סמנכ"לית הכספים שהפכה לגיבורת היום, ומה מעלה תחקיר ביזפורטל על בעיות המלאי בתומר מזון

תומר מזון תומר מזון 0%   הפכה לחברה ציבורית בחודש מאי, במיזוג לתוך השלד הבורסאי סיפיה וויז'ן. שלושה חודשים אחר כך המסחר במנייתה מושעה, פאהן קנה יועצים מונתה כגורם בודק בלתי תלוי, פרופ' חיים אסיאג מונה כיועץ מקצועי לוועדת הביקורת, הדוחות לרבעון השני לא יפורסמו במועד, והחברה מודיעה שהיא בוחנת גם את ההשפעה על דוחות שכבר פורסמו. הטריגר לכל זה הוא סעיף אחד במאזן, והחלטה של אישה אחת. 

שמונה ימים 

ב-11 באוגוסט הודיעה תומר מזון על מינויה של רו״ח אביטל פרלשטיין צ׳רני לתפקיד סמנכ״לית הכספים. פרלשטיין צ'רני, ששימשה בעבר סמנכ״לית הכספים של פארמוקן, הייתה אמורה להיכנס לתפקיד ב-1 בספטמבר ולהוביל את המערך הפיננסי של החברה בשנתה הראשונה כחברה ציבורית. המינוי הוצג כחלק מבניית שדרת ההנהלה. 

ב-18 באוגוסט, שמונה ימים בלבד לאחר ההודעה ולפני יום עבודה אחד בפועל, הודיעה לחברה שלא תיכנס לתפקיד. בדיווח שפרסמה תומר למחרת נמסר כי ההחלטה אינה כרוכה בנסיבות שיש להביא לידיעת מחזיקי ניירות הערך. 

יומיים לאחר מכן השתנתה התמונה לחלוטין: החברה פרסמה דיווח מתקן ומסרה כי להבנתה ההחלטה התקבלה על רקע ״אופן הטיפול במלאי״ של החברה הבת בשנים קודמות, וכי בניגוד לנאמר בדיווח הקודם מדובר בנסיבות שיש להביא לידיעת המשקיעים. 

הדירקטוריון הורה על בדיקה מיידית 

ב-24 באוגוסט הודיעה החברה על אי בהירות שעשויה להשפיע מהותית על שער המניה, והמסחר הופסק. כדאי לעצור על משמעות המהלך הזה. סמנכ״ל כספים הוא האדם שחותם על המספרים וערב לאמינותם מול הבורסה, מול הבנקים ומול הציבור. 

שוק העבודה בתפקידים האלה מתגמל בדרך כלל את מי שמסתדר. הרבה חברות, ובמיוחד חברות משפחתיות שעברו זה עתה לבורסה, מחפשות סמנכ״ל כספים ממושמע, כזה שיודע לעבוד עם בעל השליטה ולא לייצר חיכוכים. ההחלטה לוותר על תפקיד בכיר בחברה ציבורית, עוד לפני היום הראשון, בלי משכורת ובלי פיצויים, ולהשאיר אחריה סימן שאלה גדול מספיק שיחייב את הדירקטוריון לפתוח בבדיקה, היא ההפך הגמור מזה. 

היא נשאה מחיר אישי ברור, והיא זו שהניעה את כל מה שקרה מאז. הטענה עצמה, כשמפרקים אותה, היא חשבונאית ולא תפעולית. מי שמסרב להיכנס לתפקיד בגלל ״טיפול במלאי״ אינו אומר שחסרות סחורות במחסן. הוא אומר שהמספר שנרשם בספרים אינו משקף נכונה את הכמות, את העלות או את שווי המימוש שלה, ושהוא אינו מוכן לחתום עליו. 

