הבטיח 35% תשואה על השקעה במיאמי - ונמצא אחראי לתרמית
"שלום לכולם, שמי עורך-דין דוד אנג'ל, אני הבעלים של חברת פליפ ומנכ"ל פעיל בחברה. חברת פליפ מתמחה בשוק הנדל"ן בארצות הברית כבר למעלה מ-33 שנה". כך נפתח סרטון פרסומי ביוטיוב שצפה בו השופט רון גולדשטיין מבית משפט השלום בתל אביב. בבית המשפט טען אותו עורך דין ש"מעולם לא הייתי בעלים של החברות", ומהמסמכים עלה שהחברה התאגדה בניו-יורק ב-2015. הפער הזה הפך לאחת מאבני היסוד בפסק דין שקבע כי עו"ד אנג'ל ומנהל החברות, דוד טאוזוביץ, ביצעו עוולת תרמית כלפי זוג משקיעים ישראלים, ועליהם להשיב להם 190 אלף דולר.
בני הזוג, שפעלו באמצעות בנם, העבירו בסוף 2019 סכום של 220 אלף דולר לחשבון נאמנות של עורך דין אמריקאי, במסגרת הסכם השקעה בעסקאות "פליפ": רכישת נכסים במחיר נמוך, השבחתם ומכירתם ברווח. הנכס נרכש, הושכר בסתר, נמכר ב-250 אלף דולר, והכסף נותר בחשבון החברות. "קשה להלום כי הנתבעים ייאחזו בשטר החוב כמגן מפני התביעה, שעה שהם עצמם לא קיימו את ההתחייבות הכספית המרכזית הקבועה בו", כתב השופט.
מה הובטח למשקיעים ומה נחתם?
בסרטון הפרסומי הציג עו"ד אנג'ל תשואות "בין 10 ל-35% בשנה, תלוי כמובן באיזה מודל בוחר הלקוח", והביא דוגמה: "רכשנו עבורו דירה במיאמי בסכום של 195 אלף דולר. אחרי 4 חודשים בלבד נמכרה הדירה בסכום של 260 אלף דולר". בראיון בתוכנית "מקצוענים בשטח" בהנחיית אלון גל, שצורף גם הוא לתיק, אישר כי המשקיעים "יכולים להגיע לרמות תשואה גבוהות בין 25 עד 44 אחוזים בתוך שנה". על הביטחונות אמר: "הכסף עובר בנאמנות לעורכי דין, נשאר בנאמנות לפני העסקה", והנכס "נרשם כמעט במיידית על שם הלקוח".
ההסכם עצמו הציע שני מסלולים: תשואה מובטחת של 10% "ללא כל קשר לתוצאת ההשקעה", או חלוקה שווה של הרווח הנקי, "ככל שיתקבל רווח כזה". המשקיעים בחרו במסלול השני. ההסכם הגדיר "שנה ממוצעת" כתקופה של 10 עד 14 חודשים שבה מבוצעות לפחות שתי עסקאות פליפ, והתחייב לרישום הנכסים על שם המשקיעים.
בינואר 2020 זכתה אחת החברות במכרז כינוס בבית המשפט במיאמי-דייד ורכשה דירת קונדומיניום ב-148,300 דולר. הנכס נרשם על שם החברה. כחודש אחר כך פרצה מגפת הקורונה.
מה נאמר למשקיעים בזמן אמת, ומה קרה בפועל?
בחודשים שאחרי כן שלח הבן מיילים חוזרים. באפריל 2020 השיב עו"ד אנג'ל שאחרי ניכוי כספי השיפוץ "נותרו כ-50,000 דולר ארה"ב בחשבון הנאמנות", והתחייב להעביר את היתרה "מיידית לאחר רגיעה של המצב". ביוני 2020 כתב כי "אנו לא משכירים נכס לעסקת פליפ". בספטמבר, במענה למכתבי עורך דין, נמסר שוב כי "יתרת הכסף מוחזקת אצל הנאמן".
