על נישומים עשירים, התחמקות ממס ובכירים לשעבר

דווקא העשירים משלמים פחות מס

רו"ח נדב הכהן המנוח היה לא רק אחד ממומחי המס המובילים בישראל, אלא גם איש אשכולות בעל חוש הומור נפלא ותובנות חדות ומקוריות. לפני עשרות שנים הוא כתב מערכון בכיכובו של שייקה לוי (הגשש), בו "מוכיח" יועץ המס שהונו של לקוחו מקורו בשרשרת העברות בין עורכי דין ברחבי העולם, המגיעה עד לירושה מאיל הספנות היווני אריסטוטלס אונסיס.

בכיר לשעבר ברשות המיסים מואשם שסייע לאפל להעלים מיליונים

נזכרתי במערכון הזה למקרא כתב האישום נגד שמעון כהן, שהיה מבכירי רשות המיסים, וכמה מלקוחותיו. לטענת המדינה, כהן התמחה ביצירת רשת סבוכה של נאמנויות בינלאומיות שסייעו ללקוחותיו לחמוק מתשלומי מס במיליוני שקלים. הנאשמים מכחישים, בית המשפט הוא שיכריע, אבל הפרשה שבה ומעלה נקודה כאובה וידועה: חוסר השוויון בתחום המס. דווקא העשירים משלמים פחות מאשר חלקם החוקי וההוגן, משום שידם משגת לשכור את מיטב המומחים וליצור את המבנים הדרושים.

שיהיה ברור: מותר לגמרי לנצל את חוקי המס כדי לשלם פחות. בפסק דין ידוע קבע הנשיא המנוח מאיר שמגר, כי זכותו ואף חובתו של מומחה המס למצוא עבור לקוחו את הדרך המיטבית להפחתת המס. בתנאי אחד: שזה חוקי. זה ההבדל בין עסקה אמיתית לעסקה מלאכותית, בין תכנון מס לתחמון מס.

חוסר השוויון טבוע ביסודה של הכלכלה הקפיטליסטית, שאפשר לומר עליה את מה שאמר וינסטון צ'רצ'יל על הדמוקרטיה: היא השיטה הגרועה ביותר, חוץ מכל האחרות. כידוע, מוטב להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. העשירים יכולים לרכוש טיפול רפואי טוב יותר, חינוך טוב יותר, ייצוג משפטי טוב יותר וייעוץ מס טוב יותר. ככה זה.

איפה הבעיה? כאשר נחצה סף האי-חוקיות. אפשר לתהות מדוע אדם שהרוויח הרבה מיליונים רוצה להתחמק מתשלום כמה מיליונים, אבל זה כנראה הטבע האנושי; ויש שיטענו, שלא תמיד הרווחים הושגו ביושר מלא, אז ברור שגם המס לא ישולם ביושר מלא. השאלה האמיתית היא מה עושים כדי להרתיע את העשירים מחציית הרף הזה.

התשובה היא כפולה: הרתעה וחינוך. דיני המס סבוכים מאוד, כך שמחלוקת אזרחית מוכרעת לאחר שנים, וחשדות לפלילים – לאחר שנים רבות. בשל כך, ההרתעה - של היחיד ושל הרבים - מאבדת הרבה מאוד ממשמעותה. למצב הזה יש כמה פתרונות.

ראשית, צריך לתת למערכת יותר משאבים: יותר מפקחי מס מעולים שיתמקדו בעשירים, יותר פרקליטים מצוינים שיידעו להתמודד איתם, יותר שופטים מומחים בתחום. ההשקעה תחזיר את עצמה מהר מאוד. שנית, יש להרחיב ולהחמיר את השימוש בכלים מינהליים נגד עברייני מס: יותר תיקי כופר וקנסות גבוהים יותר; מי שיסרב וילך לבית המשפט - יחטוף קנס כפול ומשולש. שלישית, החמרה נוספת בענישה הפלילית, עם חילוטים מירביים וקנסות גבוהים ואולי גם חקיקת עונשי מינימום.

בנושא החינוך, נדרש שינוי יסודי בתפיסה של רבים מאיתנו. איכשהו, עבירות מס נתפסות כפחות חמורות מאשר עבירות אחרות ויש אפילו מי שבסתר ליבם מריעים לעבריינים כאלה. קחו לדוגמא את אייל גולן: מי שקורא להחרימו עושה זאת בשל עבירות המין בהן לא הואשם ולא הורשע, ולא בשל עבירות המס בהן הודה בהעלמה של מיליונים.