למה דווקא מלאי: הסעיף עם יכולת התמרון הגדולה בכל חברה מסחרית, המלאי הוא הסעיף שבו קל יחסית להזיז את הרווח בלי לגעת בהכנסות. הנוסחה פשוטה: עלות המכר שווה למלאי הפתיחה, בתוספת הרכישות בשנה, בניכוי מלאי הסגירה. כל שקל שנשאר במלאי הסגירה הוא שקל שלא נזקף לעלות המכר. מלאי סגירה גבוה יותר משמעו עלות מכר נמוכה יותר, רווח גולמי גבוה יותר ורווח נקי גבוה יותר, וגם נכס גדול יותר במאזן. 

מלאי סגירה נמוך יותר פועל בכיוון ההפוך 

זו הסיבה שמלאי הוא הסעיף היחיד בדוחות שנוגע בו זמנית בשתי השורות שהמשקיעים מסתכלים עליהן: הוא נכס במאזן והוא רכיב ברווח והפסד. שינוי בו לא נראה כמו רישום הכנסה פיקטיבית ולא דורש חשבונית מזויפת. הוא נראה כמו הערכה. 

• אשת הרמטכ"ל בדירקטוריון, משרד הביטחון הוא הלקוח הגדול: תומר מזון תחת זכוכית מגדלת
• תומר לא תפרסם את הדוחות בזמן: בדיקת המלאי מתרחבת גם לדוחות קודמים

הנה איך זה עובד על המספרים של תומר: ההכנסות ב-2025 הסתכמו ב-244.9 מיליון שקל, עלות ההכנסות ב-197.6 מיליון שקל והרווח הגולמי ב-47.2 מיליון שקל, שהם 19.3% מההכנסות. הרווח לפני מס עמד על 3.8 מיליון שקל והרווח הנקי על 3.1 מיליון שקל. מלאי הפתיחה עמד על 67.2 מיליון שקל ומלאי הסגירה על 61.8 מיליון שקל, ומכאן שהרכישות בשנה הסתכמו בכ-192.1 מיליון שקל. 

נניח כעת שמלאי הסגירה היה נרשם גבוה ב-5%, כלומר 64.8 מיליון שקל במקום 61.8. הרכישות אינן משתנות, ההכנסות אינן משתנות, ואיש לא מכר ולא קנה דבר נוסף. עלות המכר יורדת ל-194.5 מיליון שקל, הרווח הגולמי עולה ל-50.3 מיליון שקל, שיעור הרווח הגולמי מטפס ל-20.6%, והרווח לפני מס קופץ מ-3.8 מיליון שקל ל-6.9 מיליון שקל. עלייה של יותר מ-80% ברווח, בלי שהתרחש שום אירוע עסקי, מתוך תזוזה של 5% בסעיף אחד. 

בכיוון ההפוך, הפחתה של 5% במלאי הסגירה הייתה מורידה את הרווח לפני מס מ-3.8 מיליון שקל לכ-0.7 מיליון שקל. שינוי של 1% בלבד בערך המלאי שווה כ-618 אלף שקל, שהם כחמישית מהרווח הנקי השנתי של החברה. 

הפרופורציות האלה הן העניין: המלאי בסוף 2025 עמד על 31.7% מסך המאזן ועל פי 2.55 מההון העצמי, שהסתכם ב-24.2 מיליון שקל בלבד. מי באמת סופר את הסחורה, ומה יכול רואה החשבון לבדוק כאן נכנסת המגבלה המובנית של הביקורת החשבונאית, וכדאי להיות ישרים לגביה. מלאי אינו יתרה בבנק. 

לבנק אפשר לשלוח מכתב אישור יתרות ולקבל תשובה חיצונית ומאומתת. מלאי הוא סחורה פיזית שנמצאת אצל החברה, נספרת על ידי עובדי החברה, ומנוהלת במערכת של החברה. כשמנהל המחסן אומר שיש על המדף 50 אלף קופסאות שימורים, הנטל להוכיח אחרת הוא נטל כבד, ומי שאמור לשאת בו נמצא באתר יום או יומיים בשנה. 

