10.5 מיליון שקל על שתי מסעדות: כך זכו בעליהן בפיצוי מוגדל

שתי מסעדות ותיקות שפעלו במשך שנים ממש על קו החוף ביפו, ברחוב נחום גולדמן, נהפכו למוקד מאבק משפטי סוער על גובה הפיצוי שמגיע לבעליהן בעקבות הפקעת המקרקעין. נביל וספינאז אלגראבלי, שהחזיקו בזכויות דיירות מוגנת בשני בתי העסק שבהם פעלו חצר גולדמן ופאראקולו, נאלצו לפנות את המקום בעקבות הפקעה ותיקה שמקורה עוד בתוכנית מ-1958. השאלה שהגיעה לדיון בוועדת הערר היתה לפי איזה מועד בדיוק צריך לחשב את שווי הפיצוי שמגיע להם, ומה כולל הפיצוי הזה.

הרקע לסיפור מורכב. עוד ב-1989 פורסמה הודעת הפקעה על השטח, אבל זכויות הדיירות המוגנת של העוררים נרכשו רק שנים אחר כך. ב-2011 הגישה העירייה תביעה למסירת החזקה, וב-2022 ניתן פסק דין שהורה לעוררים לפנות את המקום, תוך שהעירייה התחייבה לשלם להם בעת הפינוי סכום שאינו שנוי במחלוקת - ולשמור על זכותם לתבוע פיצוי מלא בנפרד. הערעור לעליון על פסק הדין נדחה בתחילת 2024, וביולי אותה שנה קיבלו העוררים את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. הפינוי בפועל התעכב עד נובמבר 2024.

בעל התיק הוא השמאי המכריע אלי כהן, שנדרש להעריך את דמי הפינוי. הוא בחן שני מועדים אפשריים: אפריל 2019, המועד שבו העירייה ערכה שומות מטעמה, ומועד מאוחר יותר, יולי 2024. הוא בחר במועד המוקדם, וקבע כי דמי הפינוי יהיו 8,731,000 שקל. הנימוק שלו: "משקבעה העירייה באמצעות שומה מטעמה, מהו הסכום שאינו שנוי במחלוקת הרי שלמעשה זהו המועד הראשון הקרוב ביותר בו יש לבחון את גובה הפיצוי למבקשים". העוררים לא קיבלו את זה. הם טענו שב-2019 לא הועמד לרשותם שום סכום ממשי - לא שולם להם דבר, לא הופקד כסף בבית משפט, ולא היתה הצעה אמיתית שיכלו לממן איתה מעבר למקום חלופי. רק ביולי 2024, אחרי שהערעור לעליון נדחה, הם קיבלו כסף לידיהם.

ועדת הערר, בראשות עו"ד הלל גלקופ ובהשתתפות שמאי המקרקעין אור לוי ונציג מתכנן ציבור יוסף לוי, קיבלה את הטענה הזו. הוועדה נשענה על פסיקה ותיקה של בית המשפט העליון, שקבעה שהמבחן המכריע הוא אם הוצע לזכאי לפיצוי סכום ממשי שהיה יכול לממן דיור או עסק חלופי - ולא רק העובדה שהרשות "גילתה את דעתה" בשומה פנימית. הפער בין הסכום שקבעה העירייה ב-2019 (כ-7 מיליון שקל) לבין הסכום שקבע השמאי המכריע לאותו מועד (כ-8.7 מיליון שקל) - פער של כ-19% - חיזק את המסקנה שהסכום שהוצע לא הספיק. לכן קבעה הוועדה שהמועד הנכון הוא יולי 2024, ולפיו דמי הפינוי גבוהים משמעותית: 10,480,000 שקל בסך הכל.

שתי טענות נוספות שנדחו

בשתי הסוגיות האחרות לא הצליחו העוררים. הם ביקשו להכיר בשטחים גדולים בהרבה מאלה שאושרו - כולל חצרות, מרפסות ושטחי חנייה - בהתבסס על מפת מדידה ועל השימוש הממושך שעשו במקום. הוועדה דחתה את הטענה, וקבעה שמפת מדידה מוכיחה מצב פיזי בלבד ולא זכות משפטית. "רשיון עסק אינו מהווה היתר בנייה", ציטטה הוועדה מהשומה המכרעת. חבר הוועדה יוסף לוי גם הבהיר בדיון כי, "זה לא אומר שיש היתר בנייה".

גם הדרישה לתוספת פיצוי של 3.8 מיליון שקל עבור הוצאות מעבר ואובדן מוניטין נדחתה. הוועדה קבעה שנוסחת ארבעת השלישים המקובלת לחישוב פיצוי לדיירים מוגנים כבר כוללת ברכיביה גם מוניטין וגם הוצאות מעבר, ושחוות הדעת הכלכלית שהציגו העוררים לא הצביעה על נזק נוסף שלא כוסה. כפי שקבע השמאי המכריע: "כל תרומה נוספת כערך שומתי נפרד תהווה פיצוי כפול ומיותר".

העירייה תישא בהוצאות משפט של 7,000 שקל, ובעלי המסעדות יקבלו את היתרה בתוך 30 יום, בתוספת ריבית והצמדה מה-24 ליולי 2024. ההחלטה, שניתנה פה אחד, מדגישה עיקרון שחוזר ועולה בדיני הפקעות: פיצוי שאין ביכולתו לממן חלופה אמיתית בזמן אמת, לא ממלא את תפקידו.