קיבל 16 מיליון שקל מכלל - ונלחם לקבל תגמול פרישה מוקדמת
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים קבעה שקצין התגמולים טעה כשהתייחס לפיצוי החד-פעמי כאל הכנסה החוסמת תגמול, אך דחתה את הדרישה לתשלום רטרואקטיבי עבור 97 חודשים שבמחלוקת
נכה צה"ל בן 69, המוכר עם נכות כוללת של 80% בעקבות פציעות פיזיות ופוסט טראומה קשה, ניהל מאבק ארוך שנים מול קצין התגמולים באגף השיקום - מאבק שהגיע באחרונה לסיומו החלקי בפני ועדת ערעור לפי חוק הנכים.
הכל התחיל ב-2008, כשבמסגרת הסכם פשרה משפטי קיבל האיש מכלל סכום חד-פעמי של 16 מיליון שקל ברוטו. הכסף שינה את חייו, אבל גם סיבך אותם. משרד הביטחון, שראה בסכום הכנסה, ביטל לו את תגמול הנצרך שקיבל מ-2003, ובהמשך דחה גם את בקשתו לתגמול פרישה מוקדמת.
בערעור קודם, מ-2019, כבר נקבע באופן חלוט שה-16 מיליון שקל הם הכנסה. קצין התגמולים לא הרפה: ב-2021 הוא ביצע חישוב שבו פרס את הסכום על פני תוחלת החיים הצפויה של המערער - עד גיל 81, כלומר יותר מ-25 שנה - והגיע למסקנה שמדובר בהכנסה חודשית "רעיונית" של כ-52 אלף שקל. סכום שכזה חוצה בהרבה את תקרת ההכנסה המותרת לפי התקנות, שהגיעה באותה תקופה לכ-21 אלף שקל לרווק וכ-31 אלף שקל לבעל משפחה, ולכן הבקשה נדחתה שוב.
ב-2022 הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין: המערער יתחיל לקבל תגמול נצרך מפברואר 2022, וקצין התגמולים יבחן מחדש את בקשתו לפרישה מוקדמת "בלב פתוח ונפש חפצה" עד סוף אוקטובר של אותה השנה. אלא שההחלטה לא הגיעה במועד. רק אחרי שהמערער הגיש בקשה לביזיון בית משפט, ובית המשפט דחה בפברואר 2025 בקשת ארכה נוספת מטעם המשיב וחייב אותו ב-30 אלף שקל הוצאות, התכנסה סוף-סוף ועדת החשב - וחזרה על אותו החישוב: פריסת ה-16 מיליון שקל על פני תוחלת החיים, והגעה למסקנה שההכנסה החודשית גבוהה מדי. הבקשה נדחתה גם הפעם, וזה מה שהוביל לערעור הנוכחי.
"אין שום יסוד משפטי" למניפולציה החישובית
בערעור טען המערער שאין כל בסיס בחוק להמיר תשלום חד-פעמי להכנסה חודשית מדומה, ושמדובר בשיטה שרירותית ומפלה. המשיב מנגד, עמד על כך שהתקנות מחייבות לבחון הכנסה "מכל מקור שהוא", ושמכיוון שנקבע כבר שהסכום הזה הוא הכנסה, פריסתו על פני שנים היא הדרך ההוגנת ביותר.
הוועדה קיבלה את הטענה העקרונית של המערער, אך מסיבה שונה מזו שהוא טען לה. הוועדה בחנה את השתלשלות החקיקה, ומצאה שב-2022, כשההסכמות בין הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין, כבר היה בתוקף תיקון חדש לחוק הנכים שביטל את מבחן ה"הכנסה מכל מקור" והחליף אותו במבחן מצומצם בהרבה - הכנסה מעבודה בלבד. כפי שהובהר בדיוני ועדת הכנסת שקדמה לתיקון, "הכנסה שהיא לא מעבודה, אנחנו בכלל לא מתייחסים אליה".
הוועדה קבעה שמכיוון שחוק מאוחר גובר על תקנה קודמת הסותרת אותו, קצין התגמולים טעה כשבחן את זכאות המערער לפי המבחן הישן. הכסף מכלל אמנם הוגדר כהכנסה בפסק דין קודם וחלוט, אך מעולם לא נקבע שמדובר בהכנסה מעבודה, ולכן לפי הדין החדש אין להביאו כלל בחשבון.
ניצחון עקרוני, אבל בלי כסף בפועל
אבל כאן מגיע התפנית: אף שהמערער "ניצח" בעיקרון, הוועדה דחתה את דרישתו לתשלום רטרואקטיבי עבור 97 החודשים שבמחלוקת (ינואר 2014 עד ינואר 2022). הנימוק: הדין המקל נכנס לתוקף רק ב-2022, ואינו חל על תקופה שקדמה לו. מעבר לכך, סעיף 18 לחוק הנכים קובע שתגמול משולם רק החל ממועד הגשת הבקשה, ואת הבקשה הנוכחית, הבהירה הוועדה, יש לראות ככזו שהוגשה רק ב-22 לאוגוסט 2022 - מועד מתן תוקף הפשרה. ולבסוף, מאחר שהמערער כבר מקבל תגמול נצרך החל מפברואר 2022, הוא לא יכול לקבל גם תגמול פרישה מוקדמת עבור אותה התקופה, משום שמדובר בשני התגמולים חלופיים ולא ניתן לקבל אותם במקביל.
הוועדה סיכמה וכתבה בהחלטתה כי, "הערעור מתקבל חלקית... אנו מורים על ביטול החלטת המשיב מיום 23.2.2025 השוללת את זכאותו העקרונית של המערער לתגמול פרישה מוקדמת, אך קובעים כי המערער אינו זכאי לתשלום כספי רטרואקטיבי כלשהו". כל צד יישא בהוצאותיו.