• רשות ניירות ערך קנסה את אפיטומי ובכיריה ב-1.85 מיליון שקל
• למה במיה דיינמיקס צריכים כל פעם לצרף לדוחות מכתב מהמנכ"ל?

בפועל, זה מה שכתוב בדוח רואה החשבון עצמו: ״כמות המלאי מבוססת על מלאי המנוהל במערכת ממוחשבת וכן על ספירה הנערכת בסוף השנה אשר מאמתת את הכמות בפועל״, נכתב שם. כלומר ספירה אחת בשנה, שנעשית על ידי החברה, מול מערכת שמנוהלת על ידי החברה. תפקידו של רואה החשבון אינו לספור את המחסן. הוא לנכוח, לדגום ולהצליב. וכך גם הוא מתאר את מה שעשה: ״נכחנו בעת מפקד המלאי במדגם מיקומים ובדקנו את תקינות הספירה, כולל ספירה מדגמית על ידינו והשוואה לנתוני הספירות״. 

מדגם, לא ספירה מלאה. וזו אינה ביקורת רשלנית, זו הפרקטיקה המקובלת בעולם כולו. כל ביקורת מבוססת על מדגמיות ועל מהותיות, ורואה החשבון מציין זאת במפורש בדוח: מידה סבירה של ביטחון ״אינה מהווה ערובה לכך שביקורת הנערכת בהתאם לתקני ביקורת מקובלים בישראל תגלה תמיד הצגה מוטעית מהותית כאשר היא קיימת״. הוא מוסיף כי הסיכון לאי גילוי גבוה יותר כשמדובר בתרמית, שכן זו ״עלולה להיות כרוכה בקנוניה, זיוף, השמטות מכוונות, מצג שווא בזדון או עקיפה של בקרה פנימית״.

אצל תומר, המבנה הפיזי מקשה עוד יותר

הפעילות כולה מרוכזת במרכז לוגיסטי אחד בפארק התעשיות בר לב, המשתרע על יותר מ-20 אלף מטרים רבועים וכולל אחסנה יבשה, מקוררת וקפואה, ומשמש גם למתן שירותי אחסנה ללקוחות, בהם משרד הביטחון. 

מדובר בכ-800 מוצרים שונים: סחורה של החברה, סחורה שמאוחסנת עבור לקוחות, וסחורה שהחברה מחויבת להחזיק עבור משרד הביטחון, נמצאות באותו מתחם. ומעל הכל מרחפת בעיה שאין לה פתרון בספירה בכלל: 16.8 מיליון שקל מהמלאי בסוף 2025, כ-27% ממנו, רשומים כ״מלאי בדרך״. זו סחורה שאינה נמצאת פיזית באף מחסן ואי אפשר לספור אותה. 

אפשר רק לאמת אותה מול מסמכי שילוח וחשבוניות: בסוף 2024 מדובר היה ב-24.5 מיליון שקל, 36% מהמלאי. כלומר בשנה מסוימת יותר משליש מהנכס הזה נשען כולו על ניירת. מה שכתוב בדוח רואה החשבון, ומה שכתוב בביאור BDO, כלומר זיו האפט, לא התעלם מכל זה. להפך. מתוך כל סעיפי הדוחות של תומר, המלאי הוא עניין המפתח היחיד בביקורת, וזו קביעה שרואה חשבון אינו עושה בקלות. 

הנימוק שנתן המשרד חד: ״לשינוי בכמות המלאי ובערך המלאי עשויה להיות השפעה מהותית על הדוחות הכספיים של החברה״. ומיד אחר כך המשפט שקשה לקרוא היום בלי לעצור: ״ולאור כך שסעיף המלאי הינו בעל סיכון מובנה לעקיפת בקרות פנימיות על ידי ההנהלה, בדיקת קיום וערך המלאי הייתה משמעותית בביקורת שלנו ודרשה ידע וניסיון של רואה החשבון המבקר על מנת לבחון כיצד ההנהלה ביססה את נאותות קיום וערך המלאי, ולפיכך קבענו שנושא זה הינו עניין מפתח בביקורת״. 

