חינוך פיננסי: הדבר הכי חשוב שלא לומדים בבית ספר - המדריך לכל גיל

רוב האנשים בישראל מקבלים את ההחלטה הכלכלית הגדולה הראשונה שלהם, בחירת קרן פנסיה בעבודה הראשונה, בלי שמישהו הסביר להם אי פעם מה זה דמי ניהול. את המשכנתא הם לוקחים אחרי שיחה של חצי שעה עם יועץ בבנק, ואת כרטיס האשראי הראשון הם מקבלים בדואר. בית הספר לימד אותם טריגונומטריה ואת מלחמות החשמונאים, ועל ריבית דריבית הם שמעו לראשונה בגיל 40, כשכבר היה מאוחר מכדי ליהנות ממנה באמת.

המדריך הזה הוא שער לסדרה של 20 מדריכים, אחד לכל שלב בחיים, מגיל שלוש ועד אחרי גיל 80. הוא מסביר למה ידע פיננסי מזיז סכומים של מאות אלפי שקלים לאורך חיים, איפה אפשר ללמוד אותו בישראל, ואילו עשרה עקרונות חוזרים בכל גיל. בסופו טבלה שמפנה לכל מדריך לפי הגיל שלכם או של הילדים שלכם.

חינוך פיננסי הוא לא קורס בכלכלה. ה-OECD מגדיר אוריינות פיננסית כשילוב של שלושה דברים: ידע (מה זו ריבית, מה עושה אינפלציה), התנהגות (האם אתם באמת חוסכים, משווים מחירים, משלמים בזמן) וגישה (האם אתם מעדיפים 100 שקל היום על 110 בעוד חודש). הידע הוא החלק הקל. רוב האנשים שיודעים להסביר ריבית דריבית עדיין לא מפקידים כל חודש, ולכן כל מדריך בסדרה מסתיים בצעדים ולא בהגדרות.

מה המספרים אומרים על ישראל

במבחן PISA הבינלאומי, שבודק בני 15, יש חלק שמודד אוריינות פיננסית: קריאת חשבונית, הבנת ריבית על הלוואה, זיהוי הונאה במייל. בפעם היחידה שישראל השתתפה בחלק הזה קיבלו התלמידים הישראלים ציון 476, לעומת ממוצע של 500 במדינות ה-OECD, ומאז המדינה ויתרה על החלק הפיננסי של המבחן. במחזור האחרון של PISA השתתפו בו 20 מדינות, וישראל בחוץ, כך שאין נתון עדכני על בני הנוער.

על המבוגרים יש נתונים טובים יותר, והם מפתיעים. בסקר העולמי של S&P, שבדק 150 אלף מבוגרים ב-148 מדינות בעזרת ארבע שאלות בסיסיות על ריבית, אינפלציה ופיזור סיכון, 68% מהישראלים ענו נכון, ציון שהציב את ישראל בין חמש המדינות המובילות בעולם, אחרי דנמרק, נורווגיה ושוודיה. מחקר של חטיבת המחקר בבנק ישראל, שהתבסס על הסקר החברתי של הלמ"ס ועל שיטת המדידה של ה-OECD, נתן לאוכלוסייה הבוגרת ציון כולל של 64 מתוך 100, דומה לממוצע מדינות ה-OECD (63). המדד משקלל ידע (35%), התנהגות בפועל כמו תשלום חשבונות בזמן וחיסכון קבוע (45%) וגישה לכסף (20%).

הממוצע מסתיר פערים. יהודים שאינם חרדים קיבלו 67, חרדים 62 והאוכלוסייה הערבית 54, וגם אחרי ניכוי הכנסה והשכלה הפער נשאר. הפער בין גברים לנשים גדול יותר מהמקובל ב-OECD. ויש ממצא אחד שהולך נגד המגמה העולמית: בישראל הצעירים יודעים יותר מהמבוגרים, כנראה בזכות פיקדון חיילים, חיסכון לכל ילד ואפליקציות בנקאות שמחייבות לגעת בכסף מוקדם. לשם השוואה, בסקר הלאומי של FINRA בארצות הברית רק 27% מהנשאלים ענו נכון על חמש מתוך שבע שאלות בסיסיות, ו-4% בלבד ענו נכון על כולן.

