החוק אומר 1,000 שקל להודעה, בית המשפט פסק 250: איך מחשבים תביעת ספאם ומה מעלה את הפיצוי
התקרה בחוק הספאם היא לא התעריף. מה בתי המשפט שוקלים, מתי אסור לתבוע על ההודעות הראשונות, כמה עולה אגרה בתביעה קטנה, ומחשבון שמפריד בין מה שמותר לתבוע לבין מה שסביר לקבל
לקוחה שהזמינה באתר מקוון אמפולות נגד פרעושים וחטיפים לחתול, בכ-394 שקל, ניסתה שוב ושוב להסיר את עצמה מרשימת הדיוור של החנות. ההודעות המשיכו להגיע: 22 עד שהגישה תביעה, ועוד 13 אחרי שהתביעה כבר הייתה בתיק. בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קבע שהחנות הפרה את החוק ופסק 250 שקל על כל הודעה שנשלחה אחרי בקשת ההסרה הראשונה, 5,500 שקל ועוד 750 שקל הוצאות. להרחבה: הזמינה מוצרים לחתול, קיבלה ספאם - וזה הפיצוי
סעיף 30א לחוק התקשורת מאפשר לבית המשפט לפסוק עד 1,000 שקל על כל הודעת פרסומת שנשלחה בניגוד לחוק, בלי שהנמען יצטרך להוכיח נזק, והסכום מצטבר. אבל זו תקרה, לא תעריף. החוק מורה לשופט לשקול אכיפה והרתעה, עידוד של הנמען לממש את זכויותיו והיקף ההפרה, ולא להתחשב בגובה הנזק.
החוק חל על ארבעה ערוצים: הודעת SMS, דואר אלקטרוני, פקס ומערכת חיוג אוטומטי, כולל צינתוק: שיחה שמתנתקת לפני שעונים, וכשחוזרים למספר שומעים פרסומת. שיחת מכירה מנציג אנושי לא נכנסת לגדר החוק, ולשם כך קיים מאגר ״אל תתקשרו אליי״. פרסומת היא כל מסר מסחרי שנועד לעודד קנייה או הוצאת כסף, וגם בקשת תרומה או תעמולה שמופצת לציבור. כדי לשלוח אותה צריך הסכמה מפורשת ומראש של הנמען, בכתב, במייל או בשיחה מוקלטת. מסר פוליטי ותעמולת בחירות לא נכללים בהגדרה.
לפני שממלאים טופס תביעה, כדאי לעשות את החשבון עם המחשבון שלמטה. הוא סופר אילו הודעות באמת אסורות, מפריד בין אלה שהגיעו לפני בקשת ההסרה לבין אלה שהגיעו אחריה, ומראה את התקרה בחוק, טווח סביר לפי הפסיקה ואת האגרה.
דוגמה: צרכן קיבל 30 הודעות SMS מרשת מסחרית בלי שנתן הסכמה. אחרי ההודעה העשירית ביקש הסרה, ו-20 הודעות נוספות הגיעו בכל זאת. התקרה בחוק היא 30,000 שקל, וזה גם הסכום שאפשר לתבוע בתביעה קטנה. הטווח הסביר שהמחשבון מציג הוא 6,500 עד 16,000 שקל, עם אמצע של 11,250 שקל. האגרה היא 300 שקל, 1% מסכום התביעה, כך שהצפי נטו באמצע הטווח עומד על 10,950 שקל, לפני הוצאות משפט שייתכן שייפסקו לטובתו. אם אותן הודעות היו מגיעות מחנות שהוא קנה בה, שהודיעה מראש על הדיוור, הציעה לסרב ומפרסמת מוצרים דומים, 10 ההודעות הראשונות היו יוצאות מהחשבון. המחשבון היה סופר 20 הודעות, עם תקרה של 20,000 שקל וטווח סביר של 5,000 עד 12,000 שקל.
הפסיקה שמכוונת את בתי המשפט עד היום ניתנה בעליון ב-2014. כלכלן ועורך דין קיבל 27 הודעות דואר אלקטרוני מבית ספר לצניחה, ל-13 כתובות שונות. הערכאות הקודמות פסקו לו 1,000 שקל בסך הכל, בנימוק שיכול היה להסיר את עצמו מהרשימה. העליון הפך את ההחלטה: אין חובה על הנמען לבקש הסרה לפני שהוא תובע, ובתיק של הפרה בודדת אפשר לפסוק את מלוא 1,000 השקלים. בפועל נפסקו 10,000 שקל פיצוי, כ-370 שקל להודעה, ועוד 15,000 שקל הוצאות.
