איך קונים אג"ח בחו"ל?
אג"ח של גוגל בתשואה של 7.2% נשמעת כמו הזדמנות, אבל לקנות אותה מישראל זה סיפור אחר. מסתבר שבארה"ב, בשוק החוב הגדול בעולם, המשקיע הקטן קונה מול סוחרים ומשלם יותר מאשר בבורסה בתל אביב.
התשואה של כ-7.2% על אג"ח של אלפאבית, החברה האם של גוגל, שלחה השבוע משקיעים ישראלים לבדוק איך קונים אותה. מתברר שבשוק האג"ח האמריקאי, הגדול בעולם, המשקיע הקטן מקבל שירות פחות טוב מזה שהוא רגיל אליו בתל אביב, ומשלם עליו יותר. להרחבה: אג"ח של גוגל ב-7.2% מול השקעה במניית גוגל.
המספר הגבוה מגיע מסדרה ל-20 שנה שאלפאבית הנפיקה באוגוסט בדולר אוסטרלי. בהנפקה היא שילמה עליה 6.98%, הריבית הגבוהה ביותר שהחברה נתנה אי פעם על חוב, ומאז המחיר ירד והתשואה עלתה. משקיע ישראלי שקונה את הסדרה הזאת חשוף לדולר האוסטרלי מול השקל, לא לדולר האמריקאי. באותו חודש גייסה החברה גם 25 מיליארד דולר בעשר סדרות דולריות, והארוכה שבהן, עד 2066, הונפקה בתשואה של 6.53%, כ-1.3 אחוז מעל אג"ח ממשלת ארה"ב. מאז התשואה על האג"ח האמריקאית ל-10 שנים טיפסה ל-5.2%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007, וגררה איתה גם את החוב של החברות. אלפאבית מדורגת AA+ ו-Aa2, מהדירוגים הגבוהים בקרב חברות אמריקאיות. להרחבה: למה שוק המניות עדיין לא נבהל מתשואות האג"ח.
לפי תשקיף ההנפקה, יחידת הקנייה המינימלית היא 2,000 דולר ערך נקוב, ומעליה מדרגות של 1,000 דולר. כלומר כ-6,100 שקל בשער של 3.03-3.05 שקלים לדולר.
למה בתל אביב זה פשוט יותר
בבורסה בתל אביב אג"ח קונצרנית נקנית כמעט כמו מניה. יש ספר פקודות גלוי, המחיר מתעדכן לאורך יום המסחר, ואפשר לקנות בכמה מאות שקלים. בסוף 2025 היה שווי השוק של האג"ח הקונצרניות המקומיות כ-168 מיליארד דולר, והמחזור היומי הממוצע בהן, בלי קרנות סל, הגיע ל-316 מיליון שקל. בבתי ההשקעות למסחר עצמאי העמלה על קנייה של אג"ח מקומית עומדת על כ-0.08% מהעסקה.
בארה"ב, בשוק החוב הקונצרני הגדול בעולם, המסחר באג"ח של חברות מתנהל ברובו מחוץ לבורסה, מול סוחרים של בנקים ובתי השקעות שמצטטים מחיר קנייה ומחיר מכירה. העסקאות מדווחות למערכת הפיקוח TRACE, אבל המשקיע רואה את המחיר של עסקה שכבר נסגרה ולא ספר פקודות חי. כ-72% מהעסקאות באג"ח קונצרניות הן של 100 אלף דולר ומטה, ובהן הפער בין המחיר שבו לקוחות קנו מהסוחרים למחיר שבו מכרו להם עמד בשנים 2023-2024 על כ-0.47% בממוצע. בעסקאות של מיליון דולר ומעלה הוא היה כ-0.21%. על קנייה ומכירה של 5,000 דולר מדובר בכ-23 דולר שנבלעים במחיר, עוד לפני העמלה.
גם בתל אביב יש סדרות שכמעט לא זזות, ובגלל זה נכנסה לתוקף בסוף אוגוסט רפורמת נזילות במדדי התל-בונד, שבוחנת כל סדרה לפי חציון המחזור היומי שלה על פני 180 ימי מסחר.
בתעריפוני הבנקים הגדולים העמלה המלאה על קנייה ומכירה של ניירות ערך זרים, כולל אג"ח, עומדת על 0.9% עם מינימום של 25 דולר, ובפעולה עצמאית באתר או באפליקציה יש הנחות שמורידות אותה לכמחצית. על זה נוספים דמי ניהול פיקדון רבעוניים והוצאות צד ג' של הקסטודיאן והברוקר בחו"ל, שבאחד התעריפונים מגיעות עד 6 דולר לנייר שנסחר מחוץ לבורסה בארה"ב. התעריף הזה פתוח למשא ומתן, ולקוחות עם תיק גדול מקבלים בדרך כלל הנחה.
