בגידה, הפלה ופיצול מניות: כשבני זוג לשעבר רבים על כל שקל

זוג צעיר, נישואים שנמשכו כחמש שנים, ילד משותף בן 7 - וסכסוך רכושי שנמתח על פני כמעט שלוש שנות התדיינות. פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, על ידי השופטת הילה אוחיון גליקסמן, שופך אור על אחד הנושאים המסובכים ביותר בגירושים בישראל: איך מחלקים דירה, זכויות פנסיוניות ומניות של חברת הייטק שהמשיכו לתפוח בשווי גם אחרי הפרידה.

הזוג נישא ב-2018, ומועד הקרע - הרגע שממנו נספרים הנכסים המשותפים - נקבע ל-14 לאפריל 2023. האשה, מורה להוראה מתקנת שמנהלת גם עסק קטן משלה, עבדה במשרד החינוך. האיש עבד כשכיר בחברת הייטק אמריקאית בתחום אבטחת המידע, ובמהלך הנישואין צבר שם 4,483 מניות.

בזמן הנישואים רכש הזוג דירה משותפת באשקלון, ששופצה ופוצלה לשתי יחידות מושכרות. הדירה נאמדה בכ-1.35 מיליון שקל. האיש טען שצריך להחזיר לו קודם 600 אלף שקל - 300 אלף מההון העצמי שלו ו-300 אלף שקיבל כהלוואה מהוריו - ורק אחר כך לחלק את השאר שווה בשווה. לחלופין, הוא ביקש חלוקה של 60% לטובתו.

בית המשפט דחה את הבקשה על הסף. השופטת הזכירה את ההלכה הקבועה, שלפיה כששני בני זוג חותמים ביחד על רכישת נכס והוא נרשם על שם שניהם, וזה מבטא הסכמה לחלק אותו שווה בשווה, "יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא". מכיוון שהצדדים מעולם לא ערכו הסכם ממון שהחריג את הכסף הזה, חל כאן כלל ברירת המחדל של החוק: חלוקה שווה, בלי קיזוזים.

הבגידה וההפלה לא קונות כלום

האיש ניסה גם טיעון אחר: היעדר הרמוניה בנישואין, שהתבטא לטענתו בבגידה של האשה ובהחלטתה לבצע הפלה יזומה, מצדיק לדבריו לפגוע בחלקה בדירה. השופטת דחתה זאת בצורה ברורה, וציטטה מפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה "אין להעניש אדם על חלקו בפירוק היחסים על ידי סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג". כלומר מי שהיה "אשם" יותר בפירוד לא משלם על כך מהכיס.

השופטת גם לא קיבלה את גרסת האיש לגבי ההשקעה החיצונית, הוא לא הצליח להוכיח שה-300 אלף שקל אכן היו כסף נפרד ולא הצטרפו לקופה המשותפת. לגבי הכסף מהוריו, היא קבעה שההורים הם כלל לא צד להליך, ולכן הטענה לא רלוונטית.

הסוגיה המורכבת ביותר נגעה למניות. אחרי מועד הקרע ביצעה החברה פיצול מניות ביחס של 1:2, כך שהאיש מחזיק כיום כפול מניות - אך בשווי של מחצית כל אחת. האשה ביקשה לאזן לפי הכמות והשווי העדכניים, שהם גבוהים משמעותית. השופטת דחתה זאת: פיצול מניות הוא "פעולה טכנית בלבד" שלא משנה את שווי ההחזקה הכולל, ולכן האיזון ייעשה לפי 4,483 המניות שהיו בבעלות האיש במועד הקרע, כך שהאשה זכאית למחצית מהכמות ההיא, ולא ממה שיש בידיו כיום.

גם בשאלת ברוטו מול נטו הכריעה השופטת בדרך ביניים יצירתית. האיש טען שאם ימכור מניות כדי לשלם לאשה, הוא ישלם עבורן מס, ולכן מגיע לו ניכוי. האשה טענה שהוא בכלל לא מתכוון למכור, אז שישלם לה לפי השווי המלא. השופטת קבעה מנגנון נאמנות: האשה תקבל מיד את חלקה בערך נטו - 1,053,678.5 שקל, בתוספת הצמדה וריבית - ובמקביל יפקיד האיש עוד כ-583 אלף שקל בחשבון נאמנות למשך שלוש שנים. אם הוא ימכור מניות בתקופה הזו, הוא יקבל בחזרה מהנאמנות את חלקה היחסי של האשה במס ששילם בפועל. אם הוא לא ימכור עד תום שלוש השנים, הכסף כולו יעבור לאשה, בלי שהיא תחויב במס עתידי כלל.

גם פערי השכר לא הועילו

האשה ניסתה גם לטעון לחלוקה לא שוויונית של 40%-60% לטובתה, בטענה שהאיש משתכר כ-50 אלף שקל בחודש לעומת כ-10,500 שקל שלה. גם כאן השופטת לא התרשמה: הנישואים קצרים יחסית, שני בני הזוג צעירים, האשה לא ויתרה על קריירה למענו, וממילא בסיום ההליך היא תקבל לידיה כ-1.5 מיליון שקל נטו לפחות. "לא ניתן לומר כי האשה יוצאת מקופחת ממערכת היחסים", כתבה השופטת.

• כל אחד תבע לקבל מהרכוש של השני - מי מבני הזוג ניצח?
• העביר דירה לבנותיו בלי תמורה - ושילם על זה בביהמ"ש

בסיכומו של דבר, הדירה תימכר והתמורה תתחלק שווה בשווה, הזכויות הסוציאליות יאוזנו לפי חוות דעת האקטואר, והמניות יאוזנו בכסף לפי המנגנון שנקבע. כל צד יישא בהוצאותיו.