כמה צריך לחסוך בכל חודש, בכל גיל? המספרים המלאים לפי עשור
חוסכים באחוז מההכנסה נטו, והאחוז משתנה עם הגיל. כמה שמים בצד בשנות ה-20, ה-30, ה-40 וה-50, לאן הכסף הולך בכל עשור, למה גיל ההתחלה קובע יותר מהסכום, ומה המסלול של מי שמתחיל מאוחר
השאלה הזאת צצה כמעט תמיד ברגע אישי: אחרי משכורת ראשונה, אחרי חתונה, אחרי לידה, או ביום שבו מסתכלים על העו"ש ומגלים שהוא עומד במקום כבר שנתיים. והתשובה הרצינית מתחילה בהיפוך קטן של השאלה. במקום סכום קבוע בשקלים, אחוז מההכנסה נטו. מי שמרוויח 8,000 שקל נטו ומי שמרוויח 30 אלף חיים בעולמות שונים לגמרי, אבל העיקרון עובד אצל שניהם באותה צורה.
הטווחים בהמשך הם כיוון התמצאות, בסיס לחישוב אישי, ובכוונה הם רחבים. בשביל קנה מידה: השכר הממוצע במשק עומד ב-2026 סביב 14,000-14,400 שקל ברוטו למשרת שכיר, שהם בערך 11,500-12,000 שקל נטו לשכיר יחיד. החישובים בהמשך מניחים תשואה שנתית ממוצעת של כ-7% על כסף שיושב במסלול מנייתי לאורך עשרות שנים, בדומה לממוצע הרב-שנתי של שוקי המניות בעולם. שנה בודדת יכולה להיראות אחרת לחלוטין, ודווקא בגלל זה החישוב נעשה על עשורים ולפי ממוצע.
עוד מילה של יושרה לפני שצוללים: כל הסכומים כאן נומינליים, כלומר בשקלים של יום ההפקדה והמשיכה. האינפלציה בישראל עומדת כיום סביב 1.5% בשנה, ולאורך עשורים היא שוחקת חלק מכוח הקנייה של הסכומים הגדולים שיופיעו בהמשך. מיליון שקל בעוד 30 שנה יקנה פחות ממיליון של היום, ועדיין, ההבדל בין מי שחסך למי שדחה נשאר עצום גם אחרי השחיקה הזאת. ולצד זה, סביבת הריבית הנוכחית, עם ריבית בנק ישראל על 3.25% ופריים על 4.75%, נותנת גם לכסף הסולידי והנזיל תשואה של ממש, מה שהיה רחוק מלהיות מובן מאליו לפני עשור.
כמה לחסוך בכל עשור: המספרים על השולחן
ההתמצאות המקובלת הולכת כך: בשנות ה-20 מכוונים ל-10%-15% מההכנסה נטו. בשנות ה-30, כשההכנסה עולה אבל ההוצאות מזנקות איתה, שומרים על 15%-20% מהנטו של משק הבית. בשנות ה-40 השאיפה היא סביב 20%, ובשנות ה-50 מי שמרגיש שהוא בפיגור עולה ל-20%-30%, מה שנעשה אפשרי דווקא אז, כשמשכנתא נגמרת וילדים יוצאים מהבית.
היתרון של חשיבה באחוזים הוא שהיא גדלה איתכם לבד. מי שמתחיל ב-15% משכר של 12 אלף נטו מפקיד 1,800 שקל בחודש, וכשהשכר יעלה ל-18 אלף, אותם 15% כבר יהיו 2,700, בלי שום החלטה חדשה. ובשביל להבין מה זה עושה לאורך קריירה שלמה: 1,800 שקל בחודש במשך 35 שנים, בתשואה ממוצעת של כ-7%, מצטברים לכ-3.2 מיליון שקל. זה מה ש-15% עקביים עושים למשק בית עם הכנסה סבירה לגמרי, בלי ירושות ובלי אקזיטים.
הבהרה חשובה לפני המספרים: החיסכון הפנסיוני יורד מהמשכורת אוטומטית, כ-18.5% עד 20.8% מהשכר כשמחברים עובד, מעסיק ופיצויים. האחוזים במדריך הזה מדברים על מה שמעבר לזה, כלומר על חיסכון שיוצא מהנטו שנכנס לחשבון. בשקלים: על שכר ממוצע, ההפקדה הפנסיונית האוטומטית לבדה מסתכמת בכ-2,500-2,900 שקל בחודש. זה נשמע הרבה, אבל הפנסיה היא הרצפה, והיא בנויה להחליף חלק מהמשכורת בלבד. מי שמסתפק בה מגלה בגיל 60 שהרצפה נמוכה ממה שחשב, בעיקר אם היו לו שנים של עצמאות, חופשות ארוכות בין עבודות או שכר שקפץ מאוחר.