הנהלים שביצע המשרד, לפי הדוח, כללו הבנה של ״התהליכים והנהלים הקיימים בחברה בהתייחס לתהליך ניהול המלאי, לרבות בקרות על כניסה ויציאה של פריטי מלאי, בקרות על תהליך ספירת מלאי שנתית, ובקרות על תהליך הערכת המלאי״, וכן ״בדיקה מדגמית של עלות פריטי מלאי״ ו"סקירת המתודולוגיה שנבחרה לקביעת שווי מימוש נטו של המלאי ובחינת יישומה באופן מדגמי״. 

חוות הדעת שניתנה בסופו של דבר נקייה, ללא הסתייגות וללא הפניית תשומת לב, ובכל זאת, בקריאה צמודה של אותו מסמך עולה נקודה מהותית שדורשת הסבר. דוח רואה החשבון קובע: ״עלות המלאי שנרכש נקבעת בהתאם לשיטת 'נכנס ראשון יוצא ראשון'״, ומפרט כי בין הנהלים שבוצעו הייתה ״בדיקה מדגמית של תקינות חישוב עלות המלאי לפי שיטת 'נכנס ראשון יוצא ראשון'״. 

אלא שביאור 2(יג) לאותם דוחות כספיים ממש, ביאור המדיניות החשבונאית שהחברה עצמה כתבה, קובע משהו אחר לגמרי: ״עלות המוצרים נקבעת בהתאם לשיטת ממוצע משוקלל״. אלה שתי שיטות שונות לחישוב אותו נתון. אצל יבואן שקונה במטבע חוץ, מול עשרות ספקים, בתנאי סחר משתנים ובעלויות הובלה תנודתיות, הפער ביניהן אינו סמנטי.

בתקופה של עליות מחירים, שיטת FIFO משאירה במאזן את המשלוחים היקרים החדשים ומעמיסה על עלות המכר את הישנים והזולים, ולכן מייצרת מלאי סגירה גבוה יותר ורווח גולמי גבוה יותר. ממוצע משוקלל מרכך את שתי ההשפעות. במילים אחרות, עצם בחירת השיטה משנה גם את ערך הנכס במאזן וגם את שורת הרווח. 

 מעבר לשיטה, המתאר מתאר מבנה רכש שמייצר קושי אמיתי בקביעת תאריך החתך: ״החברה מקבלת את הבעלות על הסחורה במועד פריקתה של האונייה בנמל היעד (CIF), לפעמים בשער המפעל של הספק (EXW) ולפעמים בהעמסת המכולה על האונייה בנמל המוצא (FOB)״, נכתב, כאשר זמן האספקה ״נע בטווח שבין שבועות בודדים לחודשים״. שלושה תנאי סחר שונים מול עשרות ספקים בעולם יוצרים שלושה מועדים שונים שבהם נכנסים המלאי וההתחייבות המקבילה לספק לספרים. 

זהו אחד המקומות הקלאסיים שבהם נופלות טעויות חתך, והוא רלוונטי במיוחד כאן: דוח הדירקטוריון מסביר את קפיצת המלאי ב-2024 בכך ש״בשנת 2024 בסמוך לתאריך החתך היה רכש משמעותי של מלאי כהצטיידות למכירות״. 

נקודה נוספת נוגעת להערכה ולא לכמות

ההפרשה למלאי איטי עמדה על 118 אלף שקל בלבד, 0.19% מהמלאי ברוטו, אצל יבואנית של כ-800 מוצרי מזון שלרובם תאריך תפוגה. ההנהלה עצמה מציינת כי בין הגורמים המשפיעים על שווי המימוש נטו נמנים ״הדרישה הקיימת בשוק למלאי החברה, פעילות של המתחרים בשוק, מחירי חומרי גלם, תוקף המלאי ומצבו״, ומודה כי נדרש ״שיקול דעת באשר לאומדנים והערכות לצורך רישום הפרשה למלאי איטי״, וגם משך ההחזקה במלאי אינו מסתדר עם התיאור שבמתאר. 

