תבעה 35 אלף שקל על פרקט פגום מדליפת מים - כמה קיבלה?

דליפת מים שהחלה יום אחד בפתאומיות בדצמבר 2023 בדירה שמעל, הובילה לתביעה שהתגלגלה עד לבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון. אולגה מירוצ'ניק, שגרה בדירה התחתונה, תבעה 35 אלף שקל משתי שכנותיה - תמר יפרח, בעלת הדירה שממנה דלפו המים, ובתה לורנס אלמלא, שמטפלת בענייניה של האם. בפסק דין שנתנה השופטת אורית סלהוב (חדד), התביעה נדחתה כמעט כולה, ורק רכיב אחד - עוגמת נפש - זכה להכרה, בסכום של 3,000 שקל בלבד.

השופטת בחרה שלא להתעכב על תלונת התובעת, שלפיה לא קיבלה מענה מהיר דיו לאחר גילוי הנזילה. לדבריה, לוח הזמנים שהוצג לא הצדיק את הטענה, ובנוסף לא ניתן להתעלם מהרקע הביטחוני של התקופה: כפי שציינה השופטת, מדובר היה ב"תקופה שבה היתה מדינת ישראל מצויה תחת התקפות טילים, דבר שמטבע הדברים הכביד על מתן מענה". מכל מקום, לא היתה מחלוקת על כך שבסופו של דבר הנתבעת ואחיה הגיעו לבדוק את הנזק, לסגור את מקור הדליפה ולתאם עם התובעת את התיקונים. בתיק אף הוצגה תכתובת ווטסאפ ארוכה, שנפרשה מיום האירוע ועד ספטמבר 2024, ותיעדה את חילופי הדברים בין הצדדים.

שני הצדדים לא חלקו על כך שהתיקונים בוצעו בפועל. באוגוסט 2024 אף כתבה התובעת עצמה שהשיפוצניק סיים את העבודה וכל הליקויים בקירות ובתקרות טופלו. אלא שלדבריה נותרה בעיה אחת: פרקט פגום בשני חדרי השינה, שלטענתה נגרם כתוצאה מהנזילה. סביב הפרקט הזה, ורק סביבו, נסבה למעשה כל התביעה.

כאן החלה להצטייר תמונה של חוסר אמון בין הצדדים. מהתכתובת עלה שהנתבעת גילתה חשדנות כלפי הטענה על הפרקט, ואף הפנתה את אותו שיפוצניק, בשם מאיר, לבדוק את העניין בעצמו. לפי עדותה, מאיר אמר לה שאין ממש בטענות התובעת, אך התובעת מצדה ניסתה להסתמך על תמליל שיחה שהציגה, כביכול כדי להראות שהנתבעת ניסתה "להונות". השופטת לא התרשמה מכך: מהתמליל עלה רק שמאיר צוין כמי שהתבקש לרשום משהו לגבי הפרקט וסירב, אך "לא ברור בדיוק מה נתבקש לרשום, ועל מה סרב", ואיש מהצדדים לא טרח להזמין את מאיר עצמו כדי להעיד.

לא ניתן להשתכנע לגבי קיומו של הנזק

בסופו של דבר, קבעה השופטת, הנטל להוכיח את קיום הנזק, היקפו והקשר הסיבתי בינו לבין אירוע הנזילה, מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו. לא הוצגו תמונות שממחישות נזק בהיקף שהתובעת טענה לו (כ-22 אלף שקל), ואיש מקצוע לא זומן להעיד על הקשר הסיבתי, כשפרקט יכול להיות פגום מסיבות רבות ושונות. אך מה שבאמת עורר את חשדה של השופטת, היה הצעת המחיר עצמה שצורפה כראיה: מסמך על סכום של 28 אלף שקל מחברת קפריז, שנשא כותרת שהושלמה בכתב יד לצד רישום בפנקס, "כאשר ההכלאה לא ברורה". השופטת אף תמהה על סעיף בהצעה העוסק בצביעה מחדש בסכום של 7,000 שקל, שלא היה ברור מה הקשר בינו לבין החלפת הפרקט. מכיוון שהתובעת הציגה הצעת מחיר יחידה בלבד, מבלי להזמין את נותן ההצעה להעיד ומבלי לצרף חוות דעת מקצועית חלופית, קבעה השופטת כי לא ניתן להשתכנע לגבי קיומו של הנזק כלל, ודחתה את הרכיב הזה על הסף.

גם יתר הסכום שנתבע - עבור דיור חלוף וסחבת - נדחה, בהיעדר אסמכתא כלשהי. אלא שהשופטת לא התעלמה לגמרי מהתובעת: היא ציינה כי אין ספק שהתמודדות עם אירוע מסוג זה "כרוכה בעוגמת נפש וטרחה", וכי גם אם הנתבעות פעלו כמצופה מהן, מגיעה לתובעת פיצוי מסוים על כך. עם זאת, השופטת הדגישה כי יש לנהוג במידתיות, ומשלא הוצגו נתונים על הגבלה חריגה בשימוש בדירה במשך כשמונה החודשים הרלוונטיים, ומשהתמונות שכן הוצגו שיקפו בעיקר נזק לתקרה, נפסק פיצוי צנוע של 3,000 שקל בלבד. מכיוון שעיקר התביעה נדחה, לא ניתן צו להוצאות משפט.