הטליבאן רוצה את האמריקאים בחזרה - הפעם בשביל "טריליון דולר" שנמצאים באדמה

חמש שנים אחרי הנסיגה האמריקאית הכאוטית מאפגניסטן, שבמהלכה קרס בתוך ימים המשטר שנתמך במשך שני עשורים בידי וושינגטון וציוד צבאי אמריקאי בשווי מיליארדי דולרים נפל לידי הטליבאן, בקאבול רוצים עכשיו לראות את האמריקאים חוזרים - הפעם כמשקיעים.

לפי דיווח של ה-Financial Times, ממשל הטליבאן מזמין חברות אמריקאיות להשקיע באפגניסטן בכרייה, תשתיות, חקלאות וסחר. במוקד נמצאים מרבצי הנחושת, הליתיום, הזהב, הברזל ומתכות נוספות שנמצאים במדינה וששוויים הפוטנציאלי הוערך לאורך השנים בלפחות טריליון דולר. את האירוניה קשה לפספס. באוגוסט 2021, בתקופת ממשל ביידן, ארה"ב השלימה את הנסיגה מאפגניסטן על רקע השתלטות מהירה של הטליבאן על המדינה והפינוי הכאוטי מנמל התעופה בקאבול. 

לפי המפקח המיוחד האמריקאי לשיקום אפגניסטן, SIGAR, ציוד בשווי של כ-7.1 מיליארד דולר שהאמריקאים סיפקו לצבא ולכוחות הביטחון האפגניים נותר במדינה לאחר קריסתם. הוא כלל כלי רכב, נשק, ציוד ראיית לילה ואף כלי טיס, שחלקם הגיעו לאחר מכן לידי הטליבאן. עכשיו אותו שלטון שהשתלט על קאבול עם יציאת האמריקאים מנסה לפתוח מחדש את הדלת לוושינגטון - דרך כסף, מכרות ומשאבי טבע.

שר החוץ של הטליבאן, אמיר חאן מותאקי, אמר כי אפגניסטן מעוניינת בהשקעות אמריקאיות וכי היחסים העתידיים בין המדינות לא צריכים להישאר כבולים לעשורים של לחימה. מבחינת הטליבאן, מדובר בניסיון להפוך את אחד הנכסים הגדולים של המדינה - מה שנמצא מתחת לאדמה - לכלי למשיכת הון ולחידוש הקשרים הכלכליים עם המערב.

העיתוי מעניין במיוחד. ארה"ב מנהלת בשנים האחרונות מאמץ לצמצום התלות שלה בסין באספקת חומרי גלם קריטיים לתעשיות כמו שבבים, ביטחון, אנרגיה, סוללות ורכב חשמלי. לפי נתונים עדכניים של USGS, הסקר הגיאולוגי של ארה"ב, סין עדיין מהווה מקור מרכזי עבור ארה"ב ב-14 מתוך 33 המינרלים הקריטיים שבהם התלות האמריקאית ביבוא היא הגבוהה ביותר.

סין כבר נכנסה - עכשיו הטליבאן מחזר אחרי האמריקאים

הפוטנציאל המינרלי של אפגניסטן אינו גילוי חדש. מחקרים גיאולוגיים שנערכו במדינה לאורך השנים הצביעו על מרבצים גדולים של נחושת, ברזל, ליתיום, זהב, כרום ומתכות נדירות. חלק מהמרבצים התגלו כבר בתקופה הסובייטית, ומחקרים אמריקאיים מאוחרים יותר הרחיבו את המיפוי שלהם.

המספר של טריליון דולר שמלווה את אפגניסטן כבר יותר מעשור הוא אומדן תיאורטי לשווי חומרי הגלם שנמצאים בקרקע, ולא שווי של עתודות מוכחות שניתן להפיק באופן מיידי. ב-USGS הסבירו בעבר כי החישוב נבע בין היתר מהכפלת כמויות משוערות של מינרלים במחירי הסחורות, כך שהשווי הכלכלי בפועל תלוי בעלויות ההפקה, באיכות המרבצים וביכולת לפתח אותם.

