מגפת הרילוקיישן: 1,369 רופאים עזבו את ישראל בשלוש שנים - כמעט פי 2 מלפני עשור

רופאים ישראלים שיוצאים לכמה שנים לחו"ל אינם תופעה חדשה. במשך שנים זו הייתה תחנה מוכרת במסלול המקצועי של רבים מהם: התמחות, השתלמות או מחקר במרכז רפואי מוביל, צבירת ניסיון וחזרה לישראל. אולם הנתונים החדשים מצביעים על שינוי. לא רק שמספר הרופאים העוזבים גדל בחדות, גם חלקם של הרופאים הבכירים בקרבם עולה. אחד מכל חמישה רופאים שעזבו את ישראל בשנים 2023–2025 היה בן 45 ומעלה, לעומת אחד מכל שבעה בעשור הקודם.

בסך הכול עזבו את ישראל בשלוש השנים האחרונות 1,369 רופאים - כמעט פי שניים מהמספר בתקופה המקבילה לפני עשור. 419 רופאים עזבו ב־2023, 530 ב־2024 וכ־420 ב־2025. בשנים 2015-2013, לשם השוואה, עזבו 705 רופאים. מדובר בזינוק של 94% בתוך עשור.

המספר לשנת 2025 עדיין אינו סופי, ועל כך בהמשך, אבל התמונה שעולה מהנתונים רחבה יותר מהשינוי במספר הכולל. מחקר חדש של פרופ' איתי אטר מבית הספר לניהול ע"ש קולר וראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' נתאי ברגמן, ראש בית הספר לכלכלה ע"ש ברגלס, ודורון זמיר, דוקטורנט בבית הספר לניהול ע"ש קולר - שלושתם מאוניברסיטת תל אביב - מאפשר לראות גם מי הרופאים שעוזבים, באילו התמחויות הם עובדים, בני כמה הם ומאילו אזורים בארץ הם מגיעים.

המחקר נערך במסגרת מיזם הנגשת מידע לחוקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. החוקרים הצליבו נתונים ממרשם האוכלוסין, מרשם ההשכלה וקובץ רישיונות העיסוק, וכך יכלו לחבר בין נתוני ההגירה לבין המקצוע, ההתמחות ומאפיינים נוספים של הרופאים.

העולם כבר לא שייך רק לצעירים

281 מהרופאים שעזבו בשנים 2025-2023 היו בני 45 ומעלה. הם מהווים יותר מ־20% מכלל העוזבים - אחד מכל חמישה. בעשור הקודם עמד שיעורם של בני 45 ומעלה על כ־14%, כלומר בערך אחד מכל שבעה.

ההבדל הזה משמעותי משום שיציאה של רופאים צעירים לחו"ל יכולה להיות חלק טבעי יחסית ממסלול ההכשרה. רופאים נוסעים להשתלמות, למחקר או להתמחות, לעיתים מתוך כוונה ברורה לחזור. אצל רופא בן 45 או 50, שכבר השלים התמחות וצבר שנות ניסיון, ההסבר הזה מתאים פחות בכל המקרים.

מבחינת מערכת הבריאות, גם המשמעות של אובדן רופא כזה שונה. רופא מנוסה אינו רק עוד עובד במצבת כוח האדם: במקרים רבים הוא כבר מחזיק בידע ובניסיון שנצברו לאורך שנים, מטפל במקרים מורכבים ומשתתף בהדרכה ובהכשרת מתמחים ורופאים צעירים. לכן החוקרים מזהירים כי עלייה בעזיבת רופאים מנוסים עלולה להשפיע גם על איכות השירות הרפואי וגם על הכשרת הדור הבא.

עם זאת, הנתונים אינם מאפשרים לקבוע שכל 281 הרופאים האלה עזבו לצמיתות או שלא יצאו לצורך מקצועי. החוקרים עצמם מדגישים כי שהייה ממושכת בחו"ל אינה בהכרח הגירה קבועה. הממצא הוא השינוי בהרכב: שיעורם של הרופאים המבוגרים והמנוסים בקרב העוזבים גדל באופן ניכר לעומת העשור הקודם.

