35 מיליון דולר כדי להחליף את האוניברסיטה: ההימור של עמק הסיליקון על דור ה-AI
במשך שנים היה בעמק הסיליקון סיפור אהוב במיוחד: מארק צוקרברג עזב את הרווארד, ביל גייטס עזב את הרווארד, ועוד שורה של יזמים בנו חברות ענק בלי להשלים תואר. עכשיו אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות בעולם לוקחת את הרעיון הזה צעד קדימה. במקום לעודד צעירים לעזוב את האוניברסיטה, היא מקימה עבורם מוסד משלה.
אנדריסן הורוביץ משקיעה 35 מיליון דולר ב-Horowitz Andreessen Academy, בית ספר פרטי בסן פרנסיסקו שמכוון לצעירים אחרי התיכון ולסטודנטים בתחילת הדרך. יחד עם כסף ממשקיעים ושותפים נוספים, היקף המימון מגיע ל-42 מיליון דולר.
זו חברה למטרות רווח, והיא מגיעה עם הצעה חריגה: בלי תואר אקדמי, בלי ציונים במתכונת הרגילה, בלי מבחנים ובלי יום שעובר ברובו בהרצאות. במקום זה התלמידים אמורים לבנות מוצרים, לעבוד על פרויקטים, להקים חברות ולבלות חלק גדול מהזמן בעבודה מעשית.
הכיתה הראשונה אמורה לכלול כ-50 תלמידים ולהתחיל בשנה הבאה. השנה הראשונה תהיה בחינם ותפעל כתוכנית של שנה אחת. כל תלמיד יקבל גם עד 50 אלף דולר בקרדיטים למחשוב ולכלי AI ותקציב של 5,000 דולר לנסיעות ולמחקר. המגורים בסן פרנסיסקו, אחד המקומות היקרים בארה"ב, נשארים על חשבון התלמידים.
המודל המלא אמור להגיע בהמשך כתוכנית של שנתיים, בכפוף לאישורים הנדרשים, ושם כבר מתוכנן שכר לימוד ברמה של אוניברסיטאות פרטיות מובילות, לפי ההערכות סביב 60 עד 90 אלף דולר בשנה. מי שחשב שהרעיון הוא "אוניברסיטה בלי התואר ובחצי מחיר" עלול להתאכזב. שנתיים במסלול כזה עשויות לעלות 120 עד 180 אלף דולר בשכר לימוד, לפני מגורים ומחיה בסן פרנסיסקו.
מה מקבלים בתמורה? בעיקר גישה. בין החברות שמחוברות למיזם נמצאות אנתרופיק, גוגל, מטא, אנבידיה, OpenAI, פלנטיר, קוינבייס, סטרייפ, אנדוריל וריפליט. התלמידים אמורים להשתתף בפרויקטים ובתקופות עבודה בחברות, ללמוד מאנשים שבונים חברות ומוצרים ולעבוד על רעיונות משלהם.
גם רשימת האנשים שאמורים להגיע להרצאות מלמדת מה נמכר כאן. בין השמות שהוצגו נמצאים ג'נסן הואנג, סאטיה נאדלה, מירה מוראטי, טראוויס קלניק ופטריק קוליסון. בעולם שבו פגישה עם האדם הנכון יכולה להפוך פרויקט לחברה ולפתוח דלת למשקיע, רשת הקשרים היא חלק מרכזי מהמוצר.
בראש המוסד עומד גגן ביאני, ממייסדי פלטפורמת הלימודים יודמי. הבחירה בו מעניינת. יודמי עצמה נבנתה סביב הרעיון שאפשר ללמוד כישורים באינטרנט מחוץ למסגרת האוניברסיטאית, ועכשיו הוא מנסה לקחת את העיקרון הזה למסגרת פיזית, יקרה וסלקטיבית מאוד.
מה שווה תואר בעולם של AI
נכון להיום, שכר הלימוד הממוצע הרשמי באוניברסיטה פרטית ללא מטרות רווח בארה"ב עומד על כ-45 אלף דולר בשנה. כשמוסיפים מגורים, אוכל, ספרים והוצאות אחרות, התקציב השנתי הממוצע מגיע לכ-65 אלף דולר. במוסדות היוקרתיים ביותר מחיר המחירון יכול לחצות גם 100 אלף דולר בשנה.
- מחירון של 100 אלף דולר בשנה, והנחה ממוצעת של 57%: מה קורה באמת בהשכלה הגבוהה בארה"ב
- תקציב החינוך: 99 מיליארד שקל, ולאן הם באמת הולכים
הפער בין מחיר המחירון למחיר האמיתי באוניברסיטאות האמריקאיות גדול. סטודנטים רבים מקבלים מלגות והנחות, ולכן השוואה בין מחיר רשמי של מוסד אחד למחיר רשמי של אחר יכולה להטעות. ועדיין, משפחה מהמעמד הבינוני או הגבוה יכולה להוציא מאות אלפי דולרים על ארבע שנות לימודים. מול זה מציגה האקדמיה החדשה מוצר אחר לגמרי: במקום ארבע שנים ותואר, שנתיים, ניסיון מעשי ורשת של חברות טכנולוגיה.
