כמה באמת מרוויח מורה? השכר גבוה יותר ממה שהציבור חושב

כמעט בכל ויכוח על מערכת החינוך חוזר אותו משפט: המורים מרוויחים מעט. הנתונים מציגים סיפור מורכב בהרבה. יש מורים צעירים שמקבלים תלושים נמוכים, יש פער גדול מדי בין תחילת הקריירה לסופה ויש מקצועות שבהם כדאי לשלם הרבה יותר. אבל כטענה גורפת על מקצוע ההוראה, השכר כבר נמצא ברמה אחרת לגמרי מזו שהשתרשה בשיח הציבורי. בביזפורטל עוסקים בפער הזה כבר שנים. עוד ב-2022 הוצג המבנה שבו הוותק מקבל משקל עצום, בזמן שמורה צעיר ומורה מצטיין מקבלים מעט מאוד יכולת לקפוץ קדימה בזכות הביצועים שלהם. [הניתוח המוקדם על שכר המורים, הוותק והוועדים]. 

 הנתון הרשמי האחרון מציב את השכר הממוצע בהיקף של משרה מלאה על 16,622 שקל בחודש, והחציון על 15,135 שקל. כשמסתכלים על כל עובד הוראה לפי היקף המשרה שבו הוא מועסק בפועל, הממוצע יורד לכ-14,672 שקל והחציון לכ-13,835 שקל. ההבדל הזה משמעותי מאוד: חלק גדול מהכותרות על שכר נמוך מערבבות בין שכר למשרה לבין השכר שאדם מקבל כשהוא מועסק ב-60%, 70% או 80% משרה. אצל מורים חדשים זה בולט במיוחד. 

בשנה הראשונה היקף המשרה הממוצע נמצא באזור 65%, ובשנה השנייה סביב 77%. מורה שמקבל 7,500-8,000 שקל בתלוש עשוי למעשה להיות מועסק בשני שלישים משרה. במונחי 100% משרה השכר כבר מתקרב ל-11-12 אלף שקל. בנוסף, השכר של המורים בחמש שנות הוותק הראשונות עלה בכ-28% בתוך שנתיים בעקבות הסכם השכר האחרון. [כבר ב-2024 פירקנו את נתוני השכר והפער בין משרה מלאה לתלוש בפועל]

הבעיה האמיתית נמצאת בפער בין הדורות. שכר עובד הוראה בתחילת הדרך מגיע בערך ל-45% מהשכר בשיא הוותק, לעומת יחס של כ-61% בממוצע במדינות OECD. המשמעות פשוטה: המערכת דוחה חלק גדול מדי מהתגמול לשנים המאוחרות. מורה צעיר, גם אם הוא מוכשר במיוחד, מתקדם בעיקר עם השנים, הדרגה וגמולי ההשתלמות. מורה ותיק יכול להגיע ליותר מ-20 אלף שקל, ומנהלי בתי ספר יסודיים הגיעו כבר לשכר ממוצע סביב 30 אלף שקל בחודש. סגני מנהלים נמצאים באזור 24 אלף שקל.

גם ההשוואה לעובדים אקדמאים משנה את הסיפור. השכר בפועל של מורי יסודי בישראל נמוך בכ-14% משכר עובדים בעלי השכלה אקדמית שעובדים שנה מלאה. בממוצע OECD הפער עומד על כ-17%. כלומר, המיקום היחסי של המורה הישראלי מול אקדמאים דווקא טוב מעט מהממוצע במדינות המפותחות. לצד השכר יש גם את מבנה העבודה. מורים בחטיבות בישראל מדווחים על כ-33 שעות עבודה בשבוע במשרה מלאה, רמה שנמצאת בחלק הנמוך של קבוצת המדינות שנבדקו. 

החופשות בבתי הספר מגיעות לכ-14.8 שבועות בשנה, לעומת כ-13.5 שבועות בממוצע OECD. קיימת גם קרן השתלמות ייעודית שמאפשרת לאורך הקריירה יציאה לשבתון, לצד פנסיה, יציבות תעסוקתית וגמישות שאין בהרבה מקצועות אחרים. בבדיקה רחבה שפורסמה כאן, תמחור כלכלי של שעות העבודה, החופשות וההטבות העלה שווי אפקטיבי של יותר מ-22 אלף שקל בחודש למורה ממוצע במשרה מלאה. 

מדובר בשווי כלכלי של חבילת ההעסקה, בעוד התלוש עצמו עומד על סכום נמוך יותר. [החישוב המלא של חבילת השכר האמיתית של המורים]. וזה גם מסביר מדוע הכותרות האחרונות על שכר של 19-20 אלף שקל בחוזים אישיים נשמעות מרשימות יותר מהמציאות. במסלול הזה ההעסקה היא לעשרה חודשים, מספר שעות הנוכחות גבוה יותר, הקביעות מוחלפת בחוזה מוגבל והמסלול מיועד בעיקר למקצועות שבהם יש צורך אמיתי בכוח אדם איכותי.

כשמחשבים את כל המרכיבים, הפער מול מורה קבוע מצטמצם מאוד. [הבדיקה על 20 אלף שקל בחוזה אישי ומה מקבלים בפועל]. מכאן גם הכיוון להסכם השכר הבא. עוד העלאה רוחבית מפזרת הרבה כסף על יותר מ-200 אלף עובדי הוראה. אותו תקציב יכול לעבוד חזק יותר כשהוא מופנה למורים בתחילת הדרך, למצטיינים, למתמטיקה, מדעים ואנגלית, לאזורי מחסור ולמנהלים שמצליחים לשפר הישגים. הבעיה בשכר המורים כיום היא פחות גובה הקופה ויותר הדרך שבה היא מתחלקת.