המדינה תכננה "משפט לדוגמא" נגד עבריין השוק השחור - ונכשלה
היסטוריה
קשה ואולי בלתי אפשרי למצוא בתולדות העולם בעיות כלכליות דומות לאלו שבהן התחבטה ישראל בשנותיה הראשונות. מדינה אשר קמה על חורבותיו של משטר שלא העביר את השלטון בצורה מסודרת, תוך כדי מלחמה שהפכה לאיום קיומי, אשר צריכה להקים צבא ולצייד אותו, מנותקת משכנותיה המבקשות להשמיד אותה, ובמקביל מכפילה בתוך שנים בודדות את מספר תושביה - והכל על בסיס משק שרובו חקלאות ושירותים, בניהול ממשלתי ריכוזי המתקשה לגבות מיסים.
למדינת ישראל לא היה מטבע חוץ, פשוטו כמשמעו. לא היה. אבל היא הייתה צריכה לייבא כמעט את כל הדרוש לקיומה - החל באוכל וכלה בנשק. לצד המאמצים לגייס מטבע חוץ - בעיקר מכספי תרומות והלוואות (ובהמשך בהסכם השילומים עם גרמניה) - לא היה מנוס מהטלת פיקוח הדוק על חלק ניכר מן המוצרים, הן מבחינת האספקה והן מבחינת המחיר.
זו הייתה תקופת הצנע, הזכורה לרע. לָרוב היה רק מעט, ואילו המעטים "הסתדרו" בעזרת קרובים בחו"ל או נעזרו בשוק השחור. תושבי הארץ חיו בדרגות שונות של צנע מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, אך הגרסה הישראלית שלה בשנים 1951-1949 הייתה קשה במיוחד. מדיניות זו נהגה בחומרה פוחתת עד 1959, ורק הצמיחה הכלכלית המהירה שהחלה באמצע שנות החמישים אפשרה לסיים אותה.
כאמור, אל שלטון הצנע הצטרף כבר מימיו הראשונים תאומו השלילי - השוק השחור. יצרנים וסוחרים ניצלו את המלאי המצומצם שהועמד לרשותם ומכרו חלקים ממנו "מתחת לשולחן" - לכל המרבה במחיר. המדינה ניסתה בכל כוחה להילחם בתופעה זו, ולרוב באי-הצלחה - גם כאשר ניסתה לנהל "משפט לדוגמה", למען יראו וייראו.
150 מטר של בד
מרדכי וודיסלבסקי הורשע בעבירות מתחום השוק השחור: הוא לא דיווח על
בית המשפט המחוזי קיצר (באוקטובר 1950) את המאסר לשישה חודשים, ביטל את ההוצאות וקבע שפסק הדין יפורסם על חשבון המדינה. השופט בנימין כהן (לימים נשיא בית המשפט) ציין, כי המדינה נתנה פרסום רב לתיק זה, הזכירה אותו שוב ושוב בתקשורת והכריזה ש"בית דין מיוחד" יישב לדון בו ב"משפט לדוגמה". כל אלה עלולים היו ליצור את הרושם, שבית הדין למניעת ספסרות הוא חלק מהרשות המבצעת, ומראית פני הצדק נפגעה: העונש היה חמור במיוחד בשל הרעש סביב התיק.
השופט שלו גינוסר התייחס בעקיצה קלה כלפי משטר הצנע: "ריבוי העבירות מהסוג הידוע בשם 'השוק השחור' הוא מן המפורסמות ומעיד עליו ריבוי בתי הדין שהוקמו בזמן האחרון. אמנם, אין פלא בדבר, מאחר שרשימת המצרכים בני פיקוח הולכת וגדלה, כי כל איסור נוסף יוצר הזדמנות נוספת לחטא. אך תהיה סיבת התופעה אשר תהיה, התופעה עצמה אין להכחישה, והיא מעציבה ומדאיגה גם יחד".