בפועל, הקנייה דרך הבנק מתחילה במספר הזיהוי של הסדרה, קוד ISIN בן 12 תווים, כי לאלפאבית יש סדרות רבות עם מועדי פדיון וקופונים שונים. הלקוח נותן הוראה עם מחיר מקסימלי, והבנק מעביר אותה לסוחר בחו"ל. הפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה שהסוחר מצטט הוא חלק מהעלות, גם כשהוא לא מופיע בשורת העמלות.
בברוקר זר כמו אינטראקטיב ברוקרס, שחשבונות רבים של ישראלים פתוחים בו, העמלה על אג"ח קונצרנית אמריקאית היא 0.1% מהערך הנקוב עד 10,000 דולר, עם מינימום של דולר אחד, ו-0.025% על הסכום שמעל. בקנייה של 5,000 דולר ערך נקוב מדובר ב-5 דולר. המרווח של הסוחר עדיין שם, כי העמלה משולמת בנוסף למחיר שהוא מצטט.
- הסיבה ששוק המניות לא מתרגש בינתיים מתשואת האג"ח ומה יכול לקלקל את החגיגה?
- אג"ח של גוגל ב-7.2% או השקעה במניית גוגל?
בכל קנייה של אג"ח באמצע התקופה הקונה משלם למוכר גם את הריבית שנצברה מאז הקופון האחרון, ומקבל אותה בחזרה בתשלום הבא. באג"ח עם קופון של 6.5% לשנה, קנייה של 2,000 דולר שלושה חודשים אחרי תשלום הריבית מוסיפה לחשבון כ-32.5 דולר.
במס, ארה"ב פוטרת תושבי חוץ ממס על ריבית של אג"ח רשומות של חברות אמריקאיות, בתנאי שהמשקיע חתם על טופס W-8BEN מול הגוף שמחזיק לו את הנייר. בלי הטופס מנוכה 30%. בישראל חל מס של 25% על הריבית ועל הרווח הריאלי בנייר ערך הנקוב במטבע חוץ, והרווח מחושב ביחס לדולר. מי שקנה בשער של 3.05 שקלים ורואה את הדולר נחלש מאבד חלק מהתשואה כשהוא מתרגם אותה לשקלים. להשוואה, אג"ח ממשלת ישראל ל-10 שנים נסחרת בתשואה של כ-3.95%.
העקיפה הנפוצה היא קרן סל. VCIT של ואנגארד גובה 0.03% בשנה, IGIB של איישרס 0.04% ו-LQD הוותיקה 0.14%, וכל אחת מחזיקה מאות אג"ח של חברות בדירוג השקעה. אפשר לקנות יחידה אחת בעמלת מניה רגילה ולמכור אותה בכל רגע של המסחר בניו יורק. אבל לקרן אין תאריך פדיון, היא מחליפה אג"ח קצרות בחדשות כל הזמן, ולכן המחיר שלה ממשיך להגיב לשינויי הריבית בלי מועד שבו הכסף חוזר במלואו. החלוקות שלה נחשבות דיבידנד, ואמנת המס בין ישראל לארה"ב קובעת להן ניכוי של עד 25%. החלק שמקורו בריבית יכול להיות פטור, אבל זה תלוי בסיווג של הקרן ובאופן שבו הברוקר מיישם אותו.
הפתרון הקרוב ביותר לאג"ח בודדת הוא קרנות iBonds של איישרס, שכל אחת מהן מחזיקה אג"ח שנפדות באותה שנה. בסוף השנה הקרן מתפרקת ומחלקת את הכסף למחזיקים. הקרן לדצמבר 2033, למשל, מחזיקה כ-420 אג"ח, גובה 0.10% בשנה ומציגה תשואה של כ-5.6%, עם חלוקה חודשית. הסכום שיתקבל בפירוק אינו מובטח מראש, אבל הסיכון מפוזר על מאות חברות במקום חברה אחת.
בתל אביב פועלות קרנות מחקות על מדדי אג"ח קונצרני אמריקאי. קסם iBoxx US Liquid Investment Grade Top 30, למשל, גובה 0.25% דמי ניהול ועוד 0.02% דמי נאמנות, נסחרת בשקלים וחשופה לדולר, ויש לה גם גרסה מנוטרלת מט"ח. היקף הנכסים בה צנוע, כ-82 מיליון שקל.
- שיא של 22 שנה: אג"ח ארה"ב ל-30 שנה ב-5.44% - זה מגיע למניות ולמשכנתאות
- בקשה להליכי חדלות פרעון לחברת זראסאי - בצל מחלוקת בין מחזיקי האג"ח
מי שמחזיק אג"ח ארוכה של אלפאבית בעצמו תלוי בחברה אחת, וגם רגיש מאוד לריבית. לסדרה עד 2066 יש מח"מ של כ-14 שנים, כך שעלייה של אחוז אחד בתשואות בשוק מורידה את מחירה בכ-14%, גם אם החברה משלמת כל קופון בזמן.
