שתי האחיות נאבקו: הוכרע מאבק משפחתי על אפוטרופסות
המאבק על הטיפול באב הקשיש נהפך למוקד של רגשות, טענות כבדות וחוסר אמון, על רקע סכסוך עמוק על בעלות הדירה שבה הוא מתגורר. השופטת קבעה כי המשבר בין האחיות אינו מאפשר מינוי משותף של שתיהן, וכי טובתו של האב - שהביע רצון עקבי - מובילה למינוי הבת שטיפלה בו
עד עתה. עם זאת, נקבעו מגבלות מחמירות ומנגנוני פיקוח שנועדו לצמצם את ניגוד העניינים
באולם בית המשפט לענייני משפחה באשדוד שררה אווירה מתוחה. מול השופטת הילה אוחיון גליקסמן התייצבו שתי אחיות, שתיהן מבקשות להתמנות כאפוטרופוסיות על אביהן, מ.ק., אדם בן 78, אלמן, המוגדר מזה כמה שנים כ"תשוש נפש" בשל דמנציה מתקדמת. ברקע עמד לא רק הצורך הדוחק למנות גורם שינהל את ענייניו של האב, אלא גם סכסוך משפחתי קשה, רווי טענות, שנולד סביב השאלה למי שייכת הדירה שבה חי האב בעשור האחרון.
כבר בראשית פסק הדין ציינה השופטת כי "אין מחלוקת בדבר הצורך למנות אפוטרופוס למר ק', אך נטושה בין המבקשות מחלוקת בעניין זהות האפוטרופוס, שנעוצה במחלוקת הכרוכה בסוגית הבעלות על הדירה". כלומר שתי בנות שמבקשות לדאוג לאביהן, אך גם סכסוך רכושי משמעותי שמלווה אותן ומעמיק את הקרע ביניהן. ק', כך תיארה השופטת, עלה לישראל מאוקראינה ב-1998. הוא עבד כמהנדס מכונות, ולאחר פטירת אשתו ב-2012 נותר לגור לבדו, מתפרנס מקצבת זקנה והשלמת הכנסה. ב-2018 הוא אובחן בדמנציה מסוג אלצהיימר, וב-2022 הוגדר כתשוש נפש. מצבו הרפואי הוביל לכך שהוא לא מסוגל כיום לדאוג לענייניו, והצורך באפוטרופוס ברור לכולם.
ואולם מאחורי הצורך הרשמי מסתתרת מערכת יחסים משפחתית מורכבת. ב-2013 נרכשה הדירה שבה גר מר ק'. האב שילם הון עצמי של 200 אלף שקל, ויתרת המימון - כ-208 אלף שקל - הגיעה ממשכנתא שנלקחה על שם אחת הבנות, א', ובעלה. הדירה נרשמה על שמם, אך האב משלם מדי חודש 1,600 שקל - סכום שזהה לתחזית תשלומי המשכנתא והביטוחים.
האם האב הוא דייר שמשלם שכירות, או שמדובר בדירה שנרכשה למעשה מכספו, אך נרשמה על שם בתו ובעלה? המחלוקת הזאת נהפכה לאחד הצירים המרכזיים של המאבק בין הבנות. ב-2022 אף הוגשה תביעה מטעם האב, באמצעות הבת ס', בניסיון להצהיר כי הדירה שייכת לו. בהליך ההוא הוגש גם "הסכם הלוואה" שבו נכתב כי האב הלווה לבת א' 200 אלף שקל לרכישת הדירה. ההליך נמחק לבסוף, בין היתר בשל ספק לגבי כשירות האב לנהל אותו. על רקע הסכסוך הזה, הוגשו שתי בקשות מקבילות להתמנות כאפוטרופוס: ס' הגישה בקשה בנובמבר 2024, ואחותה א' הגישה בקשה מקבילה כמה חודשים אחר כך.
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העו"סית: רק בת אחת נמצאת שם ביומיום
תסקיר העובדת הסוציאלית, שהוכן לצורך בירור הבקשות, חשף תמונה ברורה ביחס לשגרת הטיפול. הבת א', כך נכתב, "מגיעה לעתים קרובות לביתו של האב ונמצאת בקשר יומיומי עם המטפלת". מנגד, "הקשר עם הבת ס' הוא לעתים רחוקות יותר, והיא מגיעה אחת לשלושה חודשים לבית האב". גם האב עצמו התבקש להביע את דעתו בשלוש פגישות שונות. הוא חזר על אותה תשובה: "הבת א' תעזור לי". באחת הפגישות אמר כי אפוטרופוס הוא "מישהו שנותן עזרה", ובאחרת אמר: "מי שיש עכשיו א'".
התסקיר הצביע גם על קשיים משמעותיים בתקשורת בין האחיות. על רקע הסכסוך סביב הדירה, הן אינן מצליחות לקיים שיח שוטף. בפגישת ועדת התסקירים, כך נכתב, הבת ס' "סירבה לשבת לצד אחותה" וטענה שאינה מסוגלת להיות בקרבתה. לצד זאת, צוין כי שתי הבנות אוהבות את אביהן ופועלות, כל אחת בדרכה, לטובתו. ואולם כשמדובר בהחלטות מעשיות, בייחוד בעניינים רפואיים ואישיים הדורשים תגובה מהירה, העובדת הסוציאלית סברה כי מינוי משותף עלול לפגוע בטובת האב.