להליך הפלילי יש גם תפקיד מחנך, הסכים גינוסר עם המדינה. "גם אני בדעה שיש להדריך את הקהל הרחב, ולו גם בעל כורחו, וללמדו לכבד את חוקי המדינה ולציית להם. בייחוד עמנו, עם ישראל, הקם לתחייה במדינתו הצעירה, זקוק כן זקוק [כך במקור] לחינוך כזה ולהדרכה כזאת, מאחר שבמשך מאות שנים היה נאלץ להביט על חוקי ארצות הגולה, רובם ככולם, כעל 'גזירות', ואף בארצו-הוא נגזרו עליו בתקופת המנדט שורה של חוקים (כגון הגבלת העלייה וחוק הקרקעות) אשר עמדו לו למכשול בדרכו ובשאיפותיו הנצחיות, ותגובתו הטבעית הייתה להיחלץ ולהתחמק מחוקים זרים אלה בכל הדרכים. אולם, כעת הגיע הזמן שכל אזרח ואזרח במדינה יתייחס לחוקיה כלחוקים שהטיל על עצמו מרצונו הטוב וילמד לשמור עליהם כאחד מנכסיו היקרים ביותר, גם אם אינו מסכים לחלק זה או אחר מהם".
אבל זה לא הכל, המשיך גינוסר, בקובעו כלל העומד בתוקפו עד היום. "לעומת זאת, כל עוד לא הביע המחוקק רצון אחר, ייזהר בית המשפט ולא ישנה לפתע פתאום את הקו אשר היה קבוע ומקובל. ואם ידגיש - כפי שאנו מדגישים - שמידת העונשים שהוטלו בעבר אינה מספיקה על סוג זה או אחר של עבירות, אז לא יהסס להגדיל את העונשים. אך יעשה זאת באופן הדרגתי, עד אשר ישיג את מטרתו. כי אין צדק בלי יציבות מסוימת, וגזר דין לא יהיה צודק אם יבוא כהפתעה לנאשם".
- משה כחלון - שר האוצר של מחיר למשתכן ונטו משפחה, שהוריד מסים, הגדיל את הגירעון ורב עם הנגידה
- אברהם הירשזון - שר האוצר שמימן את מלחמת לבנון השנייה, הנהיג פנסיה חובה ומס הכנסה שלילי, וסיים בכלא
מזיק לשמה הטוב של המדינה
השופט יצחק קיסטר (לימים בבית המשפט העליון) היה נחרץ עוד יותר: "עלינו לציין כדבר בלתי מתאים ומזיק לסדר טוב ולשמה הטוב של המדינה, אם לפני שהמשפט מתקיים מודיעים שהמשפט נגד אנשים מסוימים יהיה משפט לדוגמא והרכב בית המשפט יהיה מיוחד, דבר העלול לעורר מחשבה שידוע מראש שבמשפט זה יחמיר בית הדין באופן מיוחד או ינהגו באופן מיוחד. ואין להרשות דבר כזה בשום אופן, ובייחוד אם בבית דין יושבים גם שופטים שאינם שופטים מקצועיים".
קיסטר הרחיב על תופעת השוק השחור. עד כה רק שמונים איש נדונו למאסר בשל עבירות כאלה והספסרות הולכת ומתרחבת. "בשבועות האחרונים לפני המשפט הדבר הגיע לממדים מבהילים, כך שאנשים במובן אחר הגונים נתפסו לעבירות אלה כמעט בפרהסיא". אבל, המשיך קיסטר, אין סיבה להטיל עונש כבד דווקא על וודיסלבסקי. "אין פה העלמת מחסנים שלמים של סחורות, יש פה העלמה של בד המספיק לפי דברי היועץ המשפטי לחמישים שמלות, שזה גם מאידך גיסא לא כמות מבוטלת. עברו של הנאשם אינו מסוג זה שהעבירה תדרוש עונש מקסימלי. אין זה אדם שכבר עבר על חוקי פיקוח ונענש וממשיך בדרך הפושעת". לפיכך, גם בלי נסיבות מקלות הוא לא ראוי אפילו לעונש המתקרב לזה המירבי.
ויש גם נסיבות מקלות: "במצב ששרר אז, שאפשר לכנותו כמעט כמצב של הפקרות, פיתוי לעבירה גדול מאחר שכפי שאמר כך היועץ המשפטי, רבים נתפסו לעבירות אלו, ולאחרים ניתנה אפשרות של תשובה ומחילה, וגם טרם הוחדרה הסברה לציבור הרחב על נזק על ידי השוק השחור, וטרם ניתנה מצד בית המשפט אזהרה על החמרת העונשים". וודיסלבסקי התגייס לצה"ל בלא שקיבל צו והוא מפרנס אישה וילד, הוסיף קיסטר.
לעיון נוסף: "יום יום הדין: העשור הראשון בראי פסיקת בתי המשפט" (הוצאת סטימצקי)