כמעט אחד מכל 10 כירורגים עזב את הארץ

גם כשמפרקים את המספר הכולל לפי התמחויות מתברר שהעזיבה אינה מתחלקת באופן שווה. בחלק מהתחומים מדובר בשיעור ניכר מכוח האדם בתוך שלוש שנים בלבד.

• חזרתם שוב ושוב לרופא עם אותה תלונה ולא נמצא פתרון: מה כדאי לעשות בשלב הבא?
• כמה מרוויח מתמחה ברפואה? 15 עד 25 אלף עם תורנויות

בכירורגיה עזבו בשנים 2025-2023 188 רופאים, כ־6% מכלל הכירורגים בישראל. כאשר מסתכלים רק על כירורגים מתחת לגיל 60, שיעור העוזבים מגיע ל־8.8% - קרוב לאחד מכל 11 רופאים בקבוצת הגיל הזאת.

במקצועות העיניים, העור ואף־אוזן־גרון עזבו 116 רופאים, 6.2% מכלל הרופאים בקבוצה. כאן הפער בולט עוד יותר בקרב בני פחות מ־60: שיעור העוזבים מגיע ל־9.4%, כלומר קרוב לאחד מכל עשרה רופאים בגילי העבודה האלה.

במספרים מוחלטים, הרפואה הפנימית בולטת במיוחד. 215 פנימאים עזבו בשלוש השנים - יותר מבכל אחת מקבוצות ההתמחות האחרות המפורטות במחקר. הם מהווים 3.9% מכלל הפנימאים ו־5.4% מהפנימאים שטרם מלאו להם 60.

עוד עזבו 98 רופאים במקצועות התומכים, שהם 3.9% מהרופאים בקבוצה זו ו־5.9% מבני פחות מ־60. הקבוצה כוללת בין היתר הרדמה ושיכוך כאב, רדיולוגיה ורפואה גרעינית, פתולוגיה ורפואה משפטית.

בתחום הטיפול הנמרץ והרפואה הדחופה עזבו 39 רופאים, 4.7% מכלל הרופאים בקבוצה ו־5.9% מאלה שמתחת לגיל 60. בגינקולוגיה מדובר ב־72 רופאים, 4% מכלל הרופאים בתחום ו־5.8% מבני פחות מ־60. בפסיכיאטריה עזבו 51 רופאים, 3.2% מכלל הפסיכיאטרים ו־5.2% מאלה שמתחת לגיל 60.

• "אני מציע צום תקשורת חלקי ביום הבחירות"
• פרשות ברשויות: עיריית כפר סבא ממש לא לבד

השיעור הנמוך ביותר מבין קבוצות ההתמחות המפורטות במחקר נרשם ברפואה הראשונית והקהילתית: 81 רופאים, שהם 2% מכלל הרופאים בקבוצה ו־2.8% מבני פחות מ־60. הקבוצה כוללת רפואת משפחה, בריאות הציבור ורפואה תעסוקתית, רפואה פיזיקלית ושיקום, גריאטריה ומינהל רפואי. בתחום רפואת הילדים, המחקר מצא כי 94 רופאי ילדים עזבו וכי הם מהווים 6.2% מרופאי הילדים.

המחקר מציג בנפרד את שיעורי העזיבה בקרב רופאים מתחת לגיל 60, והפילוח הזה חשוב להבנת ההשפעה האפשרית על כוח האדם. הוא ממקד את המבט ברופאים שנמצאים עדיין בגילי העבודה ושבמקרים רבים היו יכולים להמשיך לעבוד במערכת עוד שנים.

