המאבק על מחצבים ואיך הוא קשור לעימות בין איראן לבין ארה"ב

כשבוחנים את הנושא מקרוב, מתברר שלמאבק בין ארצות הברית וישראל מצד אחד לבין איראן וסין מצד שני יש ממד נוסף, שחשיבותו איננה נופלת מחשיבותו של הנפט האיראני.

מהי מפת משאבי הטבע בעולם? אילו מדינות שולטות בשרשרת האספקה והפיתוח? למה אפשר להניח שהמלחמה מול איראן משקפת הרבה יותר מאשר מאבק על הנפט בלבד?

מפת המשאבים העולמית והמשמעויות שלה

מפת המשאבים העולמית השתנתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים. מעבר לנפט ולגז, היא כוללת מינרלים קריטיים המניעים את מהפכת האנרגיה הנקייה, הבינה המלאכותית והתעשיות הביטחוניות. בשורות להלן אמפה בקצרה את המדינות שבהן נמצאים משאבי טבע משמעותיים ואת שרשראות האספקה, הזיקוק והפיתוח שלהם. 

בתחום הזה סין היא הדומיננטית, וארצות הברית, ביחד עם מדינות נוספות, פועלת למזעור הדומיננטיות הסינית. במידה רבה, העימות באיראן מהווה שלב בדרך למטרה.

משאבי אנרגיה ודלקים מאובנים

משאבי הטבע המוכרים לנו ביותר הם דלק, גז טבעי, פחם ואורניום. כל אלה מהווים, נכון להיום, מרכיב מרכזי בכלכלה העולמית. כמעט 34% מהצריכה הכוללת של אנרגיה בעולם מופקת מנפט, 28% מפחם, 25% מגז, והשאר מאנרגיה ירוקה או מתחדשת, כמו שמש, רוח, גלי הים או זרימת נהרות.

נפט: הנפט נחשב כיום למשאב החשוב ביותר, אף שהצפי הוא שחלקו בהפקת האנרגיה בעולם יפחת מאוד בעשורים הקרובים. באשר לעתודות הנפט, ונצואלה מחזיקה בעתודות הגדולות בעולם ואחריה ערב הסעודית, קנדה, איראן, עיראק ומדינות המפרץ. גם רוסיה מחזיקה בעתודות נפט לא קטנות, וניתן גם למצוא נפט באזורים הארקטיים.

עם זאת, במקומות רבים עלויות הפקת הנפט גבוהות, מה שהופך את המדינות האוחזות בו לבלתי רלוונטיות לכלכלה העולמית. ברוסיה, לדוגמה, עלות ההפקה של חבית נפט עשויה להגיע לכדי 45 דולר ארה"ב, עוד לפני עלויות השילוח. 

מבחינת הרוסים, לפיכך, מחיר של 55–60 דולר ארה"ב לחבית הוא מחיר המינימום המאפשר להם להרוויח הלכה למעשה ממכירת נפט. בוונצואלה הפקת הנפט עצמה יקרה, בעיקר בגלל סוג הנפט ומתקני הפקה ישנים.

• טראמפ דוחה את הצעת איראן ומאותת על חידוש התקיפות אחרי הבחירות
• השמיים נסגרים: איראן מאבדת את נתיבי הטיסה שלה לעולם

גז טבעי: בתחום הזה רוסיה היא המדינה המובילה בעולם, בפער עצום מהבאות אחריה, שהן איראן וקטר, ארצות הברית וערב הסעודית. לעומת הנפט, הצפי הוא שהירידה בצריכת הגז בעתיד תהיה מתונה יותר, בעיקר במדינות אירופיות הזקוקות לו בימות החורף הקרים.

פחם: הפחם הוא מקור אנרגיה משמעותי המהווה רבע מתצרוכת האנרגיה הבינלאומית. אפילו ישראל, שנמנית עם המדינות היותר מתקדמות ומפותחות, עדיין מפיקה 10% מהחשמל באמצעות פחם. מי שמחזיקה בעתודות הגדולות ביותר היא ארצות הברית, ואחריה רוסיה, אוסטרליה, סין והודו. נכון להיום, סין היא המפיקה והצרכנית הגדולה ביותר של פחם. עם זאת, בשנים האחרונות נצפית מגמה ברורה של ירידה בתצרוכת הפחם בסין והחלפת האנרגיה המופקת ממנו באנרגיה ירוקה.