שם נכתב כי ״שומרת החברה, ככלל, מלאי בכמות אספקה חודשית ממוצעת, ובהתחשב במכר השוטף של החברה״. החישוב מול עלות ההכנסות מראה ימי מלאי של 95 ב-2023, 150 ב-2024 ו-114 ב-2025. 

הערכת השווי שצורפה לעסקה הגיעה לאותם מספרים בדיוק, הניחה ממוצע של 132 ימי מלאי לכל שנות התחזית, וציינה כי "מבנה ההון החוזר של החברה מושפע בעיקר מרמת ימי המלאי הגבוהה, אשר מחייבת את החברה להחזיק הון תפעולי מהותי לצורך מימון הפעילות השוטפת". המתאר מדבר על חודש, הנתונים מדברים על כמעט ארבעה. 

יש גם פער שנשאר פתוח: יתרת המלאי לסוף 2023 מוצגת בשני סכומים שונים בתוך אותו דיווח. דוח תזרים המזומנים המבוקר מרמז על יתרה של 45.8 מיליון שקל, בעוד הערכת השווי מציגה 32.7 מיליון שקל, ופער כמעט זהה והפוך קיים בסעיף הספקים. ההסבר הסביר הוא שעמודת 2023 בהערכת השווי ערוכה עדיין לפי התקינה הישראלית, שכן אין בה נכס זכות שימוש ולא התחייבות בגין חכירה, ואילו הדוחות הכספיים עברו לראשונה ל-IFRS. 

 הבודק בודק גם את עצמו וכאן מגיעה השאלה המבנית שמלווה את הבדיקה הנוכחית

הדירקטוריון הסמיך את ועדת הביקורת להוביל את הבדיקה, והוועדה מינתה את פאהן קנה יועצים כגורם חיצוני בלתי תלוי, שתפקידו לבצע בדיקה ייעודית של המלאי, לגבש ממצאים ולכמת פערים בתקופות הרלוונטיות אם יימצאו. לצדה מונה פרופ' חיים אסיאג כיועץ מקצועי לוועדה, שיפקח על יישום התיקונים ויחווה דעה אם הטיפול החשבונאי המתוקן עומד בדין ובכללי החשבונאות. 

אלא שלצד שני אלה נמצא גם רואה החשבון המבקר: לפי דיווחי החברה, BDO נדרש לבצע ברבעון הזה הליכים רחבים מהמקובל: במקום להסתפק בסקירה רבעונית, לבצע נהלי ביקורת מלאים ביחס לסעיפים ולרכיבים הרלוונטיים לסוגיית המלאי, לבחון את עבודת פאהן קנה ולעבור על הביאורים שיוכנו בעקבות הממצאים. 

המשמעות היא שהמשרד שנתן חוות דעת נקייה על אותם דוחות ממש, שסימן במו ידיו את המלאי כעניין המפתח היחיד בביקורת ותיאר אותו כבעל "סיכון מובנה לעקיפת בקרות פנימיות", הוא גם מי שיצטרך לבחון את עבודת הבודק החיצוני ולחתום בסופו של דבר על המספרים המתוקנים. 

אם תימצא טעות מהותית שנוגעת לשנים שכבר בוקרו, המסקנה תיגע בהכרח גם בהיקף ובאופי הביקורת שבוצעה. זה אינו כשל אתי, וזה גם המצב הרגיל: הדין מטיל את חובת הביקורת על רואה החשבון המכהן, ואין מנגנון שממנה אוטומטית מבקר אחר במצבים כאלה. אבל זה כן מצב שבו מי שנדרש להעריך את התוצאה הוא גם מי שנדרשת ממנו עמדה לגבי העבר שלו עצמו, וזו נקודה שרשות ניירות ערך תבחן ככל הנראה בפני עצמה. 

מבנה הבקרה שקדם לכל זה מסביר לא מעט: תומר הייתה חברה פרטית עד מאי, והמתאר מציין במפורש כי "החברה הינה חברה פרטית, ועל כן החובה הקבועה בסעיף 146 לחוק החברות, למנות מבקר פנימי, אינה חלה עליה". לא כיהנו בה דירקטורים בלתי תלויים, ולא חלה עליה חובת דיווח על אפקטיביות הבקרה הפנימית. שכר הטרחה של רואה החשבון בגין הביקורת הסתכם ב-200 אלף שקל, וסכום זה כיסה, לפי המתאר, את ביקורת שלוש השנים 2023-2025 יחד עם המעבר הראשוני מתקינה חשבונאית ישראלית לתקינה בינלאומית, אצל חברה עם הכנסות של 245 מיליון שקל. 

גם מסמכי העסקה השאירו את הנושא מחוץ למוקד: בטבלת גורמי הסיכון שבמתאר, המדרגת שישה סיכונים מיוחדים לחברה ובהם מינוף גבוה, ריכוז פעילות במרכז הלוגיסטי ומתקפת סייבר, אין ולו גורם סיכון אחד שעניינו ניהול מלאי, פחת מלאי או מלאי איטי. זאת, בסעיף שרואה החשבון הגדיר כעניין המפתח היחיד בביקורת. ובפרק התנאים המתלים נכתב כי "הושלמה בדיקת נאותות לתומר, לשביעות רצון החברה". 

אמות המידה: 157 אלף שקל בין עמידה להפרה זהו החלק שבו סעיף המלאי חדל להיות עניין חשבונאי והופך לעניין קיומי, והוא ככל הנראה גם מה שהופך את ההחלטה שלא לחתום להחלטה כל כך כבדה. 

 לפי ביאור 11, התחייבה תומר כלפי הבנקים לשלוש אמות מידה פיננסיות: שההון העצמי לא יפחת מ-20 מיליון שקל, צמוד למדד מאוגוסט 2022, ושיעורו ביחס לסך המאזן לא יפחת מ-21%; שסך החובות לזמן קצר כלפי בנקים ומוסדות פיננסיים לא יעלה "בכל עת על 80% מצרכי ההון החוזר של החברה או 100% מההון החוזר התפעולי של החברה"; ושהרווח הנקי לא יפחת מ-2 מיליון שקל. המלאי נמצא בתוך שלושתן. 

מדובר בנכס שכל הפחתה בו יורדת ישירות מההון העצמי ומסך המאזן. הוא הרכיב הגדול בהון החוזר התפעולי, שהוא המכנה של אמת המידה השנייה. והוא קובע את עלות המכר, ומכאן את הרווח הנקי שנמדד באמת המידה השלישית. אין כאן שלושה מבחנים עצמאיים, יש שלושה מבחנים שנשענים על אותו מספר. 

התוצאה ידועה: "נכון לימים 31 בדצמבר 2025 ו-2024, החברה לא עמדה באמות המידה הפיננסיות לעיל", נכתב בביאור, והחברה קיבלה מהבנקים לאחר תאריכי החתך כתבי הסכמה שבמסגרתם ויתרו על הדרישה לפירעון מיידי. בעקבות אי העמידה סווגו הלוואות לזמן ארוך בסך 13.1 מיליון שקל ב-2024 ו-11 מיליון שקל ב-2025 לזמן קצר. והנה המספר החד: הרווח הנקי ב-2024 עמד על 2.157 מיליון שקל, כלומר 157 אלף שקל בלבד מעל הסף החוזי של 2 מיליון שקל. זהו 0.233% מיתרת המלאי באותה שנה. 

סטייה של פחות מרבע אחוז בהערכת המלאי הייתה מורידה את הרווח מתחת לרף. יחס ההון למאזן, לשם השוואה, עמד על 12.4% בסוף 2025 ועל 10.2% בסוף 2024, מול דרישה של 21%. 

 ההקשר הבנקאי מחמיר את התמונה

הסכמי האשראי כוללים שעבוד צף על נכסי החברה וערבות אישית בלתי מוגבלת של בעל השליטה, תניית הפרה צולבת בין הבנקים, ואיסור חלוקת דיבידנד ללא הסכמה. כלומר המלאי אינו רק הנכס שנמדד באמות המידה, הוא גם חלק מהביטחונות שניתנו כנגד החוב. ובנקודה מהותית להמשך: אמות המידה, כך נכתב בביאור, "נקבעו בהתאם לדוחות כספיים המבוססים על תקינה חשבונאית ישראלית", והחברה פנתה לבנקים כדי להתאים אותן ל-IFRS. 

אם הבדיקה תוביל לתיקון מספרי, המשא ומתן הזה ייפתח מחדש מנקודה גרועה יותר. אותו מספר החזיק גם את העסקה עצמה. אחד התנאים המתלים לזימון האסיפה שאישרה את המיזוג היה ש"בהתאם לדוחותיה הכספיים של תומר, ה-EBITDA לשנת 2025 אינו נמוך ב-5% ומעלה לעומת ה-EBITDA לשנת 2024". 

ה-EBITDA ב-2024 עמד על 18.6 מיליון שקל, ולכן הסף היה 17.7 מיליון. בפועל נרשמו 20.4 מיליון. המרווח, 2.7 מיליון שקל, שווה 4.3% מיתרת המלאי. וגם את התגמול. בתומר היה בעל השליטה דורון קימלוב זכאי למענק שנתי בגובה 5% מהרווח התפעולי, כ-613 אלף שקל לפי תוצאות 2025. במדיניות התגמול של החברה הממוזגת המענק בנוי במדרגות לפי הרווח לפני מס: מתחת ל-3.499 מיליון שקל אין מענק כלל, ומעליו מענק בגובה שלוש משכורות. 

הרווח לפני מס ב-2025 עמד על 3.822 מיליון שקל, 323 אלף שקל מעל המדרגה, שהם 0.52% מהמלאי. מדיניות התגמול אמנם כוללת מנגנון השבה אם יתברר בדיעבד שהנתונים "הינם מוטעים וכי נדרשת הצגתם מחדש", אך גם חריג מפורש: "השבה כאמור לא תחול במקרה של הצגה מחדש של דוחותיה הכספיים של החברה הנובעת משינוי בתקינה החשבונאית". ולבסוף, שווי העסקה. 

הערכת השווי העמידה את שווי הפעילות על 147.1 מיליון שקל ואת שווי תומר על 82.2 מיליון שקל, מכפיל של 7.2 על ה-EBITDA, ועל בסיס זה נקבע יחס החלפת המניות שהעניק לקימלוב כ-71% מהחברה הממוזגת. המלאי נכנס למודל פעמיים: הוא מגדיר את בסיס הרווחיות ההיסטורי שעליו נבנתה התחזית, והוא מגדיר את הנחת 132 ימי המלאי שקובעת את ההשקעה בהון החוזר לאורך כל שנות התחזית. הערכת השווי אף מציינת בפירוש כי "העלייה ביתרת המלאי תומכת בגידול בהיקף ההכנסות של החברה". זהו ההקשר שבתוכו נכנסה סמנכ"לית כספים חדשה לדוחות של חברה שזה עתה הפכה ציבורית, וזהו ההקשר שבתוכו החליטה לא להיכנס לתפקיד. הבדיקה טרם הסתיימה, ואין עדיין קביעה אם קיימים פערים, מה היקפם ובאילו שנים נוצרו.

תגובת תומר מזון: "הבדיקה המקצועית טרם הושלמה, והחברה לא תנהל אותה באמצעות הערכות וספקולציות בתקשורת. עם השלמתה והתבהרות התמונה, תדווח החברה לציבור באופן מלא ומסודר על ממצאיה, כנדרש."