תשואה של יותר מ-7% בלי ללכת לאג"ח זבל: ההשקעה שהמשקיעים כמעט לא מכירים

כשהאג"ח הממשלתיות הארוכות בארה"ב יורדות והתשואות עולות, מתחילים להיפתח מקומות מעניינים גם בשוק האג"ח הקונצרני. אחת הפינות הפחות מוכרות היא ה-"Baby Bonds" - אג"ח חברות עם ערך נקוב של 25 דולר בלבד, לעומת 1,000 דולר באג"ח קונצרניות רגילות, שנסחרות בבורסות ניו יורק ונאסד"ק ממש כמו מניה. 

השוק הזה מסתכם בכמעט 40 מיליארד דולר, ובתקופה האחרונה הוא מציע משהו שלא היה קל למצוא במשך שנים: תשואות של יותר מ-7% גם בחלק מהאג"ח שמדורגות בדירוג השקעה. השם "Baby Bond" קצת מטעה. 

אין כאן אג"ח קצרות או קטנות מבחינת הסיכון. הן נקראות כך בעיקר בגלל הערך הנקוב הנמוך שלהן. למעשה, חלק גדול מהאג"ח האלה ארוך מאוד - 30, 40 ואפילו 50 שנה. היתרון למשקיע הפרטי הוא הנגישות: במקום להיכנס לשוק האג"ח הקונצרני שבו עסקאות של עשרות אלפי דולרים נחשבות קטנות, אפשר לקנות נייר בודד בסביבות 20 דולר, לראות מחיר רציף בבורסה ולמכור אותו כמו מניה. דוגמה מעניינת היא AT&T. לחברת התקשורת יש אג"ח בריבית נקובה של 5.35%, שמועד הפירעון שלה הוא רק בנובמבר 2066 והיא נסחרת תחת הסימול TBB. 

האג"ח נסחרת כיום באזור 19-20 דולר, הרבה מתחת לערך הנקוב של 25 דולר, ולכן התשואה למשקיע שקונה אותה היום מגיעה לכ-7%. היא מדורגת Baa2 על ידי מודי'ס ו-BBB על ידי S&P - כלומר דירוג השקעה. רק לפני כשנה המחיר היה קרוב ל-24 דולר, מה שממחיש היטב שגם אג"ח של חברה גדולה יכולה לרדת בעשרות אחוזים כאשר הריבית הארוכה עולה.

גם פורד מציעה כמה אג"ח כאלה. אג"ח בריבית של 6% לפירעון בדצמבר 2059 נסחרת סביב 20 דולר ומציעה תשואה לפדיון באזור 7.5%-8%. היא אמנם נראית כמו מניית בכורה בגלל הסימול שלה - FPRC - אבל מדובר בחוב של פורד. החברה הנפיקה במקור כ-800 מיליון דולר מהסדרה, והיא רשומה למסחר בניו יורק. במקרה של פורד צריך לשים לב שהדירוג אינו אחיד: S&P מדרגת חלק מהחוב בדירוג השקעה, בעוד מודי'ס נמצאת מדרגה אחת מתחת. 

 אז למה נותנים 7% על חברות כאלה?

 התשובה הראשונה היא הריבית. תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב ל-30 שנה עלתה לאזור 5.25%, כך שגם אג"ח קונצרניות איכותיות צריכות לתת פרמיה מעליה. ה-Baby Bonds מציעות כיום בערך שתי נקודות אחוז נוספות, ובחלק מהמקרים אפילו יותר. העלייה בתשואות פגעה במחירי האג"ח הקיימות, ולכן אג"ח שהונפקה לפני שנים בריבית של 5%-6% נסחרת עכשיו ב-15, 18 או 20 דולר במקום 25 דולר. וזה בדיוק מה שיוצר את ההזדמנות - אבל גם את הסיכון. 

אם התשואות הארוכות בארה"ב ירדו, אג"ח שנסחרת כיום ב-20 דולר יכולה ליהנות גם מהריבית השוטפת וגם מעליית מחיר משמעותית. לעומת זאת, אם החששות מאינפלציה ומהגירעון האמריקאי ידחפו את תשואות האג"ח הממשלתיות עוד למעלה, ה-Baby Bonds הארוכות יכולות לרדת עוד. רבות מהן כבר איבדו יותר מ-10% מתחילת השנה. יש גם סיכון נוסף שצריך להכיר.

לא כל Baby Bond היא חוב בכיר. AT&T ופורד מציעות בין היתר חוב בכיר, אבל חלק גדול מהשוק מורכב מחוב נחות. במקרה של בעיה בחברה, החוב הזה נמצא נמוך יותר בסדר הנשייה, ובחלק מהסדרות החברה יכולה אפילו לדחות תשלומי ריבית בלי שהדבר ייחשב מיד לחדלות פירעון. גם חברות ביטוח כמו פרודנשל מנפיקות חוב נחות כזה; לפרודנשל יש למשל סדרה בריבית 5.625% הנסחרת בבורסת ניו יורק.

ויש עוד מלכודת: חלק גדול מהאג"ח ניתנות לפדיון מוקדם על ידי החברה, בדרך כלל החל מחמש שנים לאחר ההנפקה. אם הריבית תרד בצורה חדה והאג"ח תהפוך יקרה עבור החברה, היא יכולה למחזר את החוב ולפדות אותה ב-25 דולר. 

• גולדמן זאקס משנה כיוון: ממליץ להגדיל חשיפה למניות וגם לאג"ח - מה השתנה?
• אג"ח אחת מציעה 8.7% והממשלתית 3.5% - האם הפער שווה את הסיכון?

כאשר האג"ח נסחרת כיום עמוק מתחת ל-25 דולר זה דווקא פחות מטריד, אבל צריך תמיד לבדוק את התשואה לפדיון ואת התשואה במקרה של פדיון מוקדם ולא להסתנוור רק מהריבית הנקובה. מי שמוכן לקחת עוד סיכון יכול למצוא גם 9%-10%. אג"ח של חברת התקשורת Lumen, למשל, מגיעות לתשואה באזור 10%, אבל שם כבר מדובר בחוב בדירוג זבל והסיכון שונה לחלוטין. כלומר, אין ארוחות חינם: ככל שהתשואה מטפסת, בדרך כלל מתגלה מתחתיה שילוב כלשהו של סיכון אשראי, מח"מ ארוך, נחיתות בחוב או נזילות נמוכה. ועדיין, רמת התשואות הנוכחית הופכת את ה-Baby Bonds למעניינות. 

למשקיע שמאמין שהריבית הארוכה בארה"ב קרובה לשיא, אג"ח בדירוג השקעה שנקנית ב-20 דולר ומציעה תשואה של כ-7% יכולה לתת שני מנועי תשואה: ריבית גבוהה ועליית מחיר אם התשואות ירדו. מי שחושב שהתשואות הארוכות עוד בדרך למעלה צריך לזכור את הצד השני של המשוואה - אג"ח שמועד הפירעון שלה ב-2059 או 2066 יכולה להתנהג הרבה יותר כמו נכס תנודתי מכפי שהמילה "אג"ח" גורמת לחשוב.