יזם תיירות הפציץ בבקשות את המדינה ובית המשפט - וישלם 60,000 שקל
אודי אהל הגיש בקשות לקרקע ללא מכרז במאות דונמים, אך אפילו לא מילא את הטפסים הדרושים. עתירותיו השתרעו על פני 200 עמודים והוא הגיש 70 בקשות סרק
תיירות אודי אהל, אשר ניסה ללא הצלחה ליזום פרויקט תיירותי בצפת, ישלם למדינה הוצאות של 30,000 שקל על דחיית ערעוריו לבית המשפט העליון - לאחר שחויב בתשלום דומה על דחיית עתירותיו לבית המשפט המחוזי בנצרת. בעוד שבמחוזי מדובר היה בהוצאות מתונות ביחס לאורך ההליך ולצורה בה אהל הכביד עליו, הרי שבעליון זהו סכום גבוה בהתחשב בכך שהערעורים נדחו ללא דיון ובפסקי דין קצרצרים - עדות למורת הרוח של השופטים מהתנהלותו של אהל.
אהל החל בשנת 2013 לקדם את "אקו פארק" - אטרקציה תיירותית אקולוגית ולצידה מלונית בת 24 חדרים. משרד התיירות תמך בתוכנית ובשנת 2016 נחתם הסכם בין אהל לרמ"י, להקצאת 12 דונם להקמת הפארק, המלונית וחניון. בשנת 2017 אישרה הוועדה המחוזית את בקשתו להגדיל את המלונית ל-80 חדרים, אך שנה לאחר מכן התגלו בתוכנית קשיים והוועדה המחוזית התנתה את אישורה בהגדלת מספר החדרים ל-120.
אהל לא עמד בתנאים וההסכם עם רמ"י פקע ב-2019; רמ"י דחתה את הבקשה להארכתו, בנימוק שמדובר בתוכנית שונה מהותית מזו שעמדה בבסיס ההסכם. בהמשך הציע אהל להקים מלון רחב ידיים, בלא האטרקציה האקולוגית. לאחר שבקשתו להאריך את ההסכם נדחתה סופית, עתר אהל לבית המשפט המחוזי. סגן הנשיאה, שאהר אטרש, ציין, כי העתירה הייתה בת 102 עמודים ואהל ביקש 26 סעדים, שרובם אינם רלוונטיים לעתירתו, ולאורך ההליך הגיש בקשות רבות שכולן היו מיותרות (לפי בדיקת הח"מ - 40 בקשות).
אטרש דחה את העתירה באומרו, כי אכן מדובר בתוכנית שונה לחלוטין ולכן לא ניתן להאריך את ההסכם המקורי. משרד התיירות ורמ"י פעלו בהתאם להסכם ואין כל סיבה להתערבות חריגה של בית המשפט בשיקול דעתם המקצועי, במיוחד כאשר הובהר שאין כעת היתכנות למימוש התוכנית - הן המקורית והן המאוחרת.
אפילו לא התקרב להוכיח
במקביל הגיש אהל עתירה נוספת, בה ביקש להורות למשרד התיירות ורמ"י לדון בבקשתו להקצאת קרקע בלא מכרז במועצה האיזורית עבר הירדן, לצורך הקמת פרויקט תיירותי. בשנים 2021-2020 ביקש אהל 13 פעמים לקבל קרקעות שונות, בהיקף של מאות דונמים. משרד התיירות הבהיר לו, כי עליו להתמקד בפרויקט אחד, וכי אין לו זכות מוקנה להגיש אין-סוף בקשות. עוד הודגש, כי על אהל לפעול בהתאם לנהלים לגבי הקצאת קרקעות ללא מכרז. אהל מיקד את בקשתו בנקודת התצפית מצפה פוריה (בין הכנרת ליבנאל), אם כי ציין שאינו חוזר בו מ-12 הבקשות האחרות. משרד התיירות שב והבהיר, כי עליו לפעול בהתאם לנהלים.
גם בפסק הדין בעתירה זו ציין אטרש את אורך העתירה (88 עמודים), את הסעדים הבלתי-רלוונטיים ואת ריבוי בקשות הסרק (למעלה מ-30). לגופם של דבר קבע אטרש, כי אהל אפילו לא התקרב להוכיח שהסירוב להקצות לו קרקע ללא מכרז הוא בלתי סביר בצורה קיצונית. אטרש הוסיף:
"העתירה הוגשה מבלי שטרח העותר לעמוד בדרישות המקדמיות, באופן בו כלל לא הגיש טופס בקשה בהתאם לנוהל או מסמכים נדרשים והכרחיים, כגון אסמכתא בדבר יכולת פיננסית, אשר בלעדיה ברור כי לא ניתן לבחון הקצאת קרקע, בין במכרז ובין בפטור ממכרז. למותר לציין כי המדובר בהתנהלות לא תקינה מצד העותר, אשר די בה כדי להורות על דחיית העתירה".
אטרש העיר, כי "במהלך ניהול ההליך אף הוצע לעותר, כפשרה, להגיש בקשה מסודרת, על מנת לנסות ולקדם מיזם בקרקעות ספציפיות לגביהן הגיש בקשות להקצאתן בפטור ממכרז (כ-20 בקשות שונות). למרבה הצער בחר העותר להוסיף ולנהל הליך זה, תוך הגשת בקשות רבות ולא רלוונטיות, ועל כך אין אלא להצטער".
הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין דחו כאמור את שני ערעוריו של אהל, תוך שהם מאמצים במלואם את פסקי הדין של אטרש. לגבי המיזם בצפת הם אומרים, כי "אין מדובר בבקשה להארכת הסכם הרשאה אלא בפרוגרמה להקמת מיזם חדש ושונה מהמיזם שבגינו נחתם הסכם ההרשאה". ואילו לגבי ההקצאה ללא מכרז אומר העליון: "המערער אפילו לא טרח למלא את טופס הבקשה כנדרש ולא צירף את כלל המסמכים הדרושים לצורך בחינה ראשונית של המיזם שהוצע על ידו", ולכן אין פגם בדחייה על הסף של פנייתו.