נניח שסטודנט שוקל אוניברסיטה פרטית שמחיר המחירון הכולל בה הוא 85 אלף דולר בשנה, כלומר 340 אלף דולר לארבע שנים. אחרי סיוע ומלגות הוא משלם בפועל 55 אלף דולר בשנה, יחד 220 אלף דולר. במסלול החדש, אם המחיר יהיה 75 אלף דולר בשנה, כפי שמשתמע מהטווח המתוכנן, שנתיים יעלו 150 אלף דולר לפני דיור. הפער מול האוניברסיטה קטן הרבה יותר ממה שהכותרת "שנתיים במקום ארבע" מרמזת.
יש עוד מחיר שצריך להכניס לחשבון: שנתיים פחות מחוץ לשוק העבודה. צעיר שמסיים את המסלול בגיל 20 ומתחיל לעבוד בשכר של 100 אלף דולר בשנה נמצא, בתיאוריה, עם שנתיים נוספות של שכר לעומת בוגר אוניברסיטה של ארבע שנים, כלומר עוד 200 אלף דולר ברוטו עוד לפני שבוגר האוניברסיטה התחיל לעבוד. אם המסלול באמת יכניס את הבוגרים שלו למשרות טכנולוגיה טובות, זה חלק גדול מהתשואה הכלכלית שלו.
אבל ה"אם" כאן גדול. האקדמיה החדשה היא לא מוסד אקדמי מוכר, והיא לא מעניקה תואר. תלמיד שמסיים שנתיים ומחליט פתאום שהוא רוצה ללמוד משפטים, רפואה, מחקר אקדמי או מקצוע שבו תואר הוא תנאי כניסה, עלול לגלות שחלק גדול מהדרך עוד לפניו. גם נקודות זכות שאפשר להעביר למוסד אחר לא חלק מהמוצר כרגע.
אין גם הבטחה לעבודה. החברות הגדולות הן שותפות, הן יכולות להציע פרויקטים, ראיונות, מחשוב או סיוע, אבל הלימודים במוסד לא נותנים כרטיס כניסה לגוגל או ל-OpenAI.
וזו הנקודה שהופכת את הניסוי למעניין. במשך שנים האוניברסיטה מכרה ארבעה דברים יחד: ידע, תעודה, רשת קשרים וכרטיס כניסה לשוק העבודה. ה-AI מתחיל להוריד את המחיר של הידע. כמעט כל סטודנט יכול לשבת בבית ולקבל שיעור פרטי בקוד, במתמטיקה, בכלכלה או בכתיבה, ולכן הערך עובר יותר ויותר לשלושת הדברים האחרים. הורוביץ ואנדריסן אומרים למעשה שהם יודעים לבנות רשת קשרים טובה יותר, ניסיון עבודה טוב יותר וכרטיס כניסה טוב יותר לעולם הטכנולוגיה, גם בלי לתת תואר.
הטענה הזאת פוגשת שינוי שכבר מתחיל בשוק העבודה. המעסיקים נותנים יותר משקל לכישורים ולניסיון ופחות לדיפלומה, ובמקביל כישורי AI מתקדמים כבר מתורגמים לפערי שכר גדולים. בתפקידים שבהם עובד יכול להראות מוצר שבנה, קוד שכתב או חברה שהקים, התיק האישי יכול להיות חשוב יותר מהשם שמודפס על התעודה.
ועדיין, האוניברסיטה נותנת משהו שהאקדמיה החדשה תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת לתת: אפשרות לשנות כיוון. בן 18 שנכנס למדעי המחשב יכול לעבור לכלכלה, לפסיכולוגיה או לביולוגיה. צעיר שנכנס לבית ספר שנבנה סביב יזמות וטכנולוגיה עושה הימור ממוקד הרבה יותר על מי שהוא חושב שיהיה בעוד כמה שנים.
לכן 42 מיליון הדולר שהושקעו כאן הם פחות השקעה בבית ספר אחד ויותר ניסוי עסקי בשוק עצום. ההשכלה הגבוהה בעולם מגלגלת סכומי עתק, והמשקיעים בעמק הסיליקון רואים מוסדות יקרים, מסלולים של ארבע שנים ושוק עבודה שמשתנה הרבה יותר מהר מתוכניות הלימודים. אם 50 התלמידים הראשונים ייצאו משם עם חברות, משכורות גבוהות ומקומות עבודה אצל השותפות, יהיה למודל מוצר שקל מאוד למכור. אם יתברר שהקשרים נוצצים אבל התואר עדיין שווה יותר אצל רוב המעסיקים, מחיר של עשרות אלפי דולרים בשנה בלי דיפלומה יהיה הרבה יותר קשה להסביר.