הודעות שממשיכות להגיע אחרי בקשת הסרה שוות יותר בבית המשפט. החוק קובע שמפרסם ששלח פרסומת אחרי הודעת סירוב לא יכול לטעון שעשה זאת בתום לב, וחזקה עליו שפעל ביודעין. אפשר לסרב בכל רגע, גם מי שהסכים בעבר, וסיום של עסקה מתמשכת כמו מנוי או חבילת סלולר נחשב סירוב אוטומטי.
החוק מגדיר מפרסם בצורה רחבה: מי ששמו או הכתובת שלו מופיעים בהודעה כמקום לרכוש את המוצר, וגם מי שההודעה מקדמת את העסקים שלו. לכן קשה לחברה להתגונן בטענה שחברת דיוור חיצונית שלחה את ההודעות בשמה, והתביעה מוגשת נגד המותג עצמו. לפי תקופת ההתיישנות הרגילה, אפשר לתבוע על הודעות שהגיעו בשבע השנים האחרונות, כך שמי ששמר ארכיון של הודעות ישנות לא איבד אותן.
חריג הלקוח, הסימון והראיות
מי שקנה מעסק לא תמיד יכול לתבוע על ההודעות הראשונות. החוק מתיר לשלוח פרסומת בלי הסכמה כשמתקיימים שלושה תנאים יחד: הנמען מסר את הפרטים שלו במהלך רכישה או משא ומתן, העסק הודיע לו שישתמש בהם לפרסומות ונתן לו הזדמנות לסרב, והפרסומת עוסקת במוצרים או בשירותים דומים למה שקנה. אם אחד מהם חסר, החריג נופל. וגם כשהוא חל, כל הודעה שמגיעה אחרי בקשת הסרה היא הפרה.
גם הודעה שנשלחה בהסכמה צריכה לעמוד בכללי סימון. המילה ״פרסומת״ צריכה להופיע בתחילת ההודעה, ובמייל בשורת הנושא, לצד שם המפרסם, דרכי קשר ודרך פשוטה לסרב. ב-SMS מספיק שם ודרך ליצירת קשר לצורך סירוב. בחיוג אוטומטי המפרסם חייב לומר כבר בתחילת ההקלטה שאפשר לבקש הסרה מרשימת התפוצה, ולאפשר לעשות את זה. הודעה בלי הפרטים האלה מפרה את החוק גם אם הנמען נרשם לדיוור מרצונו.
כדאי לשמור צילומי מסך שמראים את מספר השולח, התאריך והשעה, העתק של בקשת ההסרה ותיעוד של ההודעות שהגיעו אחריה. בתיק מחיפה התובעת צילמה סרטון של פעולת ההסרה, שבו הופיע הכיתוב שההסרה הצליחה, והרשם העדיף את הגרסה שלה על פני טענת החנות שמערכת הדיוור שלה לא מאפשרת טעויות.
תביעה קטנה מוגבלת ב-2026 ל-39,900 שקל. האגרה היא 1% מסכום התביעה ולפחות 50 שקל, לא צריך עורך דין, ואדם יכול להגיש עד חמש תביעות כאלה בשנה באותו בית משפט. להרחבה: תביעות קטנות 2026 - עד 39,900 שקל ואיך מגישים לבד מי שקיבל כמות גדולה יותר צריך לוותר על היתרה או לפנות לבית משפט השלום. כשהנפגעים רבים, התיק עובר לרוב לתובענה ייצוגית, שם הסכומים גדלים מהר. להרחבה: ישרוטל תפצה בשווי 4.3 מיליון שקל בשל משלוח ספאם
מעבר לתביעה האזרחית, משלוח פרסומת בלי הסכמה הוא עבירה פלילית. מנהלים בחברה ואחראי השיווק שלה חייבים לפקח ולמנוע אותה, והקנס שבית המשפט רשאי להטיל על המפרסם מגיע עד 226,000 שקל.