כאן שיעורי העזיבה גבוהים יותר כמעט בכל התחומים: 9.4% בעיניים, עור ואף־אוזן־גרון; 8.8% בכירורגיה; 5.9% בטיפול נמרץ וברפואה דחופה ובמקצועות התומכים; 5.8% בגינקולוגיה; 5.4% ברפואה פנימית; ו־5.2% בפסיכיאטריה. ברפואה הראשונית והקהילתית השיעור נמוך יותר ועומד על 2.8%.

אין פירוש הדבר שמערכת הבריאות איבדה לצמיתות את כל הרופאים האלה. חלקם יחזרו. אבל הנתונים מראים שבתוך שלוש שנים יצא לחו"ל שיעור לא מבוטל מהרופאים בגילי העבודה בכמה תחומים - ובחלקם מדובר בקרוב לעשירית.

תל אביב מובילה, ביו"ש עזבו הכי פחות

המחקר מאפשר לראות גם מאילו אזורים מגיעים הרופאים שעזבו. מחוז תל אביב נמצא בראש הרשימה: 429 רופאים שהתגוררו במחוז עזבו בשנים 2025-2023. הם מהווים 5.4% מכלל הרופאים במחוז, ובקרב הרופאים מתחת לגיל 60 השיעור מגיע ל־7.4%.

במחוז המרכז עזבו 290 רופאים, 3.1% מהרופאים במחוז ו־4.6% מאלה שמתחת לגיל 60. מחיפה עזבו 190 רופאים, שהם 3.7% מכלל הרופאים ו־5.2% מבני פחות מ־60. מירושלים עזבו 132 רופאים, 3.3% ו־4.8% בהתאמה, ומהדרום 125 רופאים, 3% מכלל הרופאים במחוז ו־4.3% מאלה שמתחת לגיל 60.

במחוז יהודה ושומרון נרשם המספר הנמוך ביותר: 11 רופאים, שהם 1.5% מהרופאים במחוז ו־2.5% מאלה שמתחת לגיל 60.

המספר המוחלט בתל אביב מושפע כמובן גם מגודל אוכלוסיית הרופאים במחוז, ולכן האחוזים חשובים לא פחות מהמספרים. וגם בהם תל אביב מובילה: 5.4% מכלל הרופאים במחוז לעומת 3%-3.7% ברוב המחוזות הגדולים האחרים.

למה הם יוצאים דווקא עכשיו?

אחת השאלות המתבקשות מול הנתונים היא כמה מהרופאים האלה באמת אבדו למערכת הישראלית. הרי אם רופא יוצא לשנתיים להשתלמות וחוזר, קשה להתייחס אליו באותו אופן כמו לרופא שהעתיק את חייו לחו"ל.

לשם כך בחנו החוקרים גם את מאזן ההגירה - לא רק כמה רופאים עזבו, אלא כמה נשארו בחו"ל לאחר שמביאים בחשבון רופאים שחזרו לישראל.

בשנים 2024-2023, לאחר קיזוז הרופאים שחזרו, איבדה ישראל 509 רופאים. מדובר באובדן נטו ממוצע של כ־255 רופאים בשנה. בשנים 2019-2010 עמד המאזן השלילי על 54 רופאים בלבד בממוצע לשנה. במילים אחרות, קצב האובדן השנתי נטו של רופאים בשנים 2024-2023 היה כמעט פי חמישה מהממוצע בעשור הקודם.

זהו נתון שונה מה"כמעט פי שניים" שבכותרת שמתייחס למספר הרופאים שעזבו: 1,369 בשנים 2025-2023 לעומת 705 בשנים 2015-2013. ה"כמעט פי חמישה" מתייחס למאזן השנתי נטו - כלומר מספר העוזבים לאחר קיזוז החוזרים - בהשוואה לממוצע בשנים 2019-2010.

דווקא הנתון הזה נותן משקל נוסף לממצאים. העובדה שחלק מהרופאים חוזרים אכן מצמצמת את מספר הרופאים שהמערכת מאבדת, אבל גם אחרי שמביאים את החזרה בחשבון, הפער לעומת העשור הקודם נותר גדול.

