אוקיינוס בעומק 170 ק"מ מתחת לקרח: הירח של אורנוס שמסתיר סוד

מתחת לקרח של אריאל, אחד הירחים של אורנוס, היה אולי פעם אוקיינוס בעומק של כ-170 קילומטר. לשם השוואה, העומק הממוצע של האוקיינוס השקט הוא כ-4 קילומטר. זו המסקנה של מחקר שפורסם בכתב העת Icarus, שנשען על תמונות שצולמו לפני 40 שנה ועל מודל ממוחשב של הכוחות שפעלו על הירח.

אריאל הוא הירח הבהיר ביותר של אורנוס והשני הקרוב אליו, עם קוטר של כ-1,159 קילומטר. למרות הגודל הקטן, פני השטח שלו מסובכים במיוחד. מכתשים עתיקים נמצאים ליד אזורים צעירים הרבה יותר, וחלק מהאזורים החלקים נוצרו כנראה בהתפרצויות של "הרי געש קרים", שפולטים מים וקרח במקום סלע מותך. הירח מכוסה גם בסדקים, ברכסים ובעמקים שנוצרו כשחלקים מהקרום שקעו, וחלקם גדולים יותר כמעט מכל מבנה דומה במערכת השמש.

איך מגלים אוקיינוס שאף אחד לא ראה

החוקרים, בהובלת כיילב סטרום מאוניברסיטת צפון דקוטה ועם שותפים ממכון המדע הפלנטרי וממעבדת הפיזיקה היישומית של ג'ונס הופקינס, התחילו מהסדקים. הם מיפו את המבנים הגדולים שנראים על פני הירח, ובנו מודל של הכוחות שפועלים עליו כשהוא מקיף את אורנוס. המסלול של אריאל לא עגול לגמרי, ולכן כשהוא מתקרב לכוכב ומתרחק ממנו, כוח המשיכה מותח אותו ולוחץ עליו, והוא עובר מצורה של כדורגל לצורה מעט מוארכת וחזרה.

כדי שהכוחות האלה ייצרו סדקים בגודל שרואים היום, צריך אחד משני דברים: שכבת קרח דקה מאוד מעל אוקיינוס ענק, או מסלול מעט פחות עגול מעל אוקיינוס קטן יותר. בשני המקרים, לדברי החוקרים, חייב להיות שם אוקיינוס. לפי המודל, בעבר החריגות של המסלול של אריאל הייתה בערך 0.04, פי 40 מהיום ופי ארבעה מזו של אירופה, הירח של צדק שידוע באוקיינוס שמתחת לקרח שלו.

שני עולמות של אוקיינוס

זה המחקר השני של אותו צוות. במחקר קודם הגיעו החוקרים למסקנה דומה לגבי מירנדה, ירח אחר של אורנוס. יחד, לדבריהם, יש סיכוי שבמערכת של אורנוס היו שני "עולמות אוקיינוס". עד היום הדוגמאות המפורסמות היו אירופה של צדק ואנסלדוס של שבתאי, שמתחת לקרח שלהם יש אוקיינוסים של מים נוזליים, ולכן הם נחשבים למקומות מבטיחים לחיפוש אחר חיים.

החוקרים לא יודעים מתי בדיוק היה האוקיינוס של אריאל, כמה זמן הוא החזיק מעמד, והאם משהו ממנו נשאר היום. הבעיה היא שכמעט כל מה שאנחנו יודעים על אורנוס וירחיו מגיע מביקור אחד: החללית וויאג'ר 2 חלפה על פניו בינואר 1986, וצילמה את החצי הדרומי של אריאל ושל מירנדה בלבד. החצי הצפוני עדיין לא צולם.

הדרך חזרה לאורנוס

לדברי טום נורדהיים מג'ונס הופקינס, שמוביל את המענק של נאס"א שמימן את המחקרים, המודל נותן תחזיות למה שחללית עתידית תמצא בחצי הצפוני, למשל איפה צפויים להיות סדקים ורכסים. בסופו של דבר, הוא אומר, צריך פשוט לחזור לשם ולבדוק.

ויש כבר תוכנית כזו. בסקר העשור של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, שפורסם ב-2022, נבחרה משימה לאורנוס, מקפת וגשושית, לעדיפות הראשונה של נאס"א בין המשימות הגדולות. אבל לוח הזמנים תלוי בתקציב, ובינתיים החללית Europa Clipper, ששוגרה ב-2024, בדרך לאירופה ותגיע אליה ב-2030. כתבנו כאן על תגלית נוספת מהחלל השבוע.