אורניום: עתודות האורניום הגדולות ביותר נמצאות באוסטרליה, קזחסטן וקנדה. מדינות נוספות שבהן נמצאות עתודות אורניום הן רוסיה, נמיביה שבאפריקה, דרום אפריקה וכן ירדן. עם זאת, קזחסטן היא המפיקה והספקית הגדולה בעולם של אורניום, שהשימוש המשמעותי ביותר שלו, מעבר לבניית פצצות אטום, הוא הפקת אנרגיה גרעינית. 

שינוי המגמה בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל, ופתיחתן מחדש של תחנות כוח גרעיניות, צפויים להגדיל את צריכת האורניום ביחס לשנים האחרונות.

מתכות שבהן נעשה שימוש בתעשייה הכבדה

עם המתכות כאמור ניתן למנות עפרות ברזל, נחושת, בוקסיט, ניקל, ליתיום, קובלט וגרפיט. חלק מהמתכות מוכר מזה אלפי שנים וחלק מוכר רק מהמאות או מהעשורים האחרונים.

• תעשיית החלפים הפיראטיים והאיום השקט על בואינג ואיירבאס
• "עיקר האיסור בנטילת הלולב בשבת - גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים"

עפרות ברזל: המאגרים הגדולים ביותר של עפרות ברזל מרוכזים באוסטרליה, ברזיל, רוסיה וסין. כמויות קטנות יותר, אבל משמעותיות, ניתן למצוא גם במדינות נוספות, כמו למשל טורקיה. ככל שתעשיית הנשק והתעשיות הכבדות התפתחו, כך הפכו עפרות הברזל למשאב משמעותי המעניק יתרון ממשי למי שאוחזים בו.

נחושת: גם הנחושת היא משאב טבע מוכר. הכמויות הגדולות ביותר של נחושת נמצאות ברצועת הרי האנדים באמריקה הדרומית, כאשר צ'ילה היא המובילה העולמית הבלתי מעורערת ואחריה פרו, ארצות הברית והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. נחושת בכמויות צנועות בהרבה ניתן למצוא במקומות נוספים, כולל במכרות הנחושת בתמנע שנסגרו לפני כארבעים שנה.

בוקסיט (אלומיניום): כמויות משמעותיות של אלומיניום נמצאות בגינאה, אוסטרליה, ברזיל וג'מייקה.

ניקל: ניקל בכמויות משמעותיות ניתן למצוא באינדונזיה, הפיליפינים, רוסיה וקנדה.

מתכות טכנולוגיות

מתכות טכנולוגיות הן כלל המתכות המהוות מרכיב קריטי בתעשיות האלקטרוניקה מצד אחד ובתחום המתפתח במהירות של מה שנהוג לכנות "המהפכה הירוקה", שהיא למעשה ייצור אנרגיה מתחדשת.

ליתיום: המשאב החשוב הזה מרוכז באזור שנהוג לכנותו משולש הליתיום, משולש המדינות בוליביה, צ'ילה וארגנטינה. עתודות נוספות מרוכזות באוסטרליה ובסין.

עם זאת, סין היא, נכון להיום, ספקית הליתיום המשמעותית ביותר בעולם. הליתיום הוא מרכיב חיוני בייצור סוללות, לרבות סוללות לרכבים חשמליים. ואולם, לליתיום יש גם שימושים אחרים, לרבות שימושים רפואיים.

קובלט: המדינה שבה נמצאות הכמויות המשמעותיות ביותר של קובלט היא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המחזיקה, על פי ההערכות, כשבעים אחוזים מהעתודות ומההפקה העולמית כאחת. גם הקובלט משמש לייצור סוללות לרכבים חשמליים ומהווה בסיס לרכיבים משמעותיים הנמצאים בכל טלפון נייד. 

בנוסף, הקובלט הוא חלק משמעותי בסגסוגות המשמשות לייצור להבים למנועי מטוסים וכלי קידוח. הקובלט משמש גם מרכיב משמעותי בייצור מגנטים חזקים וכן מוצרים רפואיים שונים, לרבות שתלים אורתופדיים וויטמינים, בדגש על B12.

גרפיט: המתכת הזאת נמצאת בעיקר בסין, מוזמביק, ברזיל ומדגסקר. הגרפיט, כמו הליתיום והנחושת, מהווה חלק משמעותי מתעשיית הסוללות הנטענות והרכבים החשמליים. על פי הנתונים, הצמיחה הגבוהה ביותר בביקוש למתכות לתעשייה נרשמה בשנים האחרונות בגרפיט.