בדיון שנערך החודש, הביעו הבנות את עמדותיהן ביתר חדות. א' הדגישה שהיא זו שמלווה את האב מזה שנים: היא קונה תרופות, מבקרת מדי שבוע, שוהה בביתו בשבתות כשהמטפלת בחופש, ומטפלת בענייניו הכספיים. היא אף התקינה מצלמות בביתו כדי לוודא שהוא מקבל טיפול ראוי. א' ביקשה לכבד את רצונו המפורש של האב, והבהירה כי, "אני מוכנה להתחייב שלא לפגוע באבא או לפנותו מהדירה". מנגד, ס' טענה כי הדירה שייכת לאב וכי היא מבקשת "להגן על זכויותיו". לטענתה, "הבית מוזנח", ויש במקרר מוצרים שפג תוקפם. ס' ביקשה "להיות מעורבת בטיפול הרפואי" ולהבטיח שלא יתקבלו החלטות שגויות. היא הסכימה למינוי משותף בעניינים רפואיים ואישיים, אך דרשה למנות אפוטרופוס חיצוני לענייני רכוש, כדי לאזן את ניגוד העניינים של א'.
- תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
- האם השכנים יכולים לבלום הריסה של אחד מחלקי הבניין?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
רצון האב: "רק א' דואגת לי"
האב עצמו הובא לדיון, בליווי מתורגמנית. כשנשאל מדוע הגיע לבית המשפט, הוא השיב כי, "משהו לא בסדר עם הבנות". ואולם כשנשאל מי צריך לדאוג לו, הדברים שלו היו ברורים: שוב ושוב חזר ואמר כי "רק הבת א' מטפלת ודואגת" וכי הוא מבקש שהיא תמשיך להיות זו שמטפלת בענייניו. השופטת ציינה כי דבריו נאמרו גם במסגרת התסקיר וגם בפני האפוטרופוסית לדין. מדובר, לטענתה, ב"רצון ברור ועקבי".
השופטת הודתה כי המחלוקת סביב הדירה מציבה את הבת א' בניגוד עניינים ממשי. א' ובעלה רשומים כבעלי הדירה, ובמקביל הם אמורים לפעול לטובת האב, לרבות האפשרות להגיש תביעה נגד עצמם בעניין הרכוש. גם נושא פירעון ההלוואה לאב עומד ברקע. עם זאת, היא הדגישה בהכרעתה כי יש לראות את התמונה הרחבה: מי מטפל באב בפועל? מי זמין לקבל החלטות? מה רצונו של האב? ולבסוף, כיצד ניתן למנוע נזקים, גם אם ממנים את א'?
לאחר דיון ממושך, הציגה השופטת עמדה ברורה: טובתו של מר ק' מחייבת מינוי של בת אחת בלבד - הבת שמטפלת בו בפועל, הבת שמגיעה יום־יום, הבת שבזכותה "ביתו של האב היה נקי, מסודר ומרוהט בכל הציוד הדרוש לרווחתו". עם זאת, הוטל מערך של מגבלות שמצמצם את ניגוד העניינים: הבת א' ובעלה יחויבו להשיב את ההלוואה בסכום של 200 אלף שקל בתוך 90 יום; לא תתאפשר גביית תשלום חודשי מהאב של יותר מ-1,600 שקל; תוטל מגבלת דיספוזיציה על הדירה, כלומר איסור למכור, לשעבד או להעביר ללא אישור בית משפט; וכל שינוי במגורי האב יחייב אישור שיפוטי.
בנוסף, נקבעה חובת שקיפות מלאה: א' תדווח לאחותה ס' על כל החלטה מהותית בענייני רפואה, בעניינים אישיים ורכוש. אחת לרבעון תעביר לבת ס' תדפיס של חשבון הבנק של האב. כלומר א' היא האפוטרופוסית, אך ס' אינה מודרת.
השופטת הזכירה בפסק הדין שפורסם כי מינוי אפוטרופוס אינו פעולה טכנית. זהו תפקיד בעל אחריות כבדה, הכרוך בשמירה על כבודו, רצונו וצרכיו של האדם. היא ציטטה מדברים שנאמרו בפסק דין אחר: "אפוטרופוס הינו תפקיד בעל אחריות רבה... המחייב יכולת לפעול לטובת האדם שמונה לו אפוטרופוס". בהתבסס על עקרונות חוק הכשרות המשפטית, היא הדגישה כי טובת האדם היא השיקול המרכזי, גם אם צריך להתחשב ברצונו. במקרה הזה, שני השיקולים מצביעים לאותו כיוון: רצון האב ברור, והבת א' היא זו שמסוגלת לספק לו את רמת הדאגה שהוא זקוק לה.
המינוי של א' נקבע לשנה בלבד. בעוד עשרה חודשים יוגש תסקיר משלים שיבחן כיצד מילאה את תפקידה. בכך הותירה השופטת פתח לשינוי עתידי - אם יתברר שניגוד העניינים פוגע בטובת האב, או שאחת הבנות אינה עומדת בהתחייבויותיה. בסיום כתבה השופטת גם כי היא לא מביעה כל עמדה לגבי המחלוקת הרכושית עצמה, ואין בדבריה כדי להכריע בסוגיית הבעלות על הדירה. העניין הזה עשוי להתברר בעתיד, אך לעת עתה, עיקר הדאגה מופנה לאב עצמו.
בסופו של דבר, השופטת בחרה בדרך שנראתה לה המתאימה ביותר לטובת האב, גם אם היא לא פותרת את הסכסוך בין האחיות. היא כתבה בהכרעת הדין כי, "האיזון כפי שנקבע בהחלטתי זו משקף נאמנה את האינטרסים ואת טובתו של מר ק' בעת הנוכחית במרבית התחומים".
הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהאם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?
פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית
המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"
בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.
בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.
מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.
בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים
המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
- הזוג אולמרט ניצח במשפט - השכנים יפנו את הגג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.