למה גיל ההתחלה שווה יותר מגובה הסכום
זה החישוב שכדאי לעצור עליו דקה, כי הוא קובע את כל השאר. 1,000 שקל בחודש, בתשואה שנתית ממוצעת של כ-7%, עד גיל 67: מי שמתחיל בגיל 25 מגיע לכ-3 מיליון שקל. ההפקדות עצמן לאורך כל הדרך מסתכמות ב-504 אלף שקל, וכל השאר, כ-2.5 מיליון, הוא ריבית דריבית. מי שמתחיל באותם תנאים בגיל 35 מגיע לכ-1.4 מיליון. מגיל 45, כ-625 אלף. מגיל 55, כ-225 אלף.
ומהכיוון ההפוך: בשביל מיליון שקל בגיל 67 צריך להפקיד כ-330 שקל בחודש כשמתחילים ב-25, כ-700 שקל כשמתחילים ב-35, כ-1,600 שקל כשמתחילים ב-45, וכ-4,450 שקל כשמתחילים ב-55. אותו מיליון בדיוק, במחיר חודשי שגדל פי 13 בין המתחיל המוקדם למאוחר. לכן הכלל הראשון פשוט: מתחילים עכשיו, גם בסכום שנראה מצחיק. הוראת קבע של 300 שקל בגיל 25 שווה יותר מתוכנית מפוארת שמתחילה בגיל 40.
ויש גרסה קיצונית עוד יותר של אותו רעיון, ששווה להכיר כי היא ממחישה כמה העשור הראשון שווה. מי שמפקיד 1,000 שקל בחודש מגיל 25 עד 35 ואז מפסיק לגמרי, ונותן לכסף לשבת במסלול מנייתי עד 67, מגיע לכ-1.6 מיליון שקל, מתוך הפקדות של 120 אלף בסך הכול. ומי שמתחיל בגיל 35 ומפקיד 1,000 שקל בחודש במשך 32 שנים רצופות, עם הפקדות של 384 אלף שקל, מסיים עם כ-1.4 מיליון. עשר שנות חיסכון מוקדמות מנצחות 32 שנים מאוחרות, עם שליש מהכסף. זה כל הסיפור של ריבית דריבית במשפט אחד.
שנות ה-20: אחוז קטן, אפקט ענק
היעד: 10%-15% מהנטו. במספרים של תחילת קריירה: נטו 7,000 שקל, חיסכון של 700-1,050 שקל בחודש. נטו 8,000, בין 800 ל-1,200. נטו 10,000, בין 1,000 ל-1,500. ומי שגר אצל ההורים נמצא בחלון הזדמנויות חד-פעמי: אפשר לקפוץ ל-30%-40% מהנטו לשנה-שנתיים, וזה שווה ערך לשנים ארוכות של חיסכון רגיל בהמשך.
מה זה עושה בפועל: 1,000 שקל בחודש לאורך עשור, מגיל 25 עד 35, מצטברים לכ-173 אלף שקל. זה הבסיס להון עצמי, לתואר שני או לרשת ביטחון שמאפשרת להחליף עבודה בלי פחד. ומי שמתקשה להגיע לאחוזים האלה יכול להיעזר במסגרת פשוטה לתקציב: כמחצית מהנטו לצרכים קבועים, כשליש לרצונות, וחמישית לחיסכון. החלוקה הזאת גסה בכוונה, אבל היא נותנת שפה משותפת לזוגות ועוגן למי שבונה תקציב בפעם הראשונה בחייו.
לאן הכסף הולך בעשור הזה: קודם כל קרן חירום של שלוש עד שש הוצאות חודשיות, בפיקדון נזיל או בקרן כספית, כסף שנוגעים בו בחירום בלבד. אחרי שהיא מלאה, הכסף הארוך עובר לעבוד: גמל להשקעה במסלול מנייתי, עם תקרת הפקדה שנתית של מעט מעל 80 אלף שקל, או קרן מחקה מדד בחשבון השקעות רגיל. ומי שהמעסיק שלו מציע קרן השתלמות קיבל מתנה שאסור לוותר עליה: המעסיק מפקיד 7.5% מהשכר מול 2.5% מהעובד, והרווחים פטורים ממס. שווה גם לפתוח פעם אחת את הדוח הפנסיוני ולוודא שני דברים: שהכסף יושב במסלול מתאים לגיל, כלומר עם רכיב מנייתי גבוה כשיש עוד 40 שנה לפרישה, ושדמי הניהול קרובים לאלה של קרנות ברירת המחדל הזולות ושל הסדרים מפעליים, במקום לתעריף המקסימלי. להרחבה: קרן השתלמות: החיסכון הפטור ממס שרוב הציבור מפספס.