הבעיה בישראל היא פחות הידע ויותר החוב. יתרת המשכנתאות של משקי הבית עברה 630 מיליארד שקל, יותר מכפול מלפני עשור, המשכנתא הממוצעת חצתה מיליון שקל וההחזר החודשי הממוצע עלה לכ-5,800 שקל לעומת כ-4,200 לפני כמה שנים. שיעור המשכנתאות המסווגות בסיכון גבוה עלה מכ-20% לכ-31% בתוך שלוש וחצי שנים. לזה מתווספים עוד מאות מיליארדי שקלים באשראי צרכני: הלוואות לכל מטרה, מינוס, תשלומים בכרטיס. ידע לא מונע חוב, אבל הוא ההבדל בין חוב שמתוכנן לחוב שקורה.

למה זה משנה חיים: שלוש דוגמאות

מחקרים שעקבו אחרי משקי בית לאורך שנים מייחסים לפערי ידע פיננסי בין שליש ל-40% מפערי העושר בגיל הפרישה, יותר ממה שמסבירים פערי הכנסה לבדם. מי שיודע חוסך מוקדם יותר, משלם פחות על אשראי ומחזיק כרית לחירום, ושלושת ההרגלים האלה מצטברים לאורך 40 שנות עבודה. שלוש דוגמאות מספריות מראות כמה.

• לחיות מהחיסכון: כמה למשוך כל חודש, כמה מס, ואיך לא ליפול להונאה
• מגיל 55 ועד הפרישה: התיקונים שעוד יכולים להגדיל את הקצבה

הפער בין מי שמתחיל ב-25 למי שמתחיל ב-45. שני אנשים מפקידים 500 שקל בחודש לחיסכון שמניב 7% בשנה, בערך התשואה הרב שנתית של מסלול מנייתי. הראשון מתחיל ב-25 ומגיע לגיל 67 עם כ-1.52 מיליון שקל, אחרי שהפקיד 252 אלף מכיסו. השני מתחיל ב-45, מפקיד 132 אלף ומגיע ל-312 אלף. גם בתשואה צנועה של 4% הפער נשאר עצום: 653 אלף מול 211 אלף. ואם הראשון היה מפסיק להפקיד אחרי עשר שנים בלבד ונותן לכסף לרוץ, הוא עדיין היה מגיע לכ-800 אלף, יותר מפי שניים ממי שהתחיל ב-45 והפקיד עד הסוף. אותו עיקרון בדיוק עובד בפנסיה, ופער של עשור בהתחלת ההפרשות מתורגם לפער של כ-880 אלף שקל בפרישה בין מי שמתחיל ב-22 למי שמתחיל ב-32.

מלכודת האשראי. הלוואה של 8,000 שקל בריבית של 12%, סכום וריבית טיפוסיים לאשראי חוץ בנקאי או למינוס חורג, שמחזירים ב-200 שקל בחודש, נסגרת אחרי 52 חודשים, ובדרך משלמים 10,400 שקל. הצעה של תשלומים בלי ריבית נשמעת אחרת, אבל היא מגיעה עם מחיר גבוה יותר של המוצר, עם דמי כרטיס, או עם תשלומי קרדיט שמתחילים ברגע שמאחרים בתשלום אחד. מי שיודע לחשב את העלות הכוללת של הלוואה שואל שאלה אחת לפני שהוא חותם: כמה אשלם בסך הכל.

הכסף שאתם לא רואים. 10,000 שקל שיושבים בעובר ושב או בפיקדון בריבית של 0.1% נשארים 10,000 על הנייר, אבל עם אינפלציה של 3% בשנה הם קונים אחרי 20 שנה מה ש-5,650 שקל קונים היום. אינפלציה היא המס שאף אחד לא שולח עליו הודעה, וזו הסיבה שחיסכון בלי תשואה הוא הפסד איטי. אותו עיוורון פועל גם הפוך: הורים שמקבלים חיסכון לכל ילד מהמדינה ולא בוחרים מסלול מקבלים ברירת מחדל סולידית, וכך 1.3 מיליון ילדים חוסכים במסלול שאף אחד לא בחר עבורם ומפסידים עשרות אלפי שקלים לאורך 18 שנה.

איפה לומדים את זה בישראל

בבית. רוב ההרגלים הכלכליים נקבעים בילדות: האם מדברים על כסף בקול, האם רואים את ההורים משווים מחירים, האם דמי הכיס מגיעים בזמן. ילד שיש לו קופת חיסכון שקופה ויעד (אופניים, משחק) לומד דחיית סיפוקים בלי שאף אחד ילמד אותו את המילה. ההורים מלמדים גם כשהם שותקים: ילד ששומע רק שאין כסף לומד שכסף הוא מקור לדאגה, וילד ששומע שבחרנו לא לקנות לומד שכסף הוא סדרה של החלטות. חמשת המדריכים הראשונים בסדרה כתובים ישירות לילדים, ומדריך 17 כתוב להורים שרוצים לעשות את זה בשיטה.