• חשבוניות ב-26 מיליון שקל, מס של 4 מיליון: כך נחשף החשד נגד בעל חברת בנייה מרמת השרון
• רשות המסים באה לחפש, הבן שרף הכל על המנגל - האב ברח ל-3 שבועות

חייבים להעביר מסר ברור, כולל במסע פרסום תמידי: עבריין מס גונב מכולנו, פוגע בביטחון האישי של כולנו, פוגע בבריאות של כולנו, פוגע בחינוך של כולנו, פוגע ברווחה של כולנו. את עברייני המס צריך להוקיע ולהקיא. וכך הם ישלמו לא רק בחירותם ובכיסם, אלא גם במעמדם החברתי - וככל שיהיו עשירים יותר ויעלימו אותו, כך הענישה בכל המישורים תהיה קשה יותר.

אתמול ברשות המיסים, היום מולה

באחד הפיליטונים הכלכליים הנדירים שלו, תיאר אפרים קישון על פני שלושה עמודים כיצד בכיר מומחי המס בתל אביב מציע לו רשת ענפה של מהלכים כדי להתחמק מתשלום מס של כמה מאות שקלים. זו הדרך הפשוטה, אומר לו המומחה; אתה גם יכול לא להצהיר על ההכנסה. המומחה הזה, מציין קישון, היה מבכירי מס הכנסה וכעת מנצל את הפרצות שיצר בתפקידו הקודם.

שמעון כהן היה מנהל המחלקות המקצועיות ברשות המיסים וממלא מקום הסמנכ"ל המקצועי שלה - אחד התפקידים החשובים בה. לאחר פרישתו מהרשות הוא הקים משרד מצליח, אך כעת טוענת הפרקליטות שהוא ביצע עבירות חמורות נגד המדינה ונגד הרשות. שוב, ברור שההכרעה היא בידי בית המשפט, אך עולה כאן שאלה עקרונית. כיצד יש להתייחס למי שעבד בשירות המדינה וכעת עובד מולה ואפילו נגדה?

במישור המשפטי, התשובה ברורה: זה בסדר גמור. יש חופש עיסוק, לא כל אחד עובד בשירות המדינה כל ימיו, ואין לצפות ממי שעסק במיסים להפוך למומחה אבטחה. יש כללי צינון, לעיתים אפילו מחמירים מדי, ולאחר תקופה זו - יעשה איש-איש לביתו, תוך ניצול מירבי של כישוריו ונסיונו. אז הוא מכיר אנשים בשירות הציבורי? ככה זה במדינה שהיא באמת קטנה.

התשובה מצויה במישור אחר לגמרי. בסיומו של הספר "נשיא על הכוונת", העוסק בניסיון לרצוח את הנשיא שארל דה-גול, נשאל הבלש קלוד לאבאל - מי שעלה על עקבותיו של "התן" - בידי שר הפנים לגבי סידורי הביטחון שנקבעו לטכסים בהם ישתתף דה-גול. הוא השיב: "אנו מגיעים לאמצעי האחרון – והבסיסי – של הבילוש: עלינו לפקוח שבע עיניים. אין לי הצעה אחרת באשר לאמצעי הביטחון, אדוני השר. הם נראים כלילי שלמות, ממש מדהימים".

• הקריפטו מתבגר: רשות שוק ההון מסמנת את הדרך למיסוד הענף
• נשיא בית המשפט היה צריך דירה, אז המדינה הפקיעה אחת

אפשר לנקוט אמצעי זהירות כלילי שלמות ומדהימים בעת המעבר מהשירות הציבורי לשוק הפרטי. אבל אז מגיעים לאמצעי האחרון והבסיסי: היושר האישי. הרוב המכריע של עובדי המדינה הם אנשים ישרים. אפשר להתלונן על איטיותם, קבעונותיהם, רמתם, שירותיהם; אבל המושחתים שביניהם הם קמצוץ זעיר. ואת אלה צריך לתפוס.

לאבאל מבקש ומקבל רשות לשוטט באיזור הטכסים כדי לנסות ולתפוס את "התן". ואכן, הוא זה שמגלה ומחסל אותו ממש בשנייה האחרונה, לאחר שכמעט והצליח לרצוח את דה-גול. להבדיל, בסופו של יום - את מי שפועלים בניגוד לחוק צריך לתפוס בעבודת שטח מייגעת.