הלוואה של אהבה, חוב של מציאות: גבר ישלם לזוגתו לשעבר 125 אלף שקל

מערכת יחסים זוגית שנמשכה כארבע שנים וחצי הסתיימה בבית המשפט, אחרי שהתברר כי אחד מבני הזוג נטל על עצמו הלוואות בשביל השני - ונשאר עם החוב ביד. בפסק דין שניתן החודש, קבעה השופטת הבכירה סבין כהן כי שניר טלקר חייב להחזיר לבת זוגו לשעבר, חיה חנון, סכום של 125,725 שקל, בתוספת ריבית חוקית והוצאות משפט.

הסיפור מתחיל ב-2017, כשהשניים הכירו והתאהבו. לקראת סוף 2019 נקלע טלקר, לפי קביעת בית המשפט, לקשיים כלכליים, וביקש מחנון ליטול הלוואות ולהעביר לו את הכסף כדי לכסות את חובותיו. חנון, שהאמינה בבן זוגה, עשתה בדיוק את זה: היא לקחה במהלך התקופה הזו ארבע הלוואות שונות מבנקים ומחברת אשראי, בסכומים שנעים בין 28 ל-87.6 אלף שקל, ועוד עשרות אלפי שקלים נוספים במזומן ובהעברות בנקאיות ישירות לחשבונו.

כשהיחסים ביניהם התפרקו, התברר שהסיפור לא נגמר שם. חנון תבעה את החזר הכספים, ואילו טלקר טען שבכלל לא מדובר בהלוואות, אלא בהשתתפות של בת זוגו ב"הוצאות משותפות" - כאלה שנוצרות במהלך הקשר של בני הזוג. הוא אף הגיש תביעה נגדית, בטענה שהיא זו שחייבת לו כסף.

"לא כל זוגיות היא שותפות כלכלית"

השופטת כהן לא התרשמה מהטענה הזו. בפסק דינה היא כותבת שגרסת הנתבע "נותרה טענה בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי". לדבריה, אמנם ידוע ששני אנשים בזוגיות משלמים אחד לשני על נסיעות, מתנות ובילויים מדי פעם, אבל כאן מדובר בסכומים גבוהים בהרבה מהוצאות מחיה רגילות, ובני הזוג כלל לא התגוררו ביחד. מעבר לכך, הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים לגמרי, ואפילו התחשבנו ביניהם על סכום זעיר של 400 שקל עבור מתנה - מה שמראה, לפי בית המשפט, על יחסים כלכליים נפרדים ולא על "קופה משותפת".

חלק ניכר מהראיות שהכריעו את התיק היו שיחות טקסט ושיחות מוקלטות מתקופת האמת, עוד לפני שפרץ הסכסוך המשפטי. בשיחה מדצמבר 2021, למשל, טלקר עצמו מפרט את סכומי ההלוואות מול חנון ומאשר שהוא זה שצריך להחזיר לה כסף: "את מבינה שאנחנו צריכים גם לדבר על ה-60,000 ומשהו שאתה חייב לי כן? - כן", אמר טלקר, כפי שהוא מצוטט בפסק הדין.

גם בשיחה עם אחיה של חנון, רוני, טלקר לא הכחיש דבר, ואף פירט בעצמו בפני אחיה כמה כסף עליו להחזיר לה. מדובר בסכום שהגיע לכ-240 אלף שקל, כך לדברי רוני במהלך השיחה.

התביעה הנגדית קרסה - ובלי פיצוי על עוגמת נפש

השופטת ציינה כי דווקא ההימנעות של טלקר מלהעלות את הטענה על חוב הדדי בזמן אמת, כשהוא נדרש להחזיר כסף, "מלמדת כי מדובר בגרסה שנולדה אך ורק לצרכי ההליך המשפטי". היא הוסיפה שאדם שנדרש לפרוע חוב היה מצופה לומר באותו רגע "גם את חייבת לי כספים", וטלקר לא אמר את זה מעולם, עד שהשניים הגיעו לבית המשפט.

לגבי התביעה הנגדית, שבה דרש טלקר מחנון להחזיר לו מחצית מהלוואה בסכום של כ-348 אלף שקל שלטענתו הוא נטל גם עבורה, קבעה השופטת שהוא לא הציג שום ראיה שהכסף הזה בכלל הגיע לידיה. "עצם הצגת תדפיסים המעידים על משיכות מזומנים מחשבונו, אינה מהווה שמץ של ראיה לכך שהכספים נמסרו לידי התובעת", נכתב בפסק הדין.

לגבי בקשתה של חנון לפיצוי כספי נוסף על עוגמת נפש, כאן דווקא השופטת דחתה את הבקשה. לדבריה, ההלוואות ניתנו בזמן שבני הזוג היו עדיין ביחד וחיו כזוג מאוהב, וחנון "נטלה על עצמה סיכון" כשהעבירה כסף לבן זוגה בידיעה לגבי מצבו הכלכלי הרעוע. לכן, קבעה השופטת, אין מקום לפצות אותה בנוסף להחזר הכספים עצמו.

בסופו של דבר, מתוך הסכום הכולל שדרשה חנון (כ-155 אלף שקל, כולל הפיצוי שנדחה), נפסק לזכותה סכום של 125,725 שקל, בתוספת ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 27,140 שקל נוספים.