ביקש להוכיח שאביו בן ה-80 לא כשיר, וישלם על זה 10,000 שקל
בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי הבן התעקש למנות אפוטרופוס לאב למרות שתי חוות דעת גריאטריות ותסקיר של עובדת סוציאלית שקבעו שהוא כשיר לגמרי
בן שהיה בטוח שאביו הקשיש כבר לא מסוגל לנהל את ענייניו, יצא בסופו של דבר עם חשבון לא קטן לתשלום. בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה את בקשתו למינוי אפוטרופוס לאב ואת תביעתו לביטול ייפוי כוח מתמשך שהאב ערך לטובת שני אחיו האחרים, וחייב אותו לשלם למשיבים 10,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
הסיפור התחיל באפריל 2025, כשהבן הגיש לבית המשפט בקשה למנות אפוטרופוס לאביו, ובעקבותיה גם תביעה לביטול ייפוי כוח מתמשך שהאב ערך קודם לכן לטובת שני אחיו. בפועל, כבר בתחילת ההליך נערכה לאב בדיקה גריאטרית שהצביעה על כשירותו, ובהמשך גם הוגש תסקיר עובד סוציאלי שהמליץ שלא למנות לו אפוטרופוס. חודשים ספורים אחר כך הצטרף גם היועץ המשפטי במשרד הרווחה להמלצה הזו.
הבן לא הסתפק בכך. הוא ביקש לזמן עדה ולמנות מומחה גריאטרי מטעם בית המשפט, אבל גם המשיבים והאב עצמם הודיעו שהם מסכימים לתסקיר. כדי לסיים את הפרשה בהסכמה, הציע בית המשפט מתווה: האב יעבור בדיקה גריאטרית עדכנית נוספת, העובדת הסוציאלית תפגוש אותו שוב ותגיש תסקיר משלים - ואם יתברר שהוא כשיר, שני ההליכים ייסגרו. הצדדים אכן הסכימו למתווה הזה, וההסכמה קיבלה תוקף של החלטה.
כך אכן קרה. הבדיקה הרפואית העדכנית קבעה כי לאב "בשיחות תובנה למצבו, שיפוטו ויכולתו לקבל החלטות שמורים", וכי מדובר ב"החמרה קלה" בלבד לעומת הבדיקה הקודמת, כשהמצב הקוגניטיבי "עדיין תקין". גם התסקיר המשלים היה חד-משמעי: "להתרשמותי אין צורך במינוי אפוטרופוס לאדם עם ירידה קוגניטיבית קלה המתמצא בכל הקורה סביבו". גם בית המשפט עצמו, שדיבר עם האב באופן פרטי בנוכחות העובדת הסוציאלית בלבד, התרשם שהוא לא זקוק לאפוטרופוס.
התעקש שאביו לא כשיר
ולמרות כל זה - הבדיקה, התסקיר, וההסכמה שעליה חתם הבן עצמו - הוא לא ויתר. הוא התעקש על טענתו שאביו אינו כשיר, וביקש שוב לזמן אותו לחקירה. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע שההליכים ייסגרו בהתאם להסכמה המקורית. מה שנותר להכריע היה רק שאלת ההוצאות.
בסיכומיו טען הבן כי כל ההליך נבע "מדאגה כנה ואמיתית לאביו", ומרצון לברר את מצבו וזכויותיו, ולא מרצון לפגוע במשיבים. הוא ביקש לדחות את דרישת ההוצאות בטענה שהמשיבים לא צירפו קבלות או הסכם שכר טרחה, והדגיש כי מדובר במשפחתו-שלו: "אין דבר טוב יוצא מתוך המריבה". הוא אף ביקש שדווקא הוא יקבל הוצאות משפט, בטענה שהמשיבים ניסו להציג אותו באור שלילי.
המשיבים מנגד, היו ברורים בדבריהם. לטענתם ההליך כולו הוגש "ללא כל תשתית ראייתית וממניע זר ופסול", כשכל הראיות - חוות הדעת הרפואיות, עורך הדין שערך את ייפוי הכוח והתסקירים - הוכיחו "באופן חד משמעי" את כשירות האב. הם ציינו כי הבן ואביו כלל לא נמצאים בקשר מ-2019, בעקבות ניתוק שהאב עצמו יזם "בשל התנהגות רעה ופוגענית" מצדו של הבן. את הדרישה לחקור את האב הם כינו התנהלות המעידה על חוסר תום לב, ואת טענת "הדאגה הכנה" - "טענה מיתממת ושקרית" שמסתירה מניעי נקמה והטרדה.
הבן המשיך לדרוש את זימון אביו לחקירה
בהחלטתה קיבלה השופטת את עמדת המשיבים, אם כי בצורה מאוזנת. היא הבהירה כי ניתן היה להבין את הבקשה המקורית כנובעת מדאגה כנה למצב האב, אך "גם לאחר שהוכח שאין בסיס לבקשה" המשיך הבן לעמוד על שלו, ובכך הוא "הוביל להארכת וסרבול ההליך המשפטי". בייחוד הודגש הרגע שאחרי הדיון מ-27 לאפריל השנה, שבו למרות ההסכמה שהאב ייבדק שוב וכל הצדדים יקבלו את התוצאה - המשיך הבן לדרוש את זימונו של אביו לחקירה.
מבחינה כספית, המשיבים הציגו חשבוניות שכר טרחה בסכום כולל של 32,697 שקל, ואילו הבן הציג הסכם שכר טרחה על סכום של 40 אלף שקל, בלי חשבונית מגבה. לבסוף, "תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות, וההגנה על זכויותיו וכבודו של האב", חייבה השופטת את ע.ל. לשלם למשיבים 10,000 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל. ה
