא מקדמת דנא כי בית משפט זה אינו יושב כ'מתכנן-על' ולא ימיר את שיקול דעת רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו, אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם מינהלי היורד לשורשה של ההחלטה... כל האמור נכון כפל כפליים כאשר מדובר, כבמקרה זה, בהחלטה שהתקבלה על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בתפקידה כוועדה הארצית לתכנון ולבנייה לתשתיות לאומיות (הוות"ל), בהיותה מוסד התכנון המקצועי העליון, ואשר אושרה על ידי הממשלה".

לדברי מינץ, "פי העותרים מלא טענות כרימון באשר לטיב החלופות שנבחרו, הן לעניין תוואי קו המטרו בעיר הוד השרון והן בנוגע למיקום מתחם הדיפו. טענותיהם השונות מופנות רובן ככולן לעבר עצם ההחלטות המקצועיות-תכנונית של מוסדות התכנון. נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לבירור פרטני של כל אחת ואחת מטענות העותרים, משבית משפט זה אינו יושב כאמור כ'מתכנן-על'".

מינץ סוקר את הליך התכנון הארוך והמעמיק של תוכנית המטרו, במסגרתו נבחנו החלופות שהציעו העותרים. מוסדות התכנון הביאו בחשבון את כל השיקולים שהעלו העותרים - הכלכליים, התכנוניים והסביבתיים. "אין טענה, אין טרוניה ואין הסתייגות שלא ניתנה עליהן התייחסות פרטנית ברשויות התכנון. אין אבן שלא נהפכה ואין טיעון משפטי או תכנוני שלא נשקל ולא התקיים לגביו הליך תקין וסדור על פי דין", מדגיש מינץ. אין גם בסיס לטענותיהם בדבר פגמים שנפלו בהליך.

טענות מסוג NIMBY

לגופן של הטענות לגבי התוואי בהוד השרון אומר מינץ: "מטרתה הכוללת של מערכת המטרו היא מתן שירות מטרופוליני רחב. אכן, כפועל יוצא מכך, אחת ממטרותיה היא מתן שירות מטרופוליני גם בקרבת אזורי פיתוח, אך ברי כי לא ניתן לתת מענה לכל אזור פיתוח בפני עצמו". ואילו לגבי הדיפו מציין מינץ, כי כל הטענות נבדקו לעומקן, כמו גם חלופת טירה, ולגבי זו התברר שהיא בעייתית, יקרה וממושכת.

מינץ מסכם: "לא נפל בהחלטות כל פגם חוקי. לא הייתה כל חריגה מסמכות או ממתחם הסבירות. ההחלטות התקבלו בתום לב במסגרת הליך מינהלי כשר לחומרה לעילא ולעילא. לא היה כל ניגוד עניינים. אדרבה, כפי שהצביעו המשיבים, שאיפתם של חלק מהעותרים היא שהמטרו יוקם, אך ש'המחיר' הנלווה להקמתו ייגבה מזולתם ולא מהם.

"מטבעם של פרויקטי תשתית רחבי היקף, כדוגמת פרויקט המטרו, הכרוכים בהשפעה על מרחבים ועל אוכלוסיות שונות, לא ניתן להבטיח כי מיקומם של מתקני הפרויקט יניחו את דעתם של כלל הגורמים הנוגעים בדבר. במקרים אלה, אך טבעי הוא כי תושבים או בעלי עניין המתנגדים למיקום המוצע של מתקן כל שהוא יעלו טענות מסוג NIMBY ('לא בחצר האחורית שלי'), אף שבמקביל הם עשויים ליהנות מהתועלת הגלומה בפרויקט.

"ואולם, הכרעה באשר למיקומם של מתקנים אלה היא חלק אינהרנטי מתפקידם של מוסדות התכנון, ועצם העובדה שהמיקום שנבחר למתקן כל שהוא אינו לרוחם של חלק מהציבור אינה מקימה כשלעצמה עילה להתערבות בהחלטות מוסדות התכנון... הגיעה אפוא השעה שהפרויקט ייצא לפועל. כל שינוי נוסף בתוכנית עלול לגרור לדחייה בת שנים רבות במימושה. פרויקט המטרו נועד להעמיד את מערכת התחבורה בישראל במצב שבו מערכות תחבורה דומות קיימות ברחבי העולם אף לפני למעלה ממאה שנים. יש לברך אפוא על המוגמר".

• תקציב התשתיות: תחבורה, מקרקעין והפרויקטים של עשור
• המטרו עובר לשלב הבא: מכרזים ב-30 מיליארד שקל ורכבות ללא נהג

העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל, והעותרים נגד הדיפו - בסכום נוסף של 30,000 שקל. השופטים יעל וילנר וחאלד כבוב הסכימו עם מינץ.