על סדר העדיפויות בין המטרות, למי שמתלבט מה קודם למה: קרן חירום, דירה, ילדים ופנסיה - לאיזו מטרה חוסכים קודם?
שנות ה-30: החיסכון מתחפש לדירה ולילדים
היעד: 15%-20% מהנטו של משק הבית. זוג עם נטו משותף של 20 אלף שקל מכוון ל-3,000-4,000 שקל בחודש. יחיד עם 12 אלף נטו, 1,800-2,400. עם 15 אלף, 2,250-3,000. ההבדל הגדול מהעשור הקודם הוא שלרוב הכסף יש עכשיו שם וכתובת: הון עצמי לדירה, ואחר כך משכנתא וילדים.
כאן נכנסת אבחנה ששווה כסף: החזר משכנתא הוא בחלקו חיסכון ובחלקו הוצאה. החלק שמקטין את הקרן בונה הון, החלק שהולך לריבית הוא מחיר המימון. זוג שמשלם 5,000 שקל משכנתא שמתוכם 3,000 יורדים מהקרן כבר חוסך 3,000 שקל בחודש בתוך הדירה, וזה מצטרף לחשבון הכללי. מי שעדיין חוסך להון עצמי צריך לעבוד אחורה מהיעד, מסכום ותאריך אל סכום חודשי: צריך 700 אלף שקל להון עצמי בעוד שבע שנים? כך מחשבים כמה לחסוך בכל חודש. ולכסף של הילדים, חיסכון לכל ילד שהמדינה מפקידה בו הוא בסיס, והורים שמכפילים את ההפקדה ובוחרים מסלול מנייתי נותנים לילד סכום משמעותי לגיל 21.
העיקרון המרכזי של העשור הזה הוא ההפרדה בין כסף עם תאריך לכסף ארוך. הון עצמי שנועד לרכישה בעוד שלוש-חמש שנים יושב במקומות סולידיים: פיקדונות, קרן כספית, אג"ח קצר. הוא מוותר על תשואת המניות בתמורה לוודאות שהוא יהיה שם ביום החתימה. הכסף הארוך, זה של הפנסיה, ההשתלמות והגמל, ממשיך לעבוד במסלול מנייתי גם כשהחדשות מפחידות, כי האופק שלו נמדד בעשורים. ערבוב בין השניים הוא הטעות היקרה של העשור: מניות על כסף של עוד שנתיים, או פיקדון על כסף של עוד 30 שנה.
שנות ה-40: עשור השיא, גם בהכנסות וגם בפיתויים
היעד: סביב 20% מהנטו, ולמי שיכול, יותר. נטו 20 אלף למשק בית, 4,000 שקל בחודש. נטו 25 אלף, 5,000 ומעלה. אלה שנות שיא ההשתכרות אצל רוב האנשים, והסכנה הגדולה של העשור היא שההוצאות מטפסות באותו קצב בדיוק. הכלל שעובד: מחצית מכל העלאת שכר עוברת ישר לחיסכון, לפני שרמת החיים בולעת אותה. ככה אחוז החיסכון עולה בלי שמרגישים ירידה ברמת החיים.
לאן הכסף הולך: סגירת חורים בפנסיה שנוצרו מחילופי עבודה, תיק השקעות חופשי שנבנה לצד הנכסים הסגורים, וקרן השתלמות שממשיכה להתגלגל. היא אמנם נזילה אחרי שש שנים, אבל כל עוד שומרים עליה היא ממשיכה לצבור תשואה פטורה ממס, ומשיכה שלה בשביל טיול או רכב היא ויתור על הפטור הזה לתמיד. ובשביל הפרופורציה: 1,500 שקל בחודש מגיל 35 עד 67 מצטברים לכ-2.1 מיליון שקל, ו-2,000 שקל בחודש מגיל 45 מגיעים לכ-1.25 מיליון.
ועוד דבר ששווה בעשור הזה מאות אלפי שקלים ודורש שעה אחת של טיפול: דמי ניהול. תיק פנסיוני וגמל של 500 אלף שקל שצומח 25 שנים ב-7% מגיע לכ-2.86 מיליון. אותו תיק עם דמי ניהול גבוהים ב-0.7% צומח בפועל ב-6.3% ומגיע לכ-2.4 מיליון. ההפרש, כמעט חצי מיליון שקל, הולך למנהל במקום לחוסך. שיחת טלפון אחת לגוף המנהל, או מעבר לגוף זול יותר, היא הצעד עם התשואה הגבוהה ביותר לשעת עבודה שיש בכל המדריך הזה.