לא כל רופא שעשה רילוקיישן עזב לצמיתות

למרות הכותרת, חשוב להבחין בין "עזיבה" בהגדרה הסטטיסטית לבין רילוקיישן לצמיתות. המחקר אינו יודע בשלב הזה לומר כמה מתוך 1,369 הרופאים יבנו את חייהם בחו"ל וכמה ישובו לישראל בעוד שנה, שנתיים או יותר.

גם הרף שנדרש כדי להיכלל בנתונים אינו נמוך. לפי הגדרת המחקר, המבוססת על ההגדרה הרשמית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רופא עוזב צריך לשהות מחוץ לישראל לפחות שלושה חודשים רצופים מיום היציאה, ובמהלך 12 החודשים הראשונים שלאחר היציאה לשהות בחו"ל יותר מ־270 יום. אצל מי שעלה בעבר לישראל נוסף תנאי של מגורים בישראל במשך שלוש שנים לפחות לפני העזיבה.

החוקרים הוסיפו את התנאי האחרון כדי שלא לכלול בתופעה אנשים שהגיעו לישראל בגלי הגירה זמניים ועזבו אותה זמן קצר לאחר מכן, למשל בעקבות ההגירה מרוסיה ומאוקראינה מאז פרוץ המלחמה.

כלומר, לא מדובר ברופא שנסע לכנס, לחופשה ארוכה או לכמה חודשי עבודה. מנגד, גם עמידה בתנאים האלה אינה מוכיחה שהעזיבה קבועה. החוקרים מדגישים במפורש שרופאים רבים יוצאים לתקופות ממושכות לצורך התמחות, השתלמות או מחקר, וחלקם צפויים לחזור.

את המספר של 2025 נדע סופית רק בסוף 2026

גם בתוך הנתון הכולל יש הבדל בין השנים. כדי לדעת אם אדם שיצא מישראל עומד בתנאי של שהייה בחו"ל במשך יותר מ־270 ימים במהלך 12 החודשים שלאחר היציאה, צריך להמתין שנה מלאה. לכן לגבי מי שעזבו במהלך 2025 עדיין אין אפשרות לחשב את הנתון הסופי, והוא יתברר רק לאחר שתסתיים 2026.

כדי שלא להמתין עד אז, החוקרים השתמשו בנתוני העבר. בשנים 2024-2009, כ־80% מהרופאים שיצאו מישראל לשלושה חודשים רצופים עמדו בהמשך גם בתנאי השנתי. בהתאם, הם לקחו את מספר הרופאים שיצאו לשלושה חודשים רצופים ב־2025 והכפילו אותו ב־0.8. כך התקבל האומדן של כ־419 רופאים לשנה זו.

לכן 1,369 הוא הנתון שבו משתמשים החוקרים לשלוש השנים, אך יש לקרוא אותו כ־2023 ו־2024 לצד אומדן ל־2025, ולא כשלושה נתונים סופיים באותה רמת ודאות.

המחקר מצביע בבירור על שינוי שהחל בשנים האחרונות, אבל אינו מספק תשובה חד־משמעית לשאלה מה גורם לרופאים לעזוב. החוקרים אינם בוחנים את המניעים האישיים של כל רופא ואינם קובעים שאירוע מסוים - פוליטי, ביטחוני או כלכלי - הוא שהוביל לזינוק. לכן אי אפשר להסיק מהנתונים לבדם מה היה משקלו של כל אחד מהאירועים שעברה ישראל מאז 2023 בהחלטה לעזוב.

עם זאת, התופעה אינה מוגבלת לרופאים. המחקר הנוכחי הוא חלק מסדרת מחקרים של החוקרים על השינוי בדפוסי ההגירה מישראל. במסמכים קודמים הם מצאו כי בשנים 2024-2023 עזבו את ישראל כ־100 אלף איש, כ־50 אלף בכל שנה, וכי העלייה בולטת בקרב קבוצות בעלות הון אנושי גבוה - ובהן רופאים, מהנדסים, בעלי תואר שלישי, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות. במקביל, לדבריהם, נרשמה האטה במספר הישראלים שחזרו להתגורר בארץ.