בבית המשפט התברר אחרת. טאוזוביץ הודה שהכספים הועברו מחשבון הנאמנות לחשבון החברות: "כתוב בהסכם שהם שולחים את הכסף לא שיישאר בחשבון של אלן ששון". הוא הודה גם שהנכס הושכר "חודשיים או חודשיים וחצי" בתקופת הקורונה, ובתצהיר אישר הכנסות שכירות של 5,400 דולר. חוזה השכירות, שהצהיר כי אין לו "כל בעיה" להמציא, לא הוגש מעולם.
"אחת משתיים", כתב השופט: "או שהנתבע 3, שהעביר את ההודעות 'מטעם החברות', ידע כי הכספים שוחררו לחברות זמן רב קודם לכן ובכל זאת הודיע לתובעים כי היתרה 'בנאמנות'; או שמסר הודעות אלה בלא שידע ובלא שבדק, תוך שהוא מציג עובדה כאמת בעודו אדיש לאמיתותה".
מקרה דומה, שבו כספי נאמנות שוחררו לפני רישום הנכס, נדון בעבר בבית משפט השלום בתל אביב: השקעות אלטרנטיביות מסוכנות - רכש דירה בארה"ב, אך לא קיבל אותה.
למה שטר החוב על 225 אלף דולר לא הגן על החברות?
באוקטובר 2020 הציעו החברות להשיב את כספי ההשקעה בתנאי שלא תוגש תביעה. המשקיעים חתמו על כתב ויתור מותנה בהשבה תוך 45 עד 50 ימי עסקים. הכסף לא הגיע. במאי 2021 נחתם בפני נוטריון בניו-יורק מסמך שכותרתו Promissory Note, שלפיו ישולמו 30 אלף דולר תוך שבוע ו-195 אלף דולר נוספים עד אוגוסט 2021. התשלום הראשון הגיע באיחור של חודש. השני, בלשון פסק הדין, "לא שולם מעולם".
הנתבעים טענו שהמסמך הוא הסכם פשרה מחייב, שכולל תניית שיפוט בניו-יורק ומייתר את הסכם ההשקעה. השופט דחה זאת: "המסמך שעליו נסמכים הנתבעים אינו חתום על-ידי התובעים; מנסחו העיד כי מדובר בהתחייבות חד-צדדית של החברות". עורך הדין האמריקאי שניסח את המסמך העיד כי "זה לא חתום ע"י שני הצדדים זה כאילו איזה סוג של צ'ק". השופט הוסיף כי "שטר חוב, מעצם טיבו, מחייב את עושהו כלפי הנפרע, ואולם אין הוא מקים חיובים על הנפרע".
ההסבר של הנתבעים לאי-התשלום, שלפיו הבן הורה בטלפון שלא לשלוח את היתרה כי דרש סכום גבוה יותר, נדחה כ"טענה בעל-פה שלא נתמכה בכל תיעוד, וזאת בהתקשרות שכל שלביה, מן המשא ומתן ועד לדרישות עו"ד צ'סיר, תועדו בהתכתבויות מפורטות". השופט ציין גם ש"מי שסבור כי הצד שכנגד עתיד להתנער מהסכמות, פתוחה בפניו הדרך לקיים את חיובו ולעמוד על זכויותיו, ואין הוא רשאי פשוט להימנע מתשלום".
מי באמת עמד מאחורי החברות?
עו"ד אנג'ל טען שלא היה צד להסכמים, שלא קיבל "אגורה שחוקה" מכספי ההשקעה, ושכל מה שעשה היה לערוך את ההסכם בשם החברות. טאוזוביץ העיד אחרת. כשנשאל אם ההסכם ביניהם הוא שאנג'ל "מביא את הלקוחות, עושה את החוזה, והוא הנציג בארץ", השיב: "נכון". על חלוקת הרווחים אמר: "הוא מקבל, כמו שנקרא, מתחלקים ברווחים והוא מקבל עמלה".
השופט העדיף את גרסת טאוזוביץ, "שנמסרה כתיאור שגרתי של אופן ההתנהלות בזמן אמת בין הנתבעים, על פני הכחשתו הגורפת של הנתבע 3". על הסרטון כתב: "מי שמעיד על עצמו (בסרטון הפרסומי) כי הוא הבעלים בעודו יודע כי אינו כזה, ומי שאומר על חברה בת ארבע שנים כי היא בת 33 שנה, אינו טועה בתום לב". כשעומת אנג'ל עם דבריו בסרטון, "לא נתן להם כל הסבר, אלא הכחיש את 'התזה' כולה כ'שקר וכזב'".