שנות ה-50: הישורת שבה אפשר עוד לשנות הכול
היעד למי שנמצא בפיגור: 20%-30% מהנטו. זה נשמע דרמטי, אבל דווקא בעשור הזה זה ריאלי אצל הרבה משקי בית: המשכנתא נגמרת או מתכווצת, הילדים עוזבים, וההכנסה בשיא. נטו 20 אלף אחרי סוף משכנתא מאפשר 5,000-6,000 שקל בחודש. נטו 30 אלף, 7,500-9,000. הטעות הנפוצה היא לתת לכסף המתפנה להפוך לשדרוג רכב ומטבח במקום לחיסכון.
וגם כאן, המספרים מעודדים ממה שנדמה: 3,000 שקל בחודש מגיל 55 עד 67, בתשואה ממוצעת של כ-7%, מצטברים לכ-675 אלף שקל. זה פער שלם בין פרישה בצמצום לפרישה בנחת. הכסף בעשור הזה הולך למקסום הטבות המס בפנסיה ובגמל, לקרן ההשתלמות, ולתיק השקעות שבו החלק הסולידי גדל בהדרגה ככל שהפרישה מתקרבת.
שאלה שחוזרת הרבה בעשור הזה: עדיף לסלק את שארית המשכנתא או להשקיע את הכסף? העיקרון המסודר הוא השוואת ריביות. מסלולים צמודי פריים עומדים היום על ריבית של 4.75% ומעלה, וסילוק שלהם הוא תשואה בטוחה, פטורה ממס ובלי שום תלות בשוק. חיסכון סולידי מתקשה להתחרות בזה, ולכן סילוק מסלולים יקרים לפני פרישה הוא לרוב מהלך נכון. מנגד, משכנתא ותיקה בריבית של 2%-3% זולה מכדי למהר לסגור אותה, והכסף עובד קשה יותר בהשקעה. כמה בדיוק צריך בשביל הפרישה שאתם רוצים? כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש.
התחלתם מאוחר? זה המסלול
קודם כל, קצת אוויר: מי שמתחיל בגיל 50 מאפס ומצליח להפקיד 2,500 שקל בחודש מגיע בגיל 67 לכ-975 אלף שקל, וזה בנוסף לפנסיה שנצברה ממילא. מאוחר זה יקר יותר, אבל רחוק מאוד מאבוד. מי שמגיע לגיל 45 או 50 כמעט בלי חיסכון פרטי עומד מול שלושה מנופים, וכדאי למשוך בשלושתם יחד. הראשון: אחוז חיסכון גבוה, שמתחיל ב-15% מהנטו ועולה באחוז אחד כל חצי שנה עד 25%. השני: שנים נוספות של עבודה, וכל שנה כזאת עובדת פעמיים, עוד שנה של הפקדות וצמיחה ועוד שנה אחת פחות שהחיסכון צריך לממן. השלישי: עלויות, כלומר דמי ניהול נמוכים ומסלול השקעה שמתאים לאופק, כי בעשרים שנה ההבדל בין דמי ניהול גבוהים לנמוכים שווה מאות אלפי שקלים.
ולמתחילים מאוחר יש עוד מנוף אחד שאין לצעירים: כסף חד-פעמי. פיצויי פרישה, בונוס, ירושה, מכירת נכס. הכלל שמונע את הטעות הגדולה: סכום חד-פעמי שמגיע בגיל 50 ומעלה נכנס קודם לפירעון חובות יקרים, אחר כך לקופסאות עם הטבת מס כמו גמל להשקעה, והיתרה לתיק השקעות לפי האופק. מה שהורס תוכניות בגיל הזה הוא שדרוג רמת החיים על בסיס סכום שהגיע פעם אחת ויחידה.
ובצד המעשי, שני צעדים ששווים את כל התיאוריה. הראשון: הכסף הקצר והכסף הארוך נפרדים. מה שצריך בחמש השנים הקרובות יושב במקום סולידי ונזיל, ומה שמיועד לעוד עשור ומעלה עובר למסלול מנייתי, בלי לברוח בירידות: יש לכם כסף שתצטרכו בעוד שנה, שלוש או חמש שנים - איפה כדאי לשים אותו? השני: הוראת קבע ליום שאחרי המשכורת. החיסכון יורד ראשון, אוטומטית, וההוצאות מסתדרות סביב מה שנשאר. מי שחוסך את מה שנשאר בסוף החודש מגלה שנשאר אפס, ומי שהופך את הסדר מגלה שההוצאות פשוט מתכווצות לבד.