כלומר, הנתונים אינם מאפשרים לומר מדוע 1,369 הרופאים עזבו, אבל הם מציבים את העלייה בקרב הרופאים בתוך מגמת הגירה רחבה יותר של אוכלוסיות משכילות ובעלות הכנסה גבוהה. מבחינת מערכת הבריאות, החשיבות גדולה במיוחד משום שהכשרתו של רופא אורכת שנים, וכאשר מדובר ברופא מומחה ומנוסה קשה להשלים את החסר במהירות.

כבר לא "מפולת של נמושות"

החוקרים אינם מספקים תחזית מספרית למספר הרופאים שיעזבו בשנים הקרובות, וגם אינם טוענים שהיקף ההגירה הנוכחי כשלעצמו מאיים על המשק הישראלי. למעשה, הם מדגישים כי זה עדיין אינו המצב. החשש שלהם הוא שהעלייה שנרשמה בשנים האחרונות לא תיעצר ותהפוך למגמה מתמשכת, שיהיה קשה יותר להפוך ככל שתעמיק.

ברפואה יש לכך משמעות מיוחדת. הכשרת רופא אורכת שנים, ורופא מומחה ומנוסה שעוזב אינו ניתן להחלפה במהירות. רופאים ותיקים הם גם חלק ממערך ההדרכה וההכשרה של רופאים צעירים, ולכן עזיבה מתמשכת שלהם עלולה להשפיע בהמשך לא רק על מספר הרופאים הזמינים לטיפול, אלא גם על היכולת של המערכת להכשיר את הדור הבא.

החוקרים מציבים את הרפואה לצד ההייטק והאקדמיה כתחומים שבהם ישראל תלויה במיוחד בהון אנושי מיומן. לדבריהם, זעזועים פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים נוספים עלולים להגביר את ההגירה וליצור מנגנון של היזון חוזר: ככל שיותר אנשים עוזבים, כך עלול לגדול התמריץ של אחרים לעשות זאת. אם היקפי ההגירה יעלו מעבר לרמה מסוימת, הם מזהירים, שינוי הכיוון עלול להיות קשה מאוד. עם זאת, המחקר אינו קובע שרמה כזאת כבר נחצתה.

פרופ' איתי אטר אומר כי "מאז שנת 2023, מדינת ישראל מאבדת את האנשים הכי טובים שלה". לדבריו, ההשלכות של עזיבת רופאים אינן נשארות רק בטבלאות כוח האדם: "לכולנו יש בני משפחה הממתינים לניתוח או לטיפול רפואי אחר. עזיבה של קרוב ל־1,400 רופאים מתורגמת ישירות להמתנה ארוכה, לטיפול רפואי פחות אפקטיבי, ובסופו של דבר לפגיעה קשה באיכות החיים שלנו".

המחקר אינו מוכיח שכל רופא שעזב בשנים האחרונות לא יחזור, וגם אינו מנסה לעשות זאת. האזהרה שעולה ממנו נמצאת במקום אחר: בתוך עשור כמעט הוכפל מספר הרופאים שעוזבים לתקופות ארוכות, חלקם של הרופאים המנוסים בקרבם גדל, ובשנתיים שלגביהן ניתן לחשב גם את החוזרים, קצב האובדן נטו כבר גבוה כמעט פי חמישה מהממוצע בעשור הקודם. אם בעבר היה אפשר לראות ביציאה לחו"ל בעיקר תחנה בדרך המקצועית של רופא צעיר, הנתונים החדשים מראים שלפחות עבור חלק גדל והולך מהרופאים שעוזבים, הסיפור כבר מורכב יותר.