- "הפרשנות בוודאי צריכה להיות מרחיבה לגבי סוכה במדינה יהודית"
- המרכז לפיתוח המקומות הקדושים: עלול לקרוס משום שלוין ואמסלם לא ממנים ועד
ההתחייבות לרשום את הנכס על שם המשקיעים לא הייתה ניתנת לקיום מלכתחילה, קבע השופט, משום שהנכסים נרכשים במכרזי כינוס על שם החברה. כשנשאל טאוזוביץ "אז למה הטעיתם את הלוינים והתחייבתם בחוזה לרשום דירות על שמם? אם זה אי אפשר?", לא ניתנה "תשובה של ממש". השופט הגדיר זאת "היצג כוזב מובהק, ולא הפרה חוזית מאוחרת", והזכיר כי "רישום הנכס על שם התובעים היה אמצעי הבטוחה המרכזי שעמד לרשותם".
פרט נוסף הכביד על הנתבעים: במשא ומתן ב-2021 דרש טאוזוביץ למחוק תלונה שהגישו המשקיעים ללשכת עורכי הדין בניו-יורק נגד הנאמן, כתנאי להשבת הכסף. השופט ראה בכך ראיה "לזיקת אינטרסים בין החברות לבין הנאמן".
מה השופט לא קיבל?
התביעה, שהועמדה לצורכי אגרה על 1,166,150 שקלים, כללה גם דרישה לתשואה של 495,880 שקלים על בסיס הבטחה ל-35% בשנה. השופט דחה אותה: "משבחרו התובעים ביודעין במסלול חלוקת הרווחים, על סיכוייו וסיכוניו, אין הם יכולים לאחוז בדיעבד בשני המסלולים גם יחד". הרווח ממכירת הנכס, שנמכר בנובמבר 2022 תמורת 250 אלף דולר ונטו 223,288 דולר, היה "זניח". גם טענת הרמת המסך נדחתה, כי מדובר בחברות זרות ולא הוגשה חוות דעת על הדין בניו-יורק. התביעה נגד אשתו של טאוזוביץ, שנרשמה כבעלת מניות, נדחתה משלא הוכח חלקה האישי.
בית משפט אחר חייב לאחרונה מנהל חברה באופן אישי במקרה של הבטחות תשואה על מגרשים בפלורידה: הזדמנות חד פעמית? חברת נדל"ן ומנהלה יפצו משקיע.
כמה ישלמו ומי?
שתי החברות, עו"ד אנג'ל וטאוזוביץ ישלמו ביחד ולחוד 190 אלף דולר בשקלים לפי השער מנובמבר 2022, בצירוף הצמדה וריבית, וכן 70 אלף שקלים על עוגמת נפש. השופט נימק את הסכום הגבוה ב"גובה הסכום שלא הושב לתובעים, משך הזמן שחלף, הותרתם באפילה באשר לנעשה בכספם, ההודאה בחוב לצד הימנעות מהשבתו במשך שנים". החברות ישלמו בנפרד את מלוא דמי השכירות, 5,400 דולר, כי "הכנסה שנצמחה מהחזקת הנכס גרידא... נובעת מכספי התובעים ולא מפועלן של החברות". לכך נוספו 40 אלף שקלים הוצאות ו-45 אלף שקלים שכר טרחה.
על עו"ד אנג'ל כתב השופט כי "ההגנה המוקנית לעורך דין כלפי הצד שכנגד מניחה פעולה בכובע מקצועי בלבד, והנחה זו אינה מתקיימת כאן, משנקבע כי הנתבע 3 הציג עצמו כבעלים וכמנכ"ל, חתם על ההסכם כ'מנכ"ל' ומתחלק ברווחי העסקה".
תמורת המכירה, 223,288 דולר, מוחזקת בחשבון החברות מאז נובמבר 2022. טאוזוביץ העיד ש"הכסף מוכן לשלוח". הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 21 יום.