בבית הספר. עד היום החינוך הפיננסי במערכת היה תוכנית העשרה או בחירה שהגיעה לחלק מבתי הספר, בעיקר דרך עמותות ותוכניות מקומיות. משנת הלימודים הקרובה הוא הופך למקצוע חובה: שעה שבועית במשך שנתיים, בשלב הראשון בכיתה ט' ובשנה שאחריה גם בכיתה י', על חשבון שעת גיאוגרפיה. התוכנית של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך כוללת כוח קנייה ואינפלציה, ריבית פשוטה ודריבית, בניית תקציב, זכויות בעבודה, מבוא לשוק ההון וזיהוי הונאות. המכשול הגדול הוא מחסור במורים שהוכשרו ללמד את זה, ולכן בשנים הראשונות האיכות תשתנה מאוד מבית ספר לבית ספר.

• הרגלי הכסף מתגבשים עד גיל 7: המדריך להורים, גיל אחרי גיל
• גיל 30-45: תקציב משפחתי, קרן חירום והביטוחים שמשלמים עליהם פעמיים

בצבא. השירות הוא הפעם הראשונה שרוב הצעירים מקבלים משכורת, כרטיס וחשבון בנק משלהם, ולצידם פיקדון ומענק שחרור של עשרות אלפי שקלים. האגף והקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון מקיימים סדנאות הכנה לאזרחות לפני השחרור, ושם עוברים על הזכויות והפיקדון. מה שלא מלמדים שם, מה לעשות עם הכסף ומה לא, נמצא במדריך 11.

במקום העבודה. התלוש הראשון הוא שיעור שאף אחד לא מעביר: קרן פנסיה שנבחרה כברירת מחדל, קרן השתלמות שלא ביקשתם, דמי ניהול שאפשר היה להוריד בשיחת טלפון. רשות שוק ההון מפעילה יחידה לחינוך פיננסי ואת אתר הר הכסף שמאתר חסכונות שנשכחו, ובנק ישראל מפרסם השוואות עמלות בין הבנקים. הכלים קיימים, אבל מגיעים אליהם רק מי שיודע לחפש.

אונליין. כאן נמצא הידע הזמין ביותר וגם הרעש הגדול ביותר: משפיעני השקעות, קבוצות טלגרם שמבטיחות תשואה, ופרסומות שמחקות אתרי חדשות. כלל אצבע אחד חוסך את רוב הצרות: מי שמבטיח תשואה קבועה וגבוהה, או שמזרז אתכם להעביר כסף היום, מוכר משהו שאתם לא צריכים. כדאי להכיר את הסימנים של הונאה פיננסית דיגיטלית לפני שמישהו מתקשר ומציג את עצמו כמוקד האבטחה של הבנק.

עשרה עקרונות שלא משתנים עם הגיל

1. ריבית דריבית: כסף שמייצר כסף, והזמן חשוב בו יותר מהסכום.
2. אינפלציה: כל שקל שלא מרוויח לפחות כמו עליית המחירים מאבד ערך.
3. סיכון מול תשואה: תשואה גבוהה יותר באה תמיד עם תנודות גדולות יותר, ומי שמבטיח אחרת מסתיר משהו.
4. נזילות: כסף שצריך בשנה הקרובה לא מושקע במניות, וכסף לעוד 20 שנה לא שוכב בעובר ושב.
5. פיזור: הרבה נכסים שונים, בלי אמונה בנכס אחד, גם לא בדירה.
6. עלויות: דמי ניהול של 1% במקום 0.5% לאורך 40 שנה גוזרים יותר מעשירית מהחיסכון.
7. דחיית סיפוקים: ההבדל בין רוצה לצריך הוא ההחלטה הכלכלית הבסיסית, בגיל 8 ובגיל 58.
8. קודם משלמים לעצמכם: החיסכון יורד ביום המשכורת, לא ממה שנשאר בסוף החודש.
9. חוב טוב וחוב רע: משכנתא או לימודים מייצרים נכס, הלוואה לחופשה מייצרת רק ריבית.
10. קרן חירום: שלושה עד שישה חודשי הוצאות בצד הופכים כל משבר מאסון להטרדה.

מפת השלבים לפי גיל

הטבלה מסודרת לפי מסע החיים, וכל שורה היא מדריך נפרד בסדרה. מתחילים בשורה של הגיל שלכם, וההורים מתחילים בשורה של הילד. אין חובה לקרוא לפי הסדר, אבל כל מדריך מניח שהמושגים מהשורות שלפניו כבר מוכרים.