ועדיין, מדובר במשאבים שמושכים עניין מבחוץ. מאז חזרת הטליבאן לשלטון ב-2021 הוכרזו השקעות בהיקף של יותר מ-7 מיליארד דולר בענף הכרייה מצד מדינות ובהן סין ואיראן, לפי ה-Financial Times. סין בפרט כבר ביססה נוכחות בפרויקטים ובפעילויות חיפוש במדינה.

עבור בייג'ינג, הגישה למרבצי מינרלים במדינות מתפתחות היא חלק מאסטרטגיה רחבה של שליטה בשרשראות אספקה של חומרי גלם. עבור וושינגטון, אותה אסטרטגיה הפכה בשנים האחרונות לסיכון כלכלי וביטחוני - בעיקר במינרלים שבהם הייצור או העיבוד מרוכזים בסין.

מכאן גם הזווית שמנסה הטליבאן למכור לאמריקאים: אם וושינגטון רוצה מקורות נוספים לנחושת, ליתיום ומתכות קריטיות, אפגניסטן יכולה להציע אותם.

טריליון דולר באדמה - אבל כמעט בלי תעשיית כרייה

הבעיה היא שהפער בין מה שיש מתחת לאדמה לבין מה שאפשר להוציא ממנה עדיין עצום.

לפי נתוני USGS (הסקר הגיאולוגי של ארה"ב), ב-2024 אפגניסטן היתה היצרנית ה-11 בגודלה בעולם של טלק, עם כ-2.6% מהייצור העולמי. היא מפיקה גם כרומיט, אבני חן, גבס ומינרלים נוספים, אבל ענף המינרלים עדיין מהווה רק חלק קטן מהכלכלה המקומית.

זה ממחיש את האתגר העיקרי. אפגניסטן אינה חסרה מינרלים - היא חסרה את התשתית שנדרשת כדי להפוך אותם לתעשייה בהיקף גדול.

פיתוח מכרה נחושת או ליתיום בהיקף משמעותי דורש השקעות של מיליארדי דולרים, אספקת חשמל אמינה, כבישים ומסילות, מים, ציוד, עובדים מיומנים ויכולת להוציא את החומר לשווקים בחו"ל. מעל כל אלה נמצאת שאלת היציבות: חברות כרייה משקיעות לתקופות של עשרות שנים, ולכן הן צריכות ודאות רגולטורית ומשפטית.

באפגניסטן, זו עדיין נקודת חולשה משמעותית.

ממשל הטליבאן אינו מוכר באופן מלא על ידי מרבית מדינות המערב, והמדינה מתמודדת עם סנקציות, מגבלות פיננסיות ומערכת בנקאית חלשה. במקביל, הטליבאן מבקש גם שחרור של כ-9.5 מיליארד דולר מיתרות הבנק המרכזי האפגני שהוקפאו מחוץ למדינה לאחר השתלטותו על קאבול.

לא רק מינרלים - גם ניסיון לפתוח מחדש את היחסים

מבחינת הטליבאן, ההצעה לאמריקאים היא חלק ממהלך רחב יותר. המשטר מעוניין גם בחידוש פעילותה של השגרירות האמריקאית בקאבול, אף שהוא דוחה את הרעיון שהעלה בעבר הנשיא טראמפ להחזיר לשליטה אמריקאית את בסיס האוויר באגרם. המסר של קאבול הוא שיש מקום לשיתוף פעולה כלכלי גם אם הפערים הפוליטיים בין הצדדים נותרו גדולים.

עבור ארה"ב, השאלה היא האם הרצון לצמצם את התלות בסין במינרלים קריטיים מספיק חזק כדי להצדיק כניסה למדינה שממנה יצאה רק לפני חמש שנים אחרי מלחמה שנמשכה שני עשורים. ועבור הטליבאן, זו הזדמנות להשתמש במשאב שכמעט לא נוצל עד היום כדי למשוך הון, להרחיב את בסיס ההכנסות ולהוציא את אפגניסטן מהבידוד הכלכלי. הפוטנציאל נמצא שם כבר שנים. עכשיו הטליבאן מנסה לשכנע את האמריקאים שהגיע הזמן להתחיל לחפור.