מתכות ואבנים יקרות

זהב: מרבצי הזהב מבוזרים יחסית ברחבי העולם ומתחלקים בין אוסטרליה, רוסיה, ארצות הברית, דרום אפריקה וקנדה.

כסף: המדינה המובילה בעולם בהפקת כסף היא מקסיקו. אחריה ברשימה נמצאות פרו, סין ופולין.

פלטינה ופלדיום: המתכות הנדירות אבל החיוניות הללו מרוכזות באזורים גיאוגרפיים מוגבלים. המדינה המחזיקה ברוב עתודות הפלטינה בעולם היא דרום אפריקה, ואילו רוסיה דומיננטית מאוד בפלדיום.

יהלומים: היהלומים מרוכזים בעיקר ברוסיה, בוטסואנה, קנדה, אנגולה וקונגו. בשנים האחרונות עלה לכותרות המושג "יהלומי דמים", יהלומים המופקים במחירים אנושיים משמעותיים, תוך העסקת כורים בתנאי עבדות ובסכנת חיים מתמדת. 

ואולם, למרות הניסיונות, עדיין לא נמצאה חלופה הולמת למשאב הזה, ככל שמדובר בשימושים התעשייתיים שלו. עם זאת, יהלומים סינתטיים חדרו בשנים האחרונות לעולם התכשיטנות והאופנה.

מינרלים חקלאיים ותעשייתיים

פוספטים: מרוקו היא המדינה העשירה ביותר בעולם בפוספטים ומחזיקה ביותר משבעים אחוזים מהעתודות העולמיות. אחריה, בפער ניכר, נמצאות סין, מצרים וארצות הברית.

אשלג: עתודות ענק של אשלג נמצאות בקנדה, רוסיה ובלארוס. מאגרים משמעותיים נוספים נמצאים בים המלח, חלקם בשליטה ישראלית וחלקם בשליטה ירדנית. עם זאת, הפקת האשלג מסבה נזק עצום לים המלח, ועדיין לא נמצאה דרך ראויה לטפל בתוצאות העגומות של כריית המחצב הזה.

בשורות לעיל עסקתי במשאבי טבע משמעותיים. עם זאת, נמנעתי מעיסוק במשאב החשוב והטריוויאלי ביותר, שהוא מים. זאת למרות שמדובר בנושא משמעותי המשפיע כבר כעת ועלול להשפיע אף יותר בעתיד על ההתנהלות של מדינות ושל אזורים שלמים.

גם ביערות ובעץ נמנעתי מלעסוק, משום שנכון למועד כתיבת שורות אלה לא נשקפת בעתיד הנראה לעין סכנה למאבקי כוח בין מדינות, שלא לומר מלחמות, בגלל עץ.

משאבי הטבע ואילו מדינות הן בעלות עתודות המשאבים הגדולות ביותר

אם משקללים את שווי השוק המוערך של כלל המשאבים שעדיין לא נכרו ממעמקי האדמה, המדינות המובילות הן רוסיה, ארצות הברית, ערב הסעודית, קנדה וסין. השווי המוערך של המשאבים המצויים בתחומה של רוסיה הוא מעל 75 טריליון דולר, והמרבצים שלה מורכבים מגז, נפט, פחם, זהב, יהלומים ועץ. 

מהבחינה הזאת רוסיה היא, נכון למועד כתיבת שורות אלה, בעלת פוטנציאל ההכנסה הגבוה ביותר. הבאה בתור היא ארה"ב, עם עתודות בשווי 45 טריליון דולר, המורכבות מפחם, עץ, נפט, גז טבעי ונחושת. 

אחריהן נמצאת ערב הסעודית, עם שווי משאבי טבע המוערך בסכום של 34 טריליון דולר ומבוסס כמעט כולו על נפט וגז. לאחרונה הוחל בסעודיה בכריית פוספטים, אבל פוטנציאל ההכנסה מהם עדיין לא ברור.

אחרי המדינות המובילות כאמור לעיל ניתן למצוא את קנדה, עם שווי עתודות מוערך של 33 טריליון דולר ארה"ב, הכוללות אורניום, עץ, אשלג, נפט, חולות ונחושת. 

מיד אחריה מגיעה סין, עם עתודות בסכום מוערך של 23 טריליון דולר, המורכב מפחם ומתכות נדירות. הסינים משתמשים במתכות הללו להגדלת ההשפעה הכלכלית שלהם ("העוצמה הרכה") במדינות רבות, כולל גם ארה"ב. 

מעבר להיותה בעלת עתודות משמעותיות של מתכות נדירות, סין הפכה לבעלת השפעה של ממש על שרשראות האספקה, וזה בדיוק סלע המחלוקת בינה לבין ארה"ב, כפי שיוסבר בהמשך.

משאבי הטבע של איראן והשאיפה של ארה"ב להשתלט על ההפקה שלהם

למרות הסקירה המקיפה לעיל, מדינה חשובה אחת לא נסקרה, והיא, כמובן, איראן. העיצומים והחרמות נגדה פגעו קשות בכלכלה שלה וגרעו אותה, יחד עם כלל המשאבים שלה, ממפת המשאבים בעולם. על פי ההערכות, השווי הכולל של אוצרות הטבע והמינרלים באיראן עומד על 27.5 טריליון דולר בקירוב. 

הנתון הזה מציב את איראן במקום החמישי בעולם בין המדינות בעלות משאבי הטבע הגדולים, מיד אחרי רוסיה (75 טריליון דולר), ארצות הברית (45 טריליון), ערב הסעודית (34 טריליון) וקנדה (33 טריליון דולר ארה"ב). הפוטנציאל הכלכלי של איראן הוא אדיר, ולעניות דעתי נלקח בחשבון כאשר ארה"ב החלה בפעילות הצבאית נגדה.

המטרות של ארה"ב היו ונותרו, כפי שהגדיר אותן נשיא ארצות הברית, מר דונלד טראמפ, מניעת נשק גרעיני והקטנה או מניעה של האפשרות שאיראן תתקוף את השכנות שלה. סביר מאוד להניח שאף שלא הוגדרה רשמית, גם הפלת השלטון היא אחת המטרות הבלתי מוצהרות של המערכה באיראן. ואולם, יחד עם כל אלה, ארה"ב בהחלט לוטשת את עיניה למשאבי הטבע העצומים של איראן, המחזיקה שבעה אחוזים ואף יותר ממשאבי המינרלים והדלקים של כדור הארץ. 

המשאבים הללו כוללים נפט וגז טבעי, נחושת, עפרות ברזל ואבץ. כמו כן, בשנים האחרונות התגלה באיראן מרבץ עצום של ליתיום, שגודלו מוערך בשמונה וחצי מיליון טונות. הוספת כמות כזאת של ליתיום למאגר העולמי עשויה לשנות לחלוטין את מפת ההפקה וההובלה של ליתיום ואת עלויות ההפקה של אנרגיה ירוקה בכלל. באיראן קיימים גם מרבצי אורניום משמעותיים, שעליהם מתכוון השלטון הנוכחי באיראן לבסס את תעשיית האנרגיה וגם את תעשיית הגרעין האיראנית.

איראן מחזיקה בעתודת הגז הטבעי השנייה בגודלה בעולם אחרי רוסיה, והיא חולקת עם קטר את שדה הגז הימי "דרום פארס", שהוא מאגר הגז המרוכז הגדול ביותר על פני כדור הארץ. עתודות הגז של איראן נאמדות בכמות דמיונית של 1,200 טריליון רגל מעוקב. 

בנוסף, המדינה מחזיקה עתודות נפט בסך של 208 מיליארד חביות, המהוות כעשרה אחוזים מעתודות הנפט העולמיות. הכמות הזאת מציבה אותה במקום השלישי בארגון אופ"ק. שווי עתודות הנפט של איראן לבדו מוערך ביותר משישה עשר טריליון דולר. 

סקר גיאולוגי אמריקאי שנערך באיראן מצביע על כך שהמדינה הזאת מחזיקה ביותר משישים מיליארד טונות של עתודות מינרלים, המתחלקות בין 68 סוגי חומרים שונים. בין השאר, מחזיקה איראן בעתודת הנחושת השנייה בגודלה בעולם אחרי צ'ילה, כשמכרה סרצ'שמה במחוז כרמאן הוא אחד ממכרות הנחושת הגדולים בתבל. 

בנוסף, איראן היא יצרנית מובילה של ברזל מחוזר (חומר גלם איכותי המשמש בעיקר לתעשיית הפקת הפלדה, מ.כ.), אבץ ועופרת. ואם בכל אלה לא די, בשנים האחרונות התגלו באיראן, כפי שכבר הוזכר לעיל, מרבצי ענק של ליתיום עם עתודות מוערכות של 8.5 מיליון טון. זאת לצד סימנים מבוססים להימצאם של מרבצי קובלט, ניקל ומתכות נדירות כמו לנתן וצריום.

האם המלחמה מול איראן משקפת הרבה יותר ממאבק על הנפט לבדו

על פי ההצהרות החוזרות ונשנות של נשיא ארצות הברית ושל בכירים בממשל טראמפ, המדיניות האמריקאית אינה מכוונת לתפיסת משאבים, אלא מתמקדת ביעדים אסטרטגיים וביטחוניים בלבד: הפסקת תוכנית הגרעין, בלימת ההשפעה האזורית של איראן, ריסון הפעילות שלה מול הפרוקסי במזרח התיכון והחזרת חופש השיט והמסחר במפרץ הפרסי, בדגש על מצרי הורמוז. 

מנגד, כלי התקשורת הרשמיים בטהראן מציגים תדיר נרטיב שונה לחלוטין, שלפיו הסנקציות הכלכליות והלחץ המדיני של ארצות הברית הם חלק מ"מזימה אימפריאליסטית" שנועדה להפיל את השלטון, להחלישו ובסופו של דבר לאפשר לחברות מערביות להשתלט על עתודות הנפט, הגז והליתיום העצומות של המדינה.

למרות שהאיראנים עושים ככל יכולתם לקעקע את המאמצים הצבאיים של ארה"ב, ולמרות שהם מוסרים לא אחת חצאי אמיתות, דווקא האמירות שלהם לגבי הלחץ של ארה"ב אינן בהכרח רחוקות מהאמת. 

לדעתי הצנועה, המתיחות והעימותים סביב איראן רחוקים מלהיות מאבק על נפט בלבד, והם משקפים תחרות גלובלית ואזורית שרק הולכת ומתחזקת על משאבי העתיד, מיקום גיאוגרפי וכוח גיאואסטרטגי בין ארה"ב לבין סין. 

מכוני מחקר מובילים כמו CSIS והמכון הגיאולוגי האמריקאי, USGS, כמו גם מאמרים של פרשנים פוליטיים, מחלקים את המאבק מול איראן למספר צירים מרכזיים. הראשון הוא המאבק על ליתיום ונחושת, שהחשיבות שלהם נמצאת בסימן עלייה.

תשומת הלב כיום מתמקדת במשאבים הדרושים לטכנולוגיה, בינה מלאכותית ומעבר לאנרגיה ירוקה. בהקשר הזה, גילוי מרבצי הענק של ליתיום באיראן הפך אותה לשחקנית מפתח פוטנציאלית בשרשרת האספקה של סוללות לרכבים חשמליים ומערכות אגירת אנרגיה. 

סין, השואפת לשלוט בשוק הטכנולוגיה והאנרגיה הירוקה העולמי, חתמה עם איראן על הסכם אסטרטגי לתקופה של 25 שנה שמעניק לסינים השפעה על כריית המשאבים והעיבוד שלהם. ארה"ב רואה בדאגה כיצד משאבי העתיד של איראן, בדגש על ליתיום, נחושת ואבץ, מופנים ישירות לשרשרת האספקה הסינית. הדבר עלול להגביר את התחרות הבין־גושית בין ארה"ב לבין סין, שממילא נמצאות על מסלול התנגשות.

נתיבי סחר ושרשראות אספקה והמשמעויות שלהם

כשמדובר בגיאופוליטיקה, מיקום גיאוגרפי הוא משאב לכל דבר ועניין. מהבחינה הזאת, איראן בהחלט עשויה להפוך לנדבך מרכזי בשרשראות האספקה אם וכאשר יתחלף השלטון או, לחלופין, יושג הסכם בר־ביצוע עם המשטר הקיים. למרות שהדבר נשמע הזוי, כדאי וצריך לקחת אותו בחשבון. 

איראן יושבת על אחד הצמתים החשובים בעולם. היא ממוקמת בסמוך למצר הורמוז, עורק החיים של האנרגיה העולמית שדרכו עוברים 20% מתצרוכת הנפט והגז העולמית. השליטה האיראנית במצר מאפשרת לה לאיים על הכלכלה הגלובלית. ההסכם עם סין, אם יצא לפועל, עלול לפגוע פגיעה אנושה בשרשרת האספקה, מה גם שהוא עלול לצאת מן הכוח אל הפועל גם כשהמשטר הקיים עדיין עומד על רגליו.

לסינים, בשונה מהאמריקאים, אין כל בעיה לעשות עסקים עם משטר האימים. למרות התדמית השקטה של המשטר בסין, גם הוא משטר טוטליטרי שלא מהסס לדכא את בני עמו. בהקשר הזה כדאי להזכיר את אירועי טיין-אן-מן, שדוכאו באלימות בשנת 1989. 

מבחינה גיאוגרפית, איראן מהווה גשר יבשתי קריטי המחבר בין רוסיה, מרכז אסיה והודו. בעידן של סנקציות מערביות על רוסיה ואיראן, המיקום של איראן מאפשר לשתי המדינות ליצור נתיבי סחר עוקפי סנקציות שאינם תלויים בנמלים אירופיים או אמריקאיים. 

חילופי שלטון באיראן וצירוף איראן לציר המערבי יאפשרו חיזוק משמעותי של הסנקציות על רוסיה מצד אחד, ויצירת נתיב בטוח ומהיר מהודו דרך איראן למזרח התיכון ומשם לאירופה מצד שני. בנוסף, הוצאתה של איראן ממשוואת המלחמה תחזיר למקומו הטבעי את האזור המכונה "הסהר השיעי" ותמנע ממנו את האפשרות להשפיע או לשלוט על משאבי טבע או נתיבי סחר.

באשר לשאיבת נפט וכריית מחצבים, סביר להניח שלארה"ב כמדינה אכן אין כוונות לשלוט בפועל על כריית המשאבים והפצתם. עם זאת, יותר מסביר להניח שהחברות שעתידות לזכות במכרזים לפיתוח בארות הנפט, כמו גם מאגרי האורניום ואוצרות הטבע האחרים, תהיינה חברות אמריקאיות או כאלה שזכו לברכת הדרך של הממשל בוושינגטון.

החברות הללו יזכו בחוזים לתקופות קצובות מראש, כך שלפחות בשנים הראשונות אחרי חילופי השלטון, אם וכאשר יתרחשו, מי שישלוט בכלכלה האיראנית תהיה למעשה ארה"ב. אמנם נכון לומר שיש חברות אחרות שעשויות להשתתף במכרזים, אבל נכון גם שהשלטונות באיראן, יהיו אשר יהיו, ייטו חסד למי שבפועל עשה את המאמצים הגדולים ביותר, כמעט בלי עזרה ולעיתים גם בניגוד לרצונן של מדינות אחרות. ארה"ב תציל את איראן, אבל באמצעות שליטה מסחרית וטכנולוגית תגבה את המחיר הכלכלי, ובצדק מבחינתה.

אחרי שלוקחים בחשבון את האמור לעיל, אפשר להבין טוב יותר את העימות הדיפלומטי בין ארה"ב לבין סין. מבחינת הסינים, המצב כפי שהוא כעת הוא הנוח ביותר, אף שלסין אין ממש רצון להיכנס לעימות גלוי עם ארה"ב. מ

נגד, מבחינת ארה"ב, אם השלטון באיראן לא יתחלף, היא עלולה לאבד את ההגמוניה באזור ולאבד את ההגמוניה בתחום האנרגיה מצד אחד ובמשאבי טבע משמעותיים מצד שני. כיום חלק משמעותי משרשראות האספקה נמצא בשליטה סינית, לרבות שליטה בכרייה ובהפקה של ליתיום. 

השגת שליטה אמריקאית, ולו גם עקיפה, על אוצרות הטבע של איראן עשויה להחזיר את האיזון ולהסיר את הספקות החמורים הקיימים כיום באשר לעתיד הצפוי לתעשיית האנרגיה הירוקה. ממשל טראמפ מבין היטב את המצב, ואין לנשיא ארצות הברית שום כוונה להפסיד במאבק מול סין.

מדובר במאבק איתנים, כשכל אחד מהצדדים הולך על כל הקופה. אני מאמין שבסיכומו של עניין ארה"ב תצא וידה על העליונה ותשמור על ההגמוניה שלה במזרח התיכון ובעולם בכלל, לפחות בעתיד הנראה לעין.