בזן דורשת 5 מיליארד דולר כדי להתפנות מחיפה - יותר מפי 2 מהשווי שלה בבורסה

כמה יעלה למדינה לפנות את בזן ממפרץ חיפה? אם נשאל את החברה, נקבל תג מחיר של יותר מ-5 מיליארד דולר - סכום של כ-16 מיליארד שקל, שזה יותר מפי שניים משווי השוק הנוכחי של בזן -1.92%   בבורסה, שעומד על כ-7.2 מיליארד שקל.

המספר הזה הוצג במסגרת הדיונים שמנהל הצוות הבין-משרדי בראשות ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, שבוחן מחדש חלק מההנחות שעל בסיסן התקבלה החלטת הממשלה לפנות את בתי הזיקוק עד סוף העשור. בבזן לא מסתפקים בהשוואה לשווי של החברה הציבורית. החישוב מתבסס בין היתר על הערכות שווי שנעשו לפעילות הקבוצה בשנים האחרונות על ידי BDO ו-KPMG, בטווח של 3.2-3.8 מיליארד דולר, ועליהן מוסיפה החברה עוד 600-800 מיליון דולר שמבטאים, בין היתר, את סביבת מרווחי הזיקוק ואת הרווחיות העתידית שהיא צופה.

זה עדיין לא סוף החשבון מבחינת בזן. החברה טוענת שהאומדן אינו כולל מאות מיליוני דולרים נוספים של נזקים שלדבריה נוצרו מאז שהמדינה החלה לקדם את הפינוי, וגם לא את מלוא עלויות סגירת המפעלים, פירוק המתקנים ופינוי הקרקע. בנוסף היא דורשת שהמדינה תיתן מענה לעובדים שיושפעו מהמהלך.

מהצד השני, המדינה כבר מנסה להנמיך ציפיות. שמחון הבהיר כי מתקיימים דיונים על פיצוי לבזן, אבל לדבריו היקפו "אינו מתקרב" לסכום שהציגה החברה. כלומר, גם אם כולם מסכימים שפינוי מתקן תעשייתי בסדר גודל כזה לא יכול להיעשות בחינם, הפער בין הצדדים כרגע הוא של מיליארדי דולרים.

עם זאת בדיווח שהוציאה כעת לבורסה הבהירה החברה כי במכתב ששלחה למדינה היא לא קבעה את שוויה ולא נקבה בסכום הפיצוי שהיא דורשת במסגרת המשא ומתן. בבזן ציינו כי הערכות השווי וניתוח הרגישות למרווחי הזיקוק נועדו להמחיש למקבלי ההחלטות את המשמעות הכלכלית האפשרית של הפינוי, אך הדגישו כי "אין לראות" במכתב הבעת עמדה מצד החברה ביחס לשוויה, וכי אין ודאות לגבי היקף הפיצוי שתקבל, אם בכלל.

למה בזן בכלל יכולה לבקש סכום כזה?

אחת הסיבות היא שהמעמד שלה בקרקע קצת יותר מורכב מזה של מפעל שהמדינה פשוט יכולה להורות לו לארוז ולעזוב. ב-2007, במסגרת המהלכים שהובילו להפרטת החברה, נחתם הסכם שמסדיר את זכויות בזן בקרקע במפרץ חיפה. החברה קיבלה זכות חכירה ל-49 שנים, עם אופציה ל-49 שנים נוספות. מבחינת בזן, המשמעות היא שהיא מחזיקה בזכויות שמאפשרות לה לכאורה לפעול במתחם עוד עשרות שנים, ולכן החלטה של המדינה להקדים את סיום הפעילות יוצרת מבחינתה אירוע כלכלי שדורש פיצוי. הפרטת בזן עצמה הכניסה למדינה באותה תקופה יותר מ-6 מיליארד שקל.

אבל הוויכוח כבר מזמן אינו רק על שווי הקרקע או המפעלים. 

כפי שכתבנו בעבר, שמחון הקים ביולי צוות מקצועי לבחינה מחדש של ההנחות הכלכליות, התכנוניות והאנרגטיות שעומדות בבסיס תוכנית הפינוי. הבדיקה מגיעה בעקבות דוח מבקר המדינה, שהעלה סימני שאלה לגבי המשקל שניתן לביטחון האנרגטי וליכולת של ישראל להבטיח אספקת דלקים בשעת חירום. להרחבה: שמחון מקים צוות לבחון מחדש את סגירת בז"ן.

ישראל מתכוונת להחליף חלק מיכולת הזיקוק המקומית ביבוא תזקיקים, ולשם כך נדרשות תשתיות אחסון, פריקה והולכה חדשות. אלא שחלק מהתשתיות האלה עדיין לא הושלמו, והמלחמות בשנים האחרונות הפכו את שאלת התלות ביבוא להרבה פחות תיאורטית.

• חריגות הבנזן מפילות את מניות בזן ופטרוכימיים; החברה: "אין שינוי בעלות העבודות"
• האוטובוס המימני הראשון בישראל נמסר לבזן: עד 600 ק"מ בין תדלוקים

בזן עצמה משתמשת היטב בטיעון הזה. אחרי שטילים איראניים פגעו במתחם ואף גרמו להריגתם של שלושה מעובדי החברה ולהרס תחנת כוח קיטורית, אפשר היה לטעון שמדובר בהוכחה עד כמה האתר פגיע. בזן מסתכלת על אותה תמונה בדיוק ומגיעה למסקנה הפוכה: המלחמה הוכיחה, לטענתה, שמדינה שמוקפת איומים אינה יכולה להיות תלויה לחלוטין ביבוא תזקיקים דרך הים.

והרבעון האחרון רק הופך את החשבון למסובך יותר

מבחינת המדינה, דווקא התוצאות האחרונות של בזן מחדדות את הקושי להעריך את השווי הכלכלי של הפעילות. ברבעון השני של 2026 רשמה בזן רווח נקי של כ-263 מיליון דולר, לעומת הפסד של 37 מיליון דולר ברבעון המקביל. ה-EBITDA המנוטרל זינק לכ-317 מיליון דולר, לעומת 75 מיליון דולר שנה קודם לכן, ומרווח הזיקוק המנוטרל הגיע ל-17.9 דולר לחבית לעומת 10.5 דולר ברבעון המקביל. ההכנסות הגיעו לכ-2.7 מיליארד דולר.

המלחמה עצמה יצרה כאן מצב קצת פרדוקסלי. מצד אחד היא פגעה פיזית במתקני בזן והסבה לחברה נזקים כבדים. מצד שני, השיבושים בשוק האנרגיה, הפגיעה בתשתיות זיקוק באזור ובעולם ומלאי התזקיקים הנמוכים תמכו במרווחי הזיקוק והפכו את הפעילות השוטפת שלה לרווחית הרבה יותר.

לכך נוספו גם כספי הביטוח בעקבות פגיעת הטילים. בזן הגיעה להסכמות על פיצוי כולל של כ-245 מיליון דולר - כ-98% מתקרת הכיסוי - וחלק מהסכום נרשם בתוצאות. השיפור הוריד את יחס המינוף הפיננסי לכ-0.9, לעומת כ-1.5 בסוף 2025, ואפשר לחברה להכריז על דיבידנד של 120 מיליון דולר.

כל אלה חשובים כשמגיעים לשאלת ה-5 מיליארד דולר. בזן יכולה לטעון שהמדינה לא מפנה מפעל מפסיד שנמצא בדרכו להיסגר ממילא, אלא פעילות שמסוגלת לייצר מאות מיליוני דולרים של EBITDA ברבעון בתנאי שוק מסוימים ושמחזיקה גם בערך אסטרטגי למשק הישראלי.

• עסקה של עד 500 מיליון אירו ירדה מהפרק: פריים אנרג'י נפרדת מספרד
• כ-180 מיליארד שקל במניות ובאופציות: ההון של עובדי ההייטק ומה הוא עושה לכלכלה

מצד שני, ברור שגם אי אפשר פשוט לקחת רבעון חריג של מרווחי זיקוק גבוהים ולכפול אותו קדימה עשרות שנים. בתי זיקוק הם עסק מחזורי מאוד, מרווחי הזיקוק עולים ויורדים במהירות, ובשנים חלשות בזן כבר הוכיחה שהיא יודעת גם להפסיד.

העסק מתחיל להיות יקר מידי

תוכנית פינוי מפרץ חיפה נולדה מתוך תפיסה רחבה שהמדינה רוצה להרחיק את התעשייה המזהמת מלב מטרופולין חיפה, לפנות שטח לפיתוח מגורים ותעסוקה ולשנות את פני האזור. מנגד, כדי שזה יקרה לא מספיק לסגור את שערי בית הזיקוק. צריך להקים תשתיות חלופיות, לדאוג לאחסון דלקים, להבטיח יבוא רציף, לטפל בעובדים, לפנות ולשקם את הקרקע - וכעת מתברר שגם שאלת הפיצוי עצמה יכולה להגיע למיליארדי דולרים.

אם עלות הפינוי הישירה והעקיפה מתחילה לטפס לרמות כאלה, הממשלה תצטרך לחשוב מחדש לא רק האם היא רוצה את בזן מחוץ למפרץ חיפה, אלא כמה הציבור מוכן לשלם כדי שזה יקרה - ומהי החלופה האנרגטית שתישאר ביום שאחרי.

להרחבה בביזפורטל: עיריית תל אביב אישרה: חוות המיכלים ברדינג תהפוך למתחם תרבות
קבוצת דלק כבר שווה 15.9 מיליארד שקל