עורך הדין חתם על ההסכם בלי לקרוא - וישלם על זה
בית משפט השלום ברחובות קבע כי הטענה שלפיה מתווכת "עבדה בחינם" לא הגיונית, אבל גם המתווכת לא הסבירה כנדרש את פרטי ההסכם ללקוח - ובעקבות כך הוחלט על פשרה בין הצדדים
עורך דין ותיק, בעל ניסיון של יותר מעשור בדיני חוזים, חתם על שני מסמכים במטבח של בית זר - ולמד על בשרו שגם עורכי דין לא תמיד קוראים את מה שהם חותמים עליו. הסיפור מתחיל בבית מסוג קוטג' בגדרה, עובר דרך פגישה תמימה לכאורה ביד בנימין, ומסתיים בבית משפט שהיה צריך להכריע למי להאמין: לבעל הבית שטען שהוטעה, או למתווכת שלטענתו הבטיחה לו שירות בחינם.
הכל התחיל בסוף 2021, כשמתווכת נדל"ן בשם אורית חן שאולי התקשרה לעורך הדין והציעה למכור עבורו את ביתו בגדרה. הוא הסכים, אבל בתנאי אחד: הוא ימכור רק אחרי שימצא בית חלופי למשפחתו ביד בנימין. לטענתו, בשיחה נוספת בינואר 2022 סוכם בעל פה שהמתווכת תקבל בלעדיות על הנכס, ובתמורה הוא יהיה פטור לגמרי מתשלום דמי תיווך.
חודש לאחר מכן, בפברואר 2022, מצא עורך הדין בית לרכישה ביד בנימין. באמצע פגישה עם המוכרים, ביקשה ממנו המתווכת לצאת עמה למטבח כדי לחתום על מה שהציגה כמסמכי בלעדיות. הוא חתם, ולטענתו מבלי שהבין שמדובר בהתחייבות כספית. בפועל הוא חתם על שני מסמכים: הסכם בלעדיות והסכם תיווך שכלל דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ.
"לא הייתי קורא את ההסכם"
חודשיים אחר כך נמכר הבית תמורת 2.86 מיליון שקל, והמתווכת דרשה את דמי התיווך - 66.9 אלף שקל. עורך הדין סירב לשלם וטען שהוטעה, שהמסמך זויף לאחר החתימה בהוספת פרטים כמו מספרי גוש וחלקה, וכי מלכתחילה הוא היה אמור לקבל שירות בחינם. במסרון שהוא שלח בזמן אמת הוא אף כתב, לפי מה שהובא בפני בית המשפט: "נראה לך שלא הייתי קורא את ההסכם אם לא הייתי יודע שיש לי הקלטה". רק שבחקירתו הנגדית התברר שההקלטה הנטענת פשוט לא קיימת. לדבריו, "יש לי כמה הקלטות... לצערי יש לי שיחות אחרות עם אורית, דווקא לא זאת שבאמת סיכמנו".
הסיפור הסתבך עוד יותר כשהמתווכת עצמה, שהוגשה נגדה התביעה יחד עם בעלת משרד התיווך, ביקשה בעצמה למחוק אותה מהתביעה - וטענה שנגררה להליך בעל כורחה. בעלת המשרד טענה מנגד שמדובר בקנוניה: שהמתווכת קיבלה שוחד מהנתבע ושינתה את גרסתה רק אחרי שעזבה את המשרד, ופתחה עסק מתחרה.
הרשמת הבכירה נעמה פרס מבית המשפט השלום ברחובות בחנה את הראיות וקבעה שהגרסה של המתווכת, שלפיה הוסכם שהיא תעבוד בחינם, "התמוטטה לחלוטין בחקירתה הנגדית". הרשמת הצביעה על כך שבזמן אמת המתווכת דווקא שלחה לנתבע הודעות גבייה, טענה כי "הצדק עמה", וחתמה על ייפוי כוח לפתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו - התנהלות שלא מסתדרת עם טענה מאוחרת לפטור מתשלום.
לגבי הטענה שההסכם זויף, גם היא נדחתה. הרשמת קיבלה את גרסת בעלת משרד התיווך שהתוספות היו טכניות בלבד - פרטי גוש וחלקה שנמסרו על ידי הנתבע עצמו בטלפון, לצורך הוצאת נסח טאבו. גם טענת ה"טעות וההטעיה" נפלה. בית המשפט הזכיר את הכלל המשפטי הוותיק: מי שחותם על מסמך, חזקה עליו שהבין את תוכנו - וקל וחומר כשמדובר בעורך דין פעיל שמתמחה בדיני חוזים. הנתבע עצמו הודה שסקר את המסמכים, וגם אישר שאיש לא הכריח אותו לחתום.
אז למה בכל זאת הופחת הסכום?
אבל בית המשפט לא נתן לתובעת ניצחון מלא. השופטת קבעה שדווקא צד התיווך התרשל: ההסכמים הוצגו לנתבע במהלך פגישה שעסקה בעניין אחר לגמרי - רכישת ביתו החדש - מבלי שהוסבר לו כראוי מהי משמעות ההתחייבות הכספית, ובלי שנמסר לו עותק מהמסמכים באותו מעמד. לדבריה, על מתווך מקצועי מוטלת חובה להסביר ללקוח, בשפה פשוטה, את מה שהוא מחתים אותו עליו.
התוצאה: פשרה. במקום 2% דמי תיווך, נפסק לתובעת רק 1% - כ-28.6 אלף שקל בתוספת מע"מ, שמסתכמים ב-33,462 שקל, בצירוף ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 שקל.
