מ-3,700 ועד 96 אלף שקל לתלמיד: נתוני משרד החינוך חושפים פערי תקציב של פי 25
המדינה משקיעה בממוצע כ-21.3 אלף שקל בשנה בתלמיד בית ספר יסודי, כ-27.9 אלף שקל בתלמיד חטיבת ביניים וכ-36.3 אלף שקל בתלמיד בחטיבה העליונה. הממוצעים האלה, שעולים מנתוני השקיפות התקציבית שפרסם משרד החינוך לשנת הלימודים תשפ"ה, מסתירים פערים עצומים. בקצה העליון, בית ספר תיכון מקבל יותר מ-96 אלף שקל לתלמיד. בקצה התחתון, תלמוד תורה בבני ברק מקבל כ-3,750 שקל בלבד, פער של יותר מפי 25.
הפער הבולט ביותר בין הזרמים נמצא בחטיבה העליונה. התקציב הממוצע לתלמיד תיכון בחינוך הממלכתי-דתי עמד על כ-49.3 אלף שקל, גבוה בכ-25% מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי, שעמד על כ-39.3 אלף שקל. תלמיד בחינוך הממלכתי הערבי קיבל כ-37.3 אלף שקל. הפער בין הממלכתי-דתי לממלכתי כמעט לא השתנה לעומת השנה הקודמת, והפער מול החינוך הערבי הצטמצם במעט.
ברמת בית הספר הבודד, הטבלה מגלה ריכוז של מוסדות ממלכתיים-דתיים בצמרת. התיכון "עתיד דביר" בבית שמש מוביל עם כ-96.4 אלף שקל לתלמיד, ואחריו אולפנה בבני ברק עם כ-95.4 אלף. 14 מתוך 20 התיכונים עם התקציב הגבוה ביותר לתלמיד שייכים לזרם הממלכתי-דתי. בחינוך היסודי מוביל בית הספר הממלכתי "גוונים" בקריית ארבע, עם כ-71.6 אלף שקל לתלמיד בשנה, יותר מפי שלושה מהממוצע. את הסכום מסביר בין היתר גודל הכיתה: כשבעה תלמידים בממוצע.
הדוגמה הזו ממחישה את הכלכלה הבסיסית של תקצוב החינוך. רוב התקציב הוא שכר מורים, והוא נגזר בעיקר ממספר שעות ההוראה לכיתה. כיתה של שבעה תלמידים צריכה כמעט אותו מספר שעות כמו כיתה של 35, ולכן העלות לתלמיד מזנקת. יישובים קטנים ומרוחקים, יישובי פריפריה ומוסדות עם תלמידים מרקע חלש מקבלים גם תוספות של תקצוב דיפרנציאלי, שנועד לצמצם פערים. מעבר לזה, מוסדות שנמצאים בהתנחלויות נהנים מתוספות ייעודיות, ומוסדות בפיקוח ממלכתי-דתי נהנים מתוכניות ושעות לימוד נוספות.
הפערים מופיעים גם בין המחוזות. ההשקעה הממוצעת בתלמיד יסודי במחוז הדרום עומדת על כ-24.2 אלף שקל, מול כ-19 אלף שקל במחוז ירושלים, פער של כמעט 28%. בחטיבה העליונה מחוז הצפון מוביל עם כ-43.8 אלף שקל לתלמיד, מול כ-30.6 אלף בירושלים. חלק מהפער בירושלים מוסבר בשיעור הגבוה של מוסדות חרדיים בפיקוח חלקי, שמקבלים מימון נמוך יותר.
בתחתית הטבלה ממוקמים תלמודי התורה הפטורים בבני ברק, שמקבלים כ-3,750 עד 4,300 שקל לתלמיד בשנה. אלה מוסדות שאינם מלמדים את תוכנית הליבה המלאה ולכן זכאים לחלק קטן מהמימון הממשלתי. את רוב התקציב שלהם הם מממנים משכר לימוד, תרומות ותמיכות אחרות. נדגיש שהנתונים כוללים את תקציב משרד החינוך בלבד, בלי תוספות שמעבירות הרשויות המקומיות, שיכולות להיות משמעותיות בערים חזקות.
השאלה הגדולה היא אם כסף מתורגם להישגים. המחקר בתחום אינו חד משמעי: הקטנת כיתות ושעות לימוד נוספות עשויות לעזור, בעיקר לתלמידים חלשים, אבל ההשפעה תלויה מאוד באיכות ההוראה. גם משרד החינוך עצמו מציין שהשקעה גבוהה יותר אינה מבטיחה הישגים טובים יותר. מבחינת המדינה, מדובר בסעיף הגדול ביותר בתקציב האזרחי, ולכן לכל שינוי בנוסחאות יש משמעות של מיליארדי שקלים. להרחבה: תקציב החינוך: 99 מיליארד שקל, ולאן הם באמת הולכים.
עבור הורים, הנתונים זמינים לציבור באתר השקיפות של משרד החינוך, ואפשר לבדוק בהם את התקציב לתלמיד בכל בית ספר, את גודל הכיתות ואת נתוני הנשירה. ההשוואה עשויה לעזור בהבנת ההבדלים בין בתי ספר באותה עיר, וגם בהבנת השאלה מה ההורים משלימים מכיסם, בדמות תשלומי הורים ותוכניות העשרה. לרקע על הפערים הכלכליים בין משקי הבית, שמשפיעים גם על היכולת להשלים את התקציב, כדאי לקרוא את הכתבה באיזה עשירון